ליבי במזרח \ ר' יהודה הלוי – סיכום

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב

אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב

אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד

צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב

יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ

יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.

שירו המפורסם של ר' יהודה הלוי, "ליבי במזרח", הפך למעין סיסמא לא רשמית של הגלות היהודית והכמיהה לארץ ישראל. השיר הוא שיר קודש שמבטא את געגועיו של המשורר אל ארץ ציון. השיר בנוי על עיקרון ברור של ניגוד: מצד אחד הכמיהה לארץ ישראל ומצד שני במציאות של החיים בגלות (במקרה של ר' יהודה הלוי, ספרד) והקשיים הכרוכים בהגשמת המשאלה לשוב לארץ ישראל.

כמיטב המסורת של שירת ימי הביניים פותח השיר ב-"תפארת הפתיחה" – משפט אינטנסיבי המצהיר על נושאו של השיר וכמו מסכם אותו. נקודת המוצא של השיר היא למעשה נקודת מוצא פיזית – ליבו של המשורר, המייצג את תשוקותיו ותקוותיו, נמצא בארץ ישראל אך גופו, המייצג את מציאות חייו, נמצא ב"סוף מערב". תפארת הפתיחה בטור "לבי במזרח ואנכי בסוף מערב" הוא שיבוץ המרמז לפסוק מספר תהילים "כרחוק מזרח ממערב" (תהילים ק"ג י"ב) המדגיש את המרחק הפיזי בין מזרח ומערב ובין המשורר לבין הגשמת תקוותיו.

תפארת הפתיחה של השיר "ליבי במזרח" של ר' יהודה הלוי מתאפיינת גם במבנה הקלאסי של חריזה בין הדלת והסוגר – "מערב\יערב", כאשר בטור השני תוהה המשורר איך במצב כזה של מרחק ממושא חלומותיו ותקוותיו הוא בכלל יכול לאכול או ליהנות מאוכל.

בביתו השני של "ליבי במזרח" תוהה ר' יהודה הלוי כיצד יכול למלא את "נדרי ואסרי", כלומר המצוות הדתיות המוטלות עליו בתור יהודי ובהן הכמיהה אל ארץ ישראל ואל ירושלים-ציון שהובילו אותו לנדור נדר לעלות לישראל, אך זאת במצב בו הוא אינו יכול לקיים את הנדר הזה שכן ארץ ישראל נמצאת תחת שליטה נוצרית ואילו מקום מגוריו של ר' יהודה הלוי, ספרד, נמצא תחת שלטון מוסלמי.

גם בבית השלישי של "ליבי במזרח" ניתן לראות כיצד עושה ר' יהודה הלוי שימוש בניגוד כאשר מחד הוא משווה בין עושרה החומרי של ספרד ("כל טוב ספרד") לבין המצב ההרוס והחרב של בית המקדש בארץ ישראל ("דביר נחרב", דביר=קודש הקודשים בבית המקדש) אך מאידך הוא מצהיר כי יהיה לו קל לעזוב את טובה של ספרד אפילו רק בשביל לחזות בהריסות בית המקדש משום שהן כה יקרות בעבורו.

מבחינת אמצעים אמנותיים בשיר "ליבי במזרח" של ר' יהודה הלוי ניתן למצוא באופן אופייני של שירת ימי הביניים שימוש בחרוז מבריח לאורך הבתים (מערב, יערב, ערב, נחרב) כאשר סיומת "רב" משמשת לשם הדגשה ומרמזת על רצונו הרב של יהודה הלוי להגיע לארץ ישראל. ב-"ליבי במזרח" ניכר סגנון ברור של שיר קינה המובלט דרך שימוש במילה "איכה" שהיא המגילה המגוללת את חורבן ירושלים.

חזור אל: סיכומים לבגרות בספרות

סיכומים לבגרות בספרות – פרק שירה

שירת ימי הביניים

סיכומים נוספים של שירי רבי יהודה הלוי:

יחידה שחרי

ישנה בחיק ילדות

יפה נוף

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות