זריתי לרוח אנחתי \ חיים נחמן ביאליק – סיכום וניתוח

סיכום וניתוח השיר זריתי לרוח אנחתי של חיים נחמן ביאליק המדבר על אובדן יכולת היצירה וכמיהה אל מאזין מופשט שישמע את קולו.

השיר זריתי לרוח אנחתי של חיים נחמן ביאליק הוא שילוב של שיר ארס-פואטי ושיר קינה המבטא את כאבו של המשורר על אובדן כושר הכתיבה, ההשראה והיכולת ליצור שירים. בשיר זריתי לרוח אנחתי חיים נחמן ביאליק פונה אל הרוח בכדי שתספר לאחיו, שאולי מצפה ממנו לשירים, כי הוא כבר אינו יכול ליצור כפי שיצר בעבר אלא רק "נטפים נטפים" כלומר יצירה מועטה ולא רציפה.

בבית הראשון של זריתי לרוח אנחתי ביאליק פותח בפעולה שהיא למעשה תיאור מצב. האנחה שהוא מפריח אל הרוח למעשה מבטאת את מצבו הנפשי העגום (כמו תמיד, יש לציין). ה"אוזן" של אנחתו של ביאליק היא הרוח, ואילו מה שקולט ו"רווה" מדמעותיו הוא החול שנספג בהן. השימוש ברוח והחול, שני יסודות לא מוגדרים ונעים מבטאים את החיפוש של ביאליק אחר מאזין, כאשר אין לו שום אוזן קונקרטית שתאזין לו זולת הרוח והחול הנעים והמשתנים כל העת והמתפזרים על פני העולם. אולי דווקא בשל סיבה זו בשיר זריתי לרוח אנחתי ביאליק פונה אל הרוח והחול בבקשה שימצאו את אחיו, מישהו שיבין לליבו, ויספרו לו על מצבו העגום – אוד עשן – דימוי המייצג את תוצרה של הנפש ש"נשרפה" ביצירה ועתה היא כמו גחל שעוד רגע ועומד להכבות.

בבית השני של זריתי לרוח אנחתי ביאליק מפרט אודות המסר שהוא כביכול מבקש מהרוח למסור לאחיו והוא למעשה מפרט את המטאפורה של "אוד עשן". פעם הייתה בנפשו של ביאליק מלאה אור נובע ואש יוקדת (שלהבת) אך עתה מהנביעה של האור נותרו רק "נטפים נטפים", כלומר זרימה חלשה, ומהאש הגדולה נותרו רק רשפים-רשפים, כלומר שאריות המדורה. כך שירו של ביאליק זריתי לרוח אנחתי מבטא כעין קינה על מעיינות היצירה שפעם שפעו ועתה התייבשו.

בבית השלישי של זריתי לרוח ביאליק עושה שימוש מטאפורי ב"טיפטוף" של המעיין ההופך אותו לפצע, והשירה היא כדם הניגר באיטיות מפצע פתוח בנפשו של ביאליק אך הוא עושה כן רק בצורה איטית ו"לפעמים". תמונת המעיין של הבית הופכת לתמונת ליבו של ביאליק (שכמובן שותת דם) שחוזר אל מטאפורת שיירי השריפה עד לאיחוד שתי המטאפורות ב"[לב] מגולל באפר ודמים" מה שמביא את השיר לשיא הייאוש שלו.

לשם סיכום נציין כי השיר זריתי לרוח אנחתי של ביאליק עוסק בנושא היצירה מבחינת השוואה בין העבר הפורה והעתיד היבש והפצוע, שאינו יכול עוד ליצור באופן שופע כבעבר. הפנייה אל הרוח של זריתי לרוח אנחתי יכולה לבטא כמיהה אל מאזין באין אחד כזה, מישהו שיוכל להבין לליבו הפצוע של ביאליק שכבר אינו יכול ליצור שירים כפי שעשה בעבר.

חזור אל: סיכומים לבגרות בספרות

סיכומים לבגרות בספרות – פרק שירה

שירת ביאליק

סיכומים נוספים של שירי ביאליק: אחרי מותיהכניסיני תחת כנפךהקיץ גוועוהיה כי יארכו הימיםבעיר ההריגה, הציץ ומתים הדממה פולט סודותעל השחיטהלא זכיתי באור מן ההפקרלבדיואם ישאל המלאך,  לנתיבך הנעלםלא ביום ולא בלילהצפורתעם דמדומי החמה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות