מונחים בפסיכולוגיה: גישת הייחוס הסיבתי
הגדרה: גישת הייחוס הסיבתי – גישה קוגניטיבית להתנהגות הישגית שצמחה מתוך תאוריות הייחוס הסיבתי. תאוריות אלה מתמקדות בסיבות להן מייחסים בני אדם את תוצאות פעולותיהם ובדרך ההנמקה שלהם. גישה זאת טוענת כי יש חשיבות רבה לא רק לעובדה שאדם הצליח או נכשל בהגשמת מטרה מסויימת אלא גם לדרך שהוא מסביר את ההצלחה או הכישלון שלו. בד"כ יש ארבע סיבות להן מייחסים אנשים הצלחה או כישלון: חוסר יכולת, קושי המטלה, העדר מאמץ או מזל. חלק מייחוסים אלה הם סיבות פנימיות התלויות באדם עצמו וחלק הן סיבות שאינן תלויות באדם אלא בגורמים שמחוץ לו. סוג הייחוס הסיבתי שהאדם מאמץ לעצמו משפיע גם על התייחסותו הרגשית לתוצאה וגם על הערכתו העצמית הקוגניטיבית. כשהתוצאה מיוחסת לסיבה פנימית היא מעוררת תגובות רגשיות עזות יותר מאשר כאשר היא מיוחסת לסיבה חיצונית. סגנון הייחוס הסיבתי הוא הגורם המבחין בין בעלי מניע השג גבוה לבין בעלי מני השג נמוך. בעלי מניע השג גבוה מייחסים את הצלחותיהם לגורמים פנימיים בעיקר ואת כשלונותיהם לחוסר מאמץ. בעלי מניע השג נמוך מייחסים את הצלחותיהם לסיבות פנימיות וחיצוניות גם יחד, ואת כשלונותיהם בעיקר לחוסר יכולת, ולכן הם יחששו לשוב ולהתנסות באותן מטלות.
חזרה אל: רשימת מושגים בפסיכולוגיה
