מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: הבסיס העצבי ללמידה

מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: הבסיס העצבי ללמידה

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

חזרה לרשימת סיכומים במבוא לפסיכולוגיה 

הביולוגיה של הנוירונים והקשרים ביניהם רלוונטיים לחקר הלמידה, בעיקר בהתניה קלאסית ובצורות פשוטות של למידה כמו הביטואציה.

 

שינויים מבניים

חוקרים מאמינים שהבסיס העצבי ללמידה בנוי על שינויים מבניים במערכת העצבים, ויותר ויותר מחפשים את השינויים האלה ברמת החיבורים העצביים. פולס חשמלי מועבר מנוירון אחד לשני ע"י האקסון של הנוירון השולח. האקסונים מופרדים ע"י מרווח סינפטי, לכן האקסון השולח מפריש נוירוטרנסמיטור, המחלחל לאורך המרווח ומעורר את הנוירון המקבל. כאשר פולס נע במורד האקסון השולח, הוא מעורר טרמינלים בקצה האקסון לשחרר נוירוטרנסמיטור, שנאסף ע"י רצפטורים של האקסון המקבל. כל המבנה הזה מכונה סינפסה. שני רעיונות המפתח לגבי למידה הם:

  1. שינויים מבניים בסינפסה הם הבסיס העצבי ללמידה.
  2. ההשפעה של השינויים המבניים היא יצירת סינפסה יעילה יותר.

גישה אחת היא להראות שאחרי תקופת למידה הסינפסה הופכת ליעילה יותר, כלומר יורה יותר בחופשיות לאחר שמגרים אותה. כרגע קשה מאד להראות זאת. במקום זאת, חוקרים פיתחו פרוצדורה המורכבת מגירוי חשמלי של סט נוירונים מסוים (דבר שאמור לדמות למידה) ואז בדיקה אם חלה עלייה בקצב הפעילות של הנוירונים כשמגרים אותם שוב. אכן נמצאו עליות כאלה במספר אזורים במוחו של ארנב, והעלייה יכולה להמשיך כמה חודשים. תופעה זו נקראת הפעלה ארוכת טווח (long-term potentiation). היא תומכת באופן עקיף בגישת השינויים המבניים של למידה.

 

שינויים תאיים

אפשרויות לסוגים של שינויים מבניים שמגבירים את יעילות הסינפסה:

  • עלייה בכמות הנוירוטרנסמיטור המופרש ע"י הנוירון השולח, אולי עקב עליה במספר הטרמינלים על האקסון שמפרישים את הנוירוטרנסמיטור.
  • עלייה בכמות הנוירוטרנסמיטור הנקלט ע"י הנוירון המקבל, אולי עקב עליה במספר הרצפטורים (אין עלייה בכמות הנוירוטרנסמיטור המופרש).
  • שינוי בגודל הסינפסה.
  • יצירת סינפסות חדשות.

יתכן שכמה אפשרויות נכונות, וסוגים שונים של שינויים מבניים נמצאים בבסיס סוגים שונים של למידה.

כדי לחקור תהליכי למידה ברמה כזו של פירוט עצבי, החוקרים צריכים לעבוד עם צורות בסיסיות של למידה ועם אורגניזמים בעלי מערכות עצבים פשוטות. צורת למידה כזו היא ההביטואציה. מקרה קשור של למידה הוא סנסיטיזציה (sensitization) – תהליך בו אורגניזם לומד לחזק את תגובתו לגירוי, אם גירוי מאיים או מפחיד בא בעקבותיו. ההביטואציה וסנסיטיזציה קיימות אצל בע"ח רבים, אך לחילזון יש גם מערכת עצבים פשוטה ונגישה, ההופכת אותו מתאים למחקר. כאשר נוגעים בחילזון הוא מגיב בהתחלה, אבל אחרי כ- 10 פעמים הוא מתרגל למגע. חוקרים הראו שלמידת ההביטואציה הושגה ע"י הפחתה של כמות הנוירוטרנסמיטור המופרש מהנוירון השולח. חילזון מראה גם סנסיטיזציה. לאחר כמה ניסיונות בהם מגע קל על הגוף הקדים גירוי חזק בזנב, תגובת החילזון למגע הקל היתה מורגשת יותר. הראו שלמידת סנסיטיזציה הושגה ע"י עלייה בכמות הנוירוטרנסמיטור המופרש ע"י הנוירון השולח. ממצאים אלה מספקים הוכחה ישירה יחסית שלמידה בסיסית מושגת בעזרת שינויים מבניים ברמה העצבית. גם לגבי התניה קלאסית הוצע מודל עצבי הדומה לזה של סנסיטיזציה (זה מסתדר עם העובדה ששתיהן מערבות שינוי תגובה לגירוי חלש על בסיס גירוי חזק יותר).

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות