המיתולוגיה היוונית: שושלת אדיפוס

שושלת אדיפוס

לאיוס תפס את שלטון תבי מידי אמפיון בעזרתם של אפולון וארטמיס שחיסלו את השליט הקודם וילדיו בחיציהם. הוא נשא את יוקסטה אחות קראון. הם היו חשוכי בנים ומשפנה לאיוס לאורקול של דלפי אמר לו זה להמנע מהולדת בנים משום שבנו יהרוג אותו. מאז התנזר לאיוס משאשתו עד שלילה אחת השתכר ושכב איתה. את הילוד ציווה לאיוס להשליך במקום שומם לאחר שתקע סיכה ברגלו, הרועה עליו הוטלה המשימה חמל על הילד ומסרו לרועה אחר שמסרו לגבירתו מרופה, אשת פוליבוס מלך קורינתוס שאימצה אותו כשלה וקראה לו אדיפוס (נפוח הרגליים).

ברבות הימים החל אדיפוס לחשוד בהיותו מאומץ וסר לבקש עצה מן האורקול בדלפי וזה רק אמר לו כי הוא עתיד להרוג את אביו ולשכב עם אימו, לפיכך התרחק אדיפוס מביתו ונדר לא לשוב עוד לקורינתוס. בדרכו יום אחד נתקל במרכבתו של לאיוס שנסע לדלפי, במחלוקת שנוצרה על מעבר בדרך הצרה הרג אדיפוס את אביו, רכביו ומשרתיו למעט אחד שנמלט.

אדיפוס המשיך לתבי שם מצא עיר במצוקה מידי הספינקס שהתיישבה על אחת הגבעות וחדה את חידתה לתושבי העיר "איזה יצור מספר רגליו הוא פעם ארבע, פעם שתיים ופעם שלוש?" והרגה בהם משלא מצאו תשובה. אדיפוס פתר את החידה:" האדם, בתור תינוק הולך על ארבע, כבוגר על שתיים ומשהוא מזקין מקלו משמש רגל שלישית". וכך הרג את הספינקס שהשליכה עצמה מצוק. אנשי תבי המליכו את אדיפוס והשיאו לו את אלמנת המלך יוקסטה (אימו למעשה). אך אז פרצה מגפה בתבי ומפי האורקול נודע כי הסיבה היא המצאות רוצח המלך בעיר ועד שזה לא יגורש תיוותר הקללה.

אדיפוס פנה לטיירסיאס שסירה לענות ובהמלך הוויכוח שנוצר רק רמז כי אדיפוס הוא הרוצח, יוקסטה ניסתה להרגיעו בספרה לו אודות הנבואה על הבן שירצח את לאיוס והסיפור על הבן שהושלך על ההר דבר שרק החריד יותר את אדיפוס שחשד זה מכבר כי הוא מאומץ וזכר את הנבואה שניתנה לו על שיהרוג את אביו וישכב עם אימו. הוא שלח לקרוא למשרת היחיד ששרד את קטטת מותו של לאיוס, בו בזמן הגיע שליח מקורינתוס לבשר על מות המלך אבי אדיפוס ולהציע לו את המלוכה, אך אדיפוס שעוד חרד מן הנבואה סירב עד שסיפר לו השליח כי הוא תינוק מאומץ שנמצא נטוש על הר בידי רועה שנסתבר שהוא המשרת ששרד את הטבח והינו בדרכו להעיד על הרצח. יוקסטה הבינה את שנעשה וניסתה לעצור בידי אדיפוס מלהמשיך בחקירתו אך ללא הועיל ועם הופעת הרועה/משרת יצאה האמת לאור. יוקסטה לקחה את חייה בתלייה ואדיפוס השתמש בסיכות משמלתה בכדי לדקור את עיניו.

קראון תפס את השלטון בהסכמת בני אדיפוס שחרדו מהיותם בנים לנישואים טמאים אך ברבות הימים נרגעו וסיכמו בניהם כי יתחלקו במלוכה לסירוגין, שנה זה ושנה זה. בזמן שלטון קראון סרב זה לגרש את אדיפוס ועשה זאת רק לאחר שנרגע אדיפוס והבין כי מעשיו נעשו מכורח הגורל.

מקץ שנת השלטון הראשונה של אטאוקלס סירב זה לפנות את כסאו לאחיו פולינייקס ("רב-מדנים") באומרו:

אילו הייתה דעה אחת על מה שטוב

ונעלה, היה פס ריב מהעולם.

אך לא קיים דבר כמו "צדק" או "שיוויון",

אלה מילים בלבד ואין בהם ממש.

פולינייקס גלה לארגון ובשערה פגש טידאוס שגם הוא גלה מעירו לאחר שהרג קרוב שלו. בין השניים פרצה קטטה ומשראה אותם המלך נזכר בנבואה לפיה עליו "להשיא בנותיו לאריה וחזיר בר", השניים המתקוטטים דמו בעיניו לחיות וכך השיאם לבנותיו. פולינייקס נשא את ארגיה ואביה המלך הבטיח כי ייסע לו להחזירו לעירו ואסף את צבאו בכדי לעלות על תבי.

בנתיים נדד אדיפוס כקבצן עיוור ברחבי יוון כשבתו אנטיגונה אוחזת בידי ומובילה אותו. אדיפוס בא לחורשת האריניות בפאתי אתונה לפי נבואה מפי אפולון לפיה יימצא שם את מנוחתו האחרונה ובכך יביא ברכה לאתונה. אך תושבי המקום ניסו לסלקו מן המקום המקודש ורק לאחר תחנוני אנטיגונה קראו למלך תסאוס בכדי שיכריע.

בעודם מחכים הגיעה למקום איסמנה בתו של אדיפוס אחות אנטיגונה בכדי לספר כי אטאוקלס בנו הצעיר של אדיפוס גירש מן העיר את פולינייקס בנו הבכור ותפס את רסן השלטון. פולינייקס גלה לארגוס ונשא את בת המלך אדרסטוס ועתה הוא עולה עם צבאו על תבי ולפי השליחים האח שיחזיק באדיפוס יזכה בניצחון ולפיכך שלח אטאוקלס את קראון לאתונה להביא את אדיפוס אך כל כוונתם היא להשתמש בו בכדי לזכות בנצחון ואין הם מתכוונים אפילו לקברו באדמת תבי.

לשמע הדברים סרב אדיפוס לסייע בידי אף אחד מן האחים וניבא כי הם יהרגו זה את זה ואילו את איסמנה שלח להתפלל עבורו אצל האריניות.

בינתיים הגיע תסאוס וקיבל במאור פנים את אדיפוס שאמר כי הוא מביא עימו רווחה עבור העיר שתתגלה רק משיקבר. או אז הגיע למקום קראון וניסה לשכנע את אדיפוס לשוב עמו ומשלא הצליח שבה את איסמנה ואנטיגונה וניסה לגרור את אדיפוס בכוח. אנשי קולונוס (דיירי הסביבה) ניסו לעכב את המעשה ולשמע הצעקות חזר למקום תסאוס ורדף אחרי חיילי תבי והשיב את הבנות לאדיפוס ונזף בקראון. בדרכו מצא תסאוס את פולינייקס המתפלל לראות את אביו והביא גם את זה אל אדיפוס שבתחילה מיאן לראותו אך לבסוף התרצה ופולינייקס התנצל בפני אביו על שנטשו והבטיח להחזירו לביתו, אך אדיפוס סירב לסלוח לבנו וחזר על הנבואה כי ואחיו ימותו זה מיד זה.

משסיים אדיפוס את ענייניו עם משפחתו בקעו מן השמיים ברקים ורעמים אדירים, אדיפוס שלח אל תסאוס בכדי לבשרו כי סופו קרוב והסביר בפני זה כי הוא עצמו ינחה את תסאוס אל המקום שעליו לקברו בכדי שיביא מקברו הגנה ובטחון והוסיף כי על תסאוס לשמור את מקום הקבר בסוד ורק על סף מותו לגלות את המקום ליורשו שיעביר את הדבר ליורשו שלו וכך הלאה. ברגע זה כמו נפתחו עיני אדיפוס ולבדו הוא הוליך את תסאוס ושתי בנותיו במורד מדרון תלול הנקרא "מדרון הנחושת" שממנו ע"פ המסורת יורד גרם המדרגות לשאול. הוא הובילם לעץ אגס נבוב וקבר עתיק שם פשט בגדיו ונרחץ בידי בנותיו במי מעיין מהר דמטר. אדיפוס שילח את תסאוס ובנותיו המתייפחות ולאחר הליכה כשפנו לצפות אל המקום כבר לא ראו את אדיפוס ולא ידעו באיזו דרך לקחו האלים את חייו למעט תסאוס שלבדו ראה כיצד מת אדיפוס.

בינתיים נמשכו בארגוס ההכנות למלחמה על תבי. אדרסטוס חותנו של פולנייקיס ניסה לגייס לצבאו את אמפיאראוס, הנעלה בגיבורי ארגוס שנודע הן כלוחם והן כנביא. אך אמפיאראוס ידע כי המלחמה נידונה לכישלון וכי כל המצביאים זולת אדרסטוס יימצאו בה את מותם ולכן סירב להצטרף ואף ניסה לעצור את עמיתיו. הדרך אל אמפיאראוס עברה דרך אשתו ארפיליה לה נשבע כי יעשה כמצוותה בכל סכסוך בינה ובין אחיה אדרסטוס. פולינייקס שיחד אותה בענק  הזהב שקיבלה הרמוניה כשי מאפרודטיה כשנישאה לקדמוס וארפיליה שכנע את אמפיאראוס לצאת לקרב ואל מותו אך הוא השביע את בנו אלקמיון בטרם צאתו לנקום את מותו ויהרוג את אריפיליה.

אדרסטוס יצא לדרך עם שבעה מצביאים שמול חומות תבי נשבעו כי יחריבו את החומות או ירוו את האדמה בדמם. טיירסיאס ניבא כי רק זבח בן קראון מנויקאוס יציל את העיר וקראון הפציר בבנו שיברח אך זה שיסף גרונו בעצמו על חומות העיר.

אז יצאו מצביאי ארגוס בראש צבאותיהם:

טידאוס מול שער פרויטוס בצורת נחש ענק ומגינו שעליו חקוקים שמי כוכבים ולבנה משמיע קול פעמוני ארד. מולו נעמד מלאניפוס.

קפנאוס ניצב מול שער אלקטרה. על מגינו גבר עירום והכיתוב "אהרוס את העיר" והוא מתרברב כי גם זאוס לא ימנעו מלהרוס את העיר. מולו שלח אטאוקלס את פוליפונטס.

שלישי יצא אטאוקלוס מול שער נאיסטי. על מגינו ציור אדם המטפס על חומה והכיתוב "גם ארס לא ישליך אותי מהחומה". מולו יצא מגאראוס בן קראון.

רביעי היה הענק היפומדון מול שער אתנה אונקה. על מגינו שלו צלם טיפון יורק אש ומוקף נחשים, מולו הוצב היפרביוס עם מגן עליו זאוס יושב ובידו ברק.

חמישי היה פרתנופיוס הארקדי בן הציידת אטלנטה מול שער הצפון מניף את חניתו שהחשיבה יותר מכל אל ונשבע כי גם זאוס לא יעצרו מלהכחיד את תבי, על מגינו היה צלם הספינקס. מולו יצא אקטור.

הלוחם השישי היה הנביא אמפיאראוס מול השער ההומולאי אוחז מגן ארד כבד אך ללא ציור. אך הוא היה בלא כל הבטחות ניצחון וקריאות קרב ורק כונן כנגד טידאוס ופולינייקס על המחיר שתשלם ממלכתם בעבור הקרב. מולו ניצב הלוחם לסתנס.

המצביא השביעי היה פוליניייקס. על מגינו דמות לוחם שמנחה אותו אישה שפוית מבט. מולו ניצב אחיו אטאוקלס.

עם תחילת הקרב ניכר היה כי האלים נוטים לטובת המתגוננים. קפנאוס אומנם טיפס על סולם לראש החומות אך זאוס הענישו על שחצנותו בברק שהטילו מת אל הקרקע. ראש פרתנופיוס רוצץ מסלע שנזרק מהחומה. היפומדון אבד בענן חיצים. טידאוס נפצע מחרבו של מלאניפוס, אתנה אומנם חשה אליו עם סם מרפא אך נמנעה מלהצילו בשל אכזריותו שהפכה משל: הוא כרת את מלאניפוס לאחר שזה פצעו, פיצח גולגלתו ואכל את מוחו. אמפיאראוס ברח אך נבלע על מרכבתו אל האדמה בידי זאוס. אדרסטוס היה היחידי שניצל בזכות סוסו אריון שנולד ממשכב דמטר עם פוסיידון. שני האחים אטאקולוס ופולנייקיס נפלו זה על חרבו של זה בשלולית דם משותפת.

כעבור עשר שנים עלו בני המצביאים הנופלים שנקראו "אפיגונים" ("הנולדים אחרי") שוב על תבי אך נפלו לתחבולה משעמדו לנצח, במהלך שיחות הכניעה ברחו תושבי העיר בעצת הנביא טיירסיאס.

עם שוך הקרב (הראשון) פרסם קראון שעתה היה למלך תבי צו לפיו ייקבר אטאקולס בכבוד הראוי לו אך את אחיו פולינייקס הגולה שעלה על העיר אין לקבור וכל המבקש לעשות חסד עם הגופה בשדה יומת.בסקילה. אנטיגונה לא יכלה לשאת את המצב והפצירה באחותה איסמנה לבוא עימה לקבור את אחיהן אך זו הייתה רכת נפש וסרבה וכך ביצעה אנטיגונה את המעשה לבדה אך נתפסה בידי שומרי קראון שהסגירו אותה לידי המלך החדש. אנטיגונה הצדיקה מעשיה בכך שיש חוקי "אלים" הגוברים על חוקי מלך. קראון דן את הנערה למוות למרות שהייתה ארוסת בנו היימון שניסה לשדל את אביו בעבור אנטיגונה ואף יצא בסוף הוויכוח בהכרזה כי אביו לעולם לא יוסיף לראותו. אז ציווה קראון לקבור את אנטיגונה חיה במערה וכך לפטור את העיר מהאחריות למותה. הנביא טיירסיאס ניבא לקראון כי עליו לקבור את המת המביא טומאה על העיר אך קראון סירב ולפיכך קיבל את הנבואה כי בקרוב יקבור את אחד מבניו. עם צאת טיירסיאס נפלה על קראון אימה והוא ציווה לקבור את פולינייקס ולשחרר את אנטיגונה אך משהגיעו השליחים אל מערת הקבורה מצאו את אנטיגונה תלויה על צעיפה ואת היימון צמוד לגופתה וממרר בבכי. משראה היימון את קראון ירק לעברו ונעץ חרבו בבטנו שלו ומת. כששב קראון לארמון שמע כי אשתו קיפדה אף היא חייה בידי עצמה מששמעה על מות בנה.

גם גופתו שאר המצביאים לא הובאו לקבורה משנענתה בשלילת בקשת תסאוס לקברם עלה זה על תבי עם צבאו והביא את הגופות לקבורה.

קשרי הון-סגנון: הביטוס והון תרבותי

כיצד הסגנון שלנו משפיע על המעמד החברתי שלנו ועל סיכויי ההצלחה שלנו בחיים? על הקשר בין מושג ההון התרבותי ו"הביטוס" אצל בורדייה

עוד דברים מעניינים: