מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: התניה אופרנטית מול התניה קלאסית

מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: התניה אופרנטית מול התניה קלאסית

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

חזרה לרשימת סיכומים במבוא לפסיכולוגיה

הבעיות של ההתניה הקלאסית:

היא מלמדת יפה מאוד התנהגויות שונות טבעיות. מה קורה שאנחנו רוצים ללמד התנהגות שקשורה למשהו לא טבעי? נגיד, ללמד כלב לעשות את עצמו מת. איך מלמדים חיה להתנהג בהתנהגות שלא טבעית לה? אי אפשר לפשט את ההתנהגות האנושית לגירוי ß תגובה.

התניה אופרנטית (Operant Conditioning)- זהו תהליך של למידה שבו תגובות מסוימות נלמדות כיוון שהן פועלות על הסביבה או משפיעות עליה (הסביבה הגופנית של האיבר הפועל וכן הסביבה החיצונית של האנשים שנהנים מהפעולה). הלמידה של ההתניה האופרנטית והחזרה על הפעולה הלא-טבעית תלויה בתוצאות הפעולה. הסיבות שבגינן הפעולה תחזור על עצמה הן:

  1. החזרה על הפעולה תלויה בהשגת מטרה מסוימת.
  2. היחס שהתגובה מקבלת מהסביבה.

ככל שהתגובה תקבל מספר גדול יותר של חיזוקים, הסיכוי שתחזור על עצמה יהיה גדול יותר.

סקינר B.F Skinner עשה ניסוי שבו שם חולדה בתוך קופסא שהייתה בה דוושה. המטרה הייתה ללמד את החיה שכל פעם שהיא לוחצת על הדוושה היא מקבלת דוושת אוכל. הלמידה האופרנטית מעלה את הסיכוי שתגובה מסוימת תתרחש באמצעות החיזוק (Reinforcer). אין ספק שהלחיצה על הדוושה איננה התנהגות טבעית עבור החולדה, ואני גורם לה לאיזשהו שינוי ההתנהגותי. שינוי זה נקרא: עיצוב (Shaping). החזרה על ההתנהגות היא פונקציה של חוזק ההתניה, וחוזק החיזוק.

סקינר אומר שיש בין הגירוי לתגובה את "הקופסה השורה"= המוח ולכן הניבוי לעולם לא יהיה מדויק. סקינר קושר מוטיבציה ללמידה, זאת לעומת פבלוב שלא מקשר את זה ומדבר רק על התניה קלאסית.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות