מנגנוני הגנה על פי אנה פרויד – סיכום

מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: מנגנוני הגנה על פי אנה פרויד

חזרה לרשימת סיכומים במבוא לפסיכולוגיה

כשיש מצב של מתח בין הרצונות של האיד מצד אחד לבין הרצונות של הסופר אגו מצד שני, האגו נמצא במלכוד. לא תמיד ניתן לפתור את הבעיה בצורה קלה. האגו משתמש במקרים כאלו במנגנון שיפחית את החרדה ויאפשר לנו להתמודד עם המציאות בצורה נוחה.

מכאן, שמנגנוני הגנה הם מצב של חולשה. מצד שני, זה יכול להצביע על חוזקו של האגו- שלא נכנע לדרישות האיד או הסופר אגו ובכך מונע מחלות נפשיות.

דוג: אדם שיש לו דחפים מיניים חזקים מאוד, הולך ללמוד רפואה כדי להיות גניקולוג. בכך, מנגנון ההגנה מאוד יעיל. השימוש במנגנון הגנה לא מצביע על אישיות פתולוגית, והוא טבעי וקורה בכולם.

ישנם שלושה מימדים שלאורם עלינו לבחון כל מנגנון:

  1. מימד ראשון- הארכאי: לאיזה שלב במודל הפסיכו סקסואלי מנגנון ההגנה מתאים?

ככל שמנגנון ההגנה מתאים לשלב מוקדם יותר, כך הוא מסובך יותר ומעיד על בעיות קשות יותר.

  1. מימד שני- עיוות המציאות: באיזו מידה המנגנון משנה את המציאות. ככל שמנגנון הגנה מעוות יותר את המציאות, כך הצרות גדולות יותר, האדם לא יכול לקלוט את הסביבה שלו באופן אמין.
  2. מימד שלישי- הכמות והתדירות: בכמה מנגנוני הגנה אנחנו משתמשים? כל כמה זמן? כלומר, לכולנו יש בעיות כאלו ואחרות, קצת מכל דבר ולכולנו יש מנגנוני הגנה, השאלה כמה..

סוגים שונים למנגנוני הגנה:

  • בשלב האוראלי:

אידיאליזציה: תינוק בשלב האוראלי המוקדם מרגיש כי העולם הוא תוהו ובוהו, הוא לא שולט במה שקורה וקשה לו להבין את החוקים שבו. העוגן הכי יציב שלו הוא אמא ואבא שלו. האידיאליזציה היא לומר כי 'ההורים שלי הכי טובים'. האדרה עצמית- 'אני תמיד צודק'. זהו מנגנון מאוד פרימיטיבי כי מתחיל בילדות המוקדמת. כאשר אדם מגיע לטיפול לדוגמה ואומר משפט כמו: "ההורים שלי אצלם הכול בסדר, הבעיה היא אצלי", מראה כי הוא משתמש במנגנון האידיאליזציה ויש לו תפיסת מציאות מאוד לא אמיתית. זה מראה על חרדות מאוד קשות. מצב של מושלמות והקצנה.

 split: דומה לאידיאליזציה, מצב בינארי של רוע מוחלט או מושלמות. בשעת משבר או חרדה, האדם יכול לנתק לחלוטין חלקים בנפש שלו= לשכוח למשל שהאדם שמולו עזר לו ותמך בו, ופתאום הוא האויב הכי גדול שלו. הנקודות הקיצוניות הן מאוד חזקות. הוא טיפה פחות מעוות את המציאות מהאידיאליזציה, אבל הוא בעל יכולות עיוות חזקות. ספליט של אדם על עצמו= פיצול אישיות.

הכחשה: כאשר אדם מכחיש אירוע שקרה לו לגמרי. יש עיוות מציאות גדול. סילוק תוכן מאיים, כך שגם כשהוא עולה, המידע נחשב ללא נכון. (יותר גרוע מהדחקה ולכן מוקדם יותר) בידוד מופעל כנגד רגש בלבד.

השלכה: האדם המשליך חווה תחושות פנימיות כאילו הן שייכות לאחר. בצורתו הבריאה, מאפשר מנגנון זה לחוש אמפתיה כלפי אדם אחר; בצורתו הפתולוגית, הרגשות המושלכים הינם חלקים שליליים במיוחד של העצמי היוצרים תפישה מעוותת של האובייקט עליו הושלכו. במקרים קיצוניים הוא מוביל להתפתחותה של הפרעת אישיות פרנואידית. עיוות מציאות, הגנה לא בריאה.

הזדהות השלכתית: לא רק שדני אומר לאביו כי הוא כועס עליו אלא הוא גורם לאב רגשות אשמה, אם באמת הייתי חשוב אז היית יוצא יותר מוקדם, לוקח את העניין עד הסוף.

שיכלון intellectualization רציונאליזציה:  מנגנון שמעוות את המציאות, אנחנו נכנעים לדחפים מצד אחד אבל נותנים הסברים רציונאלית למעשיהם. "הרבצתי לבני כדי לחנך אותו". הסבר לוגי לדחף שמימשתי. אינטלקטואליזציה: לפרש את הדברים כאילו קרו למישהו אחר.

  • בשלב האנאלי:

תגובת היפוךreaction formation: מנגנון שבו האגו (אני) מסתיר את הדחפים האמיתיים ע"י התנהגות הפוכה להם. דוגמה: במקום שאדם יממש דחף להרביץ לילדים שלו, הוא יקנה להם משחק או יחבק אותם. אישה קונה רק מוצר שישי כנגד 5 ילדים שרוצה לסלק מחייה. קשור לאובססיה.

ביטול undoing: כשיש מחשבה או חרדה, אני מנסה לבטל אותה. אנחנו מבטלים את הדחף, את המחשבה ואת המעשה באופן פיזי. לדוג' אובססיביות ברחיצת ידיים, או ביום תרחיש אחר.

נסיגה/רגרסיה: תהליך שבו אנחנו נסוגים מהמתחים של העולם החיצוני ומחליפים אותם בפנטזיה פנימית. כמו ילד ששם ידיים על ראשו בזמן רעש וצועק: "לא שומע כלום…". אני לא חייב להקשיב לאמא ואבא ולעשות מה שהם אומרים. "יהיה בסדר", אני אסתדר. זה עיוות המציאות מהבחינה הזאת שאני נכנס לתוך הפנטזיה שלי וכשאפקח את עיניי אחזור למציאות האמיתית עם הקשיים והבעיות.

התקה: העברה של רגשות ודחפים המכוונים כלפי אובייקט מסוים אל אובייקט אחר, בשל האיום שיש ברגשות אלה והחרדה המתעוררת באני עקב כך. האובייקט החלופי אינו מעורר חרדה, וכלפיו ניתן לבטא את הרגשות האסורים.

          בשלב האדיפאלי:

הדחקה: המנגנון הנפוץ היעיל והידוע ביותר בעולם הפסיכולוגי. משמעות ההדחקה היא סילוק תכנים מאיימים (חרדות, דחפים..) מהמודע אל התת מודע. פעולה חד פעמית, ברגע שהדחקנו עלינו להשקיע אנרגיה בשמירה על התכנים הללו בתוך התת-מודע. ההדחקה באה לסלק תחושות לא טובות. עיוות המציאות בהדחקה הוא חלש יותר, אנחנו נדחיק חלק מהחוויה ולא את כולה- היא מעוותת את המציאות אבל לא מוחקת את כולה. ההדחקה יכולה להיות יותר פתולוגית (אוראלית או אנאלית)

הפנמה: מנגנון יותר מתוחכם, תהליך שבמסגרתו רגשות האחר נחווים כאילו הם נובעים מתוכי, ממני. אם אני אראה את חבר שלי בוכה ביום הכי שמח שלי, זה ישפיע עלי כאילו אני זאת שבוכה. ההפנמה מתרחשת כתהליך בריא בכמעט כל מערכת יחסים שיש לנו- אדם הופך את הסובבים אותו לחלק ממנו. זה מנגנון שאיננו חולני וקשה כל כך. עם זאת, אדם עלול לאבד עצמו כאדם או כמטפל את היכולת לאמפתיה, אני מאבד את יכולתי להוות משענת והולך לאיבוד בתוך המצב. מביא לציות וחוסר בקרה עצמית.

       בשלב החביון (לטנטי):

עידון / סובלימציה: לתעל חרדה לכיוון יעיל. דוגמת אדם שיש לו פחד במה, אז ילך לעשות דוקטורט בתלמוד. זהו מנגנון שלא מזיק בצורה קיצונית.

(בשלב האוראלי המוקדם או המאוחר) הכחשה- הכחשה גורפת של הרגש, החרדה, הפחד או האירוע.

תסמונת סינדרום שטוקהולם– הזדהות עם התוקף ועם התכונות החזקות שלו.

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות