ים הדממה פולט סודות מאת חיים נחמן ביאליק – סיכום

השיר ים הדממה פולט סודות מאת חיים נחמן ביאליק הוא שיר המתחקה אחר הלך נפשו של הדובר דרך תיאור טבע. במובן מסוים השיר ים הדממה פולט סודות הוא שיר ארס-פואטי שכן הוא מבקש את משמעותו של מעשה היצירה ורחשי ליבו של המשורר דרך התייחסות מטאפורית אל שמי הלילה. מטאפורת היסוד של ים הדממה פולט סודות של ביאליק היא מטאפורה המכילה בה ניגוד יסודי בין חושך אפל ואור, ובין דממה ושקט. במובן זה אור הכוכבים כמו מתגלה מתוך האפלה של שמי הלילה בעוד שקולו של הלב מתגלה מתוך דומייה. אפשר להציע כי בשיר ים הדממה פולט סודות ביאליק משווה את היצירה למעשה לכוכב זורח.

הבית הראשון פותח באמירה מעט סתומה שכמו מזמינה להמשיך ולקרוא בשיר בכדי להבינה. כבר השורה הראשונה נוצר ניגוד בין ים הדממה לבין "פולט סודות" שהם לא רק ניגוד בין הדממה לבין הדיבור אלא בין גם בין ים לבין סודות כשני יסודות שאינם נקשרים זה בזה אלא באורח מטאפורי. הרחש שאינו פוסק מאחורי שאון הרחיים מרמז על תנועת הזמן הנעה כל העת מעבר לאורח החיים הפעיל שמסווה אותה.

בבית השני של ים הדממה ביאליק מעצב תמונה ויזואלית של לילה אפל ובו כוכבים נופלים. בבית יש מעין נימת קינה על גורלו של כל כוכב ליפול אל ים המחשכים, כלומר אל הדממה והשתיקה שעוצבו בבית הקודם ומכאן ניתן להבין כי נפילתו של כוכב היא למעשה העלמות קולו.

בבית השלישי של ים הדממה פולט סודות חוזר ביאליק אל ניגוד השקט לעומת הרעש שעתה מקבל משמעות חדשה. כאן מתגלה היסוד החיובי של ים הדממה תחת מה שהיה עד עתה למאיים. הדממה המוחלטת מתגלה בתור משהו חיובי בכך שהיא מאפשרת לדובר לשמוע את ליבו "ער ומדבר".

את המגמה החיובית של ים הדממה פולט סודות ביאליק ממשיך עם חזרה אל מטאפורת שמי הרקיע וייחוס הקול הבוקע מתוך ליבו לקביעה כי לא כוכבו של הדובר הוא שנופל, כלומר שלא קולו שלו הוא זה שנודם שכן הוא יכול לשמוע אותו בבירור מעל לדממה. נושא זה ממשיך גם בבית החמישי של ים הדממה פולט סודות שם ביאליק שומע מליבו הבטחה מפורשת כי קולו שלו אינו נדם וכוכבו ממשיך להאיר ומציע לו נחמה בעבור איזו מצוקה ערטילאית.

בבית הסיום של ים הדממה פולט סודות ביאליק נוטש במעט את מטאפורות היסוד שלו ועובד לניסוח מפורש של מסרו של השיר: ההתנתקות מן העולם בכדי להביט פנימה, ולגלות כי למעשה עולמו האמיתי של המשורר הוא עולמו הפנימי. כך מתעצבת משמעותו של השיר ים הדממה פולט סודות של ביאליק בדרך של רפלקסיה בצורת שיר ארס-פואטי המתמודד עם חששותיו של המשורר כי כוכבו יפול, כלומר שקולו לא ישמע, על רקע שאון החיים היומיומיים. לכן מתנתק ביאליק מן העולם החיצוני של מראה העיניים ומתמסר לקולו הפנימי של ליבו, קול שאותו הוא יכול לשמוע רק כאשר הוא משקיט את שאר הקולות, וקול זה של ליבו מבשר לו כי הכוכב שלו עדיין זורח, שקולו עדיין קיים.

מבחינה צורנית ניתן למצוא בשיר ים הדממה פולט סודות של ביאליק שימוש נרחב במטאפורות והאנשות של כוכבים, שמי הלילה, ים, נחל ועוד. כמו כן בשיר ים הדממה ביאליק משתמש באנלוגיה בין "ים הדממה" ל"ים המחשכים" שכמובן יוצר את הקשר המטאפורי בין השניים.

חזור אל: סיכומים לבגרות בספרות

סיכומים לבגרות בספרות – פרק שירה

שירת ביאליק

סיכומים נוספים של שירי ביאליק: אחרי מותיהכניסיני תחת כנפךהקיץ גוועוהיה כי יארכו הימיםבעיר ההריגה, הציץ ומתעל השחיטהלא זכיתי באור מן ההפקרלבדיואם ישאל המלאךזריתי לרוח אנחתילנתיבך הנעלםלא ביום ולא בלילהצפורת

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות