מגמות וסוגיות בתקשורת הישראלית

תקשורת: טכנולוגיה, חברה, תרבות – סיכומים:

מגמות וסוגיות בתקשורת הישראלית

מתוך: תקשורת: טכנולוגיה, חברה, תרבות – סיכומים

שינויים בתקשורת הישראלית ב-3 תחומים

המגמה המרכזית בתקשורת הישראלית בשנים האחרונות היא מגמה הד-רגולציה (צמצום הפיקוח) אשר מורכבת משני מרכיבים – הפרטה ליברליזציה.

1) שרותיי הדואר והטלפון בישראל – התהליך מתבצע ב-2 דרכים :

א. בתחילת ה-80 היה מעבר מבעלות ממשלתית לרשויות או חברות ציבוריות עצמאיות.  ב-84 הוקמה חב' בזק ובתחילת שנות ה-80 רשות הדואר (רשות סטטורית), לפני כן, הכל היה בידי משרד התקשורת

ב. שלב ההפרטה ושבירת המונופולים. חב' בזק נמכרת לידיים פרטיות (תהליך איטי מאוד)  והשוק נפתח לתחרות (כיום רק בין-לאומית).  חברות הכבלים מחויבות להתחיל תחרות פנים ארצית בתחום הדואר, רשות הדואר מופרטת, ישנם זכיינים על סניפי הדואר וניתן לבחור את החברה המועדפת עליו בסוכנות הדואר להעברת דברי דואר.

2) תחום העיתונות הכתובה – יש מעבר חד-משמעי לסקטור הפרטי בעיתונות (עזיבת המפלגות), יש תהליך משמעותי של ריכוזיות של ניהול ובעלות.

3) תחום התקשורת האלקטרונית בישראל – הגברת התחרות באמצעות ריבוי ערוצים וזכיינים,  ביטול המונופול הממשלתי על הערוצים, חדירת שיקולים מסחריים לעולם השידור האלקטרוני.

5 דילמות מרכזיות:  ביזור מול ריכוז השליטה [הפרטה, ליברליזציה, בעלות צולבת]   /  תהליכי נפילת חומות, תהליכי שלום והשלכותיהם [שלילת עוצמה תרבותית, מקדונליזציה]   /  ביזור מוקדי העוצמה הפוליטיים [עיתונות פרטית ולא מפלגתית, למעט דתיים-חרדים]  /  היחלשות מוסדות מרכזיים מסורתיים [צנזורה].

5 סוגיות מרכזיות בתקשורת הישראלית

1) סוגיית הרדיו הפיראטי– הרדיו הפירטי ממחיש בצורה מובהקת את המדיניות הפתוחה בתחום התקשורת בישראל. אין ראייה ותוכנית פעולה לטווח הרחוק. אין ראייה כוללת והיקף לגבי כל התחנות הפירטיות. אין החלטה גורפת, מבחינה פורמלית יש חוק, אך הוא לא מפורט (לגביהענישה) והוא לא מספיק נאכף.

יש הטוענים, שהרדיו הפיראטי מספק העצמה לציבור, משפר את מאזן התקשורת ולכן לא צריךל סגור אותו,  שמהווה תקשורת חלופית (נגישות, השתתפות וניהול עצמי) ומכיוון שבא מתוך הקהילה, אז יש שיתופיות והעצמה.

*  איזה תהליכים מתהליכי שלילת העוצמה באים לידי ביטוי ברדיו הפירטי?

 – עבריינות טכנולוגית – לא חוקי, ביצוע עבירה ע"י שימוש בטכנולוגיה.

– שלילת עוצמה חינוכית – הפרת מאזן התקשורת מכיוון שאין פיקוח על התכנים.

– שלילת עוצמה כלכלית לתחנות החוקיות.

2) הפקות מקור מול ייבוא תכנים – הפקות מקור (מכינים בארץ), נחשבות תנאי להעצמה תרבותית, חינוכית וכלכלית (ליצירה ישראלית). הרשויות משתמשות בהעצמה תחיקתית וכל ערוץ טלוויזיה בישראל (ערוץ 10,2,11 ורשות

השידור) חייבים בסף מינימלי של 40% של הפקות מקור. בייבוא תכנים, יש יתרון מסוים של חשיפה תרבותית כלל עולמית – סוג מסוים של העצמה  (חשיפה לתרבויות שונות), אך יש יותר חסרונות כמו שלילת עוצמה תרבותית, כלכלית,  חינוכית, מקדונליזציה, אימפריאליזם תרבותי תקשורתי, מסחור (ייבוא תכנים משתלם יותר לזכיינים).

הקהל הישראלי, מעדיף תכנים ישראלים. רצון הצרכן וצרכיו מתחברים.

3) סוגיית הבעלות הצולבת – בתאגיד יש שליטה על מס' ערוצי תקשורת בעת ובעונה אחת.  יש שלילת עוצמה כלכלית ותרבותית – מונעים מעסקים ויזמים קטנים להצליח, פגיעה בצרכנים, כי יש אפשרות למניפולציות במידע, יש אפשרות לניגודי וקידום אינטרסים.  למשל, "לאישה" מפיקים מלכות יופי ידועות, אשר יקדם את אינטרסים 2 הצדדים, רע לצרכן, כי הוא מקבל את הדברים כמו שבעלי אמצעי התקשורת רוצים ולא את ההוויה. המחוקק הישראלי מודע לבעיה ומגביל את הבעלות הצולבת (עמ' 167), למשל, לאחרונה מחייבים את העיתונים למכור את אחוזיו בטלוויזיה.

4) סוגיית הבעלות הזרה – השתלטות גורמים זרים על התקשורת הישראלית. גם פה יש הגבלות  של החוק, יש פה שלילת עוצמה תרבותית – אין התעניינות בתכנים, יש מסחור ומקדונליזציה,  שלילת עוצמה כלכלית – הרווח של גורמים חיצוניים.   יתרון – הזרמת כספיים לתעשייה, שיכול לממן חלק מההשקעות, חשיפה תרבותית עולמית

 ולכן בעלות זרה מתורת, אבל מוגבלת.

5) סוגיית מיזוג בעלויות (מוביל לבעלות צולבת) – תופעה מקובלת בארץ ובעולם, בדר"כ תוצאה  של תחרות ובעיות כלכליות, זכייני ערוץ 2, כבלים (HOT) – זה טוב לבעלים, כי זה חסכון  כלכלי, אבל זה רע לצרכנים, כי זה פוגע בתחרות, ביצירה, שלילת עוצמה כלכלית ותרבותית.  גם כאן, המחוקק והממונה על הגבלים עסקיים מנסה להגביל את התופעה או לפחות להתנות  אותה בתועלת הצרכן.

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות