מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: הפרעות אכילה- אנורקסיה
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!
חזרה לרשימת סיכומים במבוא לפסיכולוגיה
לרוב- הפרעות אכילה מופיעות אצל נשים. כיום מופיע בגיל מוקדם יותר, מגיל 9-10. זוהי מחלה קשה מאוד משתי סיבות:
א. פיזית- מתים מזה, סכנה של קריסת מערכות, בעיות בקיבה ועוד.
ב. פסיכולוגית- זה לא פחות חמור מ OCD (הפרעה טורדנית כפייתית)
רוב האנורקטיות מתחילות כדיאטה רגילה. הנערה מקבלת מחמאות ומתמכרת אליהן. סוג אחד של הפרעת אכילה היא הבולימיה שזה אכילה בולמוסית- זהו דחף בלתי נשלט לאכול המון. השלב הבא הוא אשמה. אשמה זו היא חזקה ונוראית, היא קורעת אותה וגורמת לה לרוץ להקיא או לנסות ולשלשל, לעשות ספורט באובססיביות וכו'. ההקאה גורמת לנערה לתחושה של ניקיון ממש כמו לידה מחדש.
הימנעות מאוכל על רקע רגשי– סוג נוסף של הפרעת אכילה הוא אדם שנמנע מאוכל מסיבות שהן אינן סיבולת של אסתטיקה ומראה חיצוני אלא למשל אדם שלא רוצה לאכול כי האוכל מזדהה אצלו עם אמא שלו ויש לו בעיות איתה.
אכילת יתר (אוביסיטי)– נמצא קשר ישיר בין מחלה זאת לסוכרת, שבץ, כולסטרול ולחץ דם גבוה. לכן כיום יש מודעות גבוהה יותר להפרעה זו. במקרים רבים זה נובע מהתמכרות- האכילה ממלאת אותו וגורמת לו להרגיש יותר טוב, האוכל נותן לו ביטחון. לא כל אוביסיטי זה הפרעת אכילה.
אנורקסיה– נערה שמסרבת לשמור על משקל תקין. לא כל אחת עם תת משקל של 5 קילו תחשב אנורקטית. המושגים אינם החלטיים כי זה תלוי בנתונים הפיסיולוגיים- גובה ועוד. ירידה דרסטית במשקל ויותר מהרמה הנורמאלית והבריאה. כמו-כן קיים אצל החולים פחד נוראי לעלות במשקל. לנערות אנורקטיות יש תפיסה מעוותת לחלוטין על הגוף שלהן. 'אנורקסיה' ביו טיוב.
- תפיסתן את המציאות בנוגע לגופן מעוותת- נערות חולות רואות שהן שמנות יותר ממה שהן באמת. הן כן מסוגלות לראות על אנשים אחרים אם הם שמנים או רזים, אבל על עצמן לא. יש בזה משהו פסיכוטי.
- תפיסתן את האוכל כיותר גדול, הרסני, בעייתי. מימדים גדולים ולא פרופורציונאלים.
מבחינת חומרת הפתולוגיה, אנורקסיה לא נחשבת כחמורה ביותר מפני שאיננה פוגעת בתפקוד הכללי של חיי הנערה. בציר הפסיכולוגי, הפגיעה היא בתחום אחד בלבד. תפיסת המציאות הכללית תקינה. רק תפיסת המציאות לגבי הגוף איננה תקינה. עם זאת, כמובן שישנן בעיות רפואיות קשות שקשורות למחלה.
לכן, לא ניתן לומר שיש לאנורקטיות בעיה בתפיסת המציאות בצורה גורפת.
האנורקסיה התפתחה בשנות ה-80 כאשר התפתחה הגישה שדוגמניות רזות זה יפה. לרוב הנערות התחילו לחכות את הדוגמניות באופן תמים- אך הדיאטה לא נעצרת גם לאחר שמגיעים למשקל נמוך ומראה רזה. זה קורה יותר אצל נשים מאשר גברים, קורה יותר בארצות המערב מאשר תרבות המזרח (במערב יש תרבות יופי הרבה יותר משמעותית). מהפכות שונות שקרו בשנים אלו הובילו לשימת דגש מיוחד על ניראות ואסטטיקה והשפיעו גם כן על היווצרות התופעה.
גיל המחלה כיום ירד והוא מתחיל בגיל 9. עפ"י אריקסון, אדם לא רוצה להיטמע בתוך קבוצה בגיל הזה אלא רוצה להבחין את עצמו מתוך הקבוצות ולכן הוא עושה משהו שהופך אותו למיוחד ושונה. פעמים רבות כאשר מראיינים נערות אנורקטיות עולה תחושה של פחד מאובדן זהות. ההרעבה העצמית זה מצב שמבחינה קלינית הוא מצב של בחירה. הנערה לא רוצה לאכול היא לא אומרת: "אני לא יכולה לאכול".
Ego Syntonic– תופעה מעניינת של אדם שטוב לו בתוך המחלה שלו. תופעה זו מאפיינת את האנורקסיה ונדירה בד"כ במחלות אחרות. לרוב, אנשים ירגישו כפויים במחלתם (מחלה Ego dystinic) שלא כמו הבנות האנורקטיות. האנורקטית מאמינה שהיא יודעת מה היא צריכה ומה יעשה לה טוב. אם מישהו ישכנע אותה לאכול, היא לא תרצה. היא חושבת שזה מסוכן לה לחזור לאכול, היא עלולה לאבד את זהותה.
אנורקסיה ומחלות נפשיות אחרות:
אנורקסיה לרוב משולבת עם חרדות או עם OSD או עם דיכאון. (ל 50% מהחולות)
נדרש לאבחן מהי ההפרעה העיקרית ומהי המשנית.
אנורקסיה היא מחלה שאפשר למות ממנה ולכן מהבחינה הזאת היא יותר מסוכנת. נדיר שאדם דיכאוני ינסה להתאבד. יש ויכוח- האם האנורקסיה גורמת לדיכאון לחרדה או לOCD , האם הם אלו שגורמים לאנורקסיה או שהם אלו שני דברים שתלויים אחד בשני?
קשה יותר לטפל בנערה שסובלת מאנורקסיה עם דיכאון מאשר לטפל מנערה שסובלת מאנורקסיה ללא דיכאון. נדרש לטפל בדיכאון.
סימפטומים של המחלה:
- שיתוק כל פעילות גופנית שאינה הכרחית להישרדות כמו מחזור, גדילת שיער, אין מטאבוליזם וכדומה.
- בעיות בלב- אנשים שנחשפים לרעב ממושך סובלים בבעיות בקצב הלב ובתפקוד הלב. ככל שהאנורקסיה ממושכת יותר, הנזק ללב הוא גדול יותר.
אבחנת האנורקסיה עפ"י ה DSM :
- סירוב לשמור על משקל תקין או על משקל מינימאלי שמתאים לגובה או לגיל.
- Amenorrhea- אובדן מחזור חודשי.
- פחד ממשי מעליה במשקל או השמנה.
- הפרעות בתפיסת משקל הגוף, השפעה מוגזמת של משקל גוף על דימוי עצמי או התכחשות לבעיה.
