מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: זיכרון

מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: זיכרון

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

חזרה לרשימת סיכומים במבוא לפסיכולוגיה

שלבים בתהליך הזיכרון:

  1. קידוד: כשרואים, שומעים או מריחים משהו, בשלב הראשון צריך לקלוט אותו באמצעות החושים ולהפנות אליו את הקשיב.
  2. אחסון: אחסון המידע שנקלט ושמירתו בזיכרון.
  3. שליפה: הוצאת המידע בעת הצורך.

שלושת השלבים מתבצעים באזורים שונים במוח והם תהליכים נפרדים לגמרי.

כאשר לא זוכרים דבר מסוים, זה יכול להיות בגלל תקלה באחד השלבים בתהליך, למשל, אם לא קודדנו נכון את מה שראינו או את הפעולה שעשינו. לפעמים אנחנו שוכחים משהו שאנחנו יודעים בגלל שאין לנו רמז מתאים שיעזור לנו להיזכר.

שלושה מאגרי זיכרון:

זיכרון סנסורי (חישתי): כל מידע שנקלט בחושים, מגיע קודם ל"מאגר" ראשוני, שם הוא נשאר למשך שבריר שנייה ונעלם, אלא אם כן נפנה אליו את הקשב ואז הוא יעבור לזיכרון לטווח קצר.

    • זיכרון חזותי (Iconic)– נשמר לזמן קצר מאוד (עד חצי שנייה). במחקר אחד שנעשה, הראו לנבדקים טבלה עם נקודות, כאשר במיקום מסוים הייתה חסרה נקודה. לאחר שראו את הטבלה לשבריר שנייה, נשאלו הנבדקים היכן הנקודה החסרה. בשלב הבא, כדי לבדוק כמה זמן ניתן לשמר זיכרון חזותי, הטבלה חולקה לשניים וכל חלק הוצג לנבדקים למשך שבריר שנייה, עם הבדלי זמן מסוימים ביניהם. ככל שהזמן שעבר בין הצגת חלק א' לחלק ב' היה קצר יותר, הנבדקים הצליחו לקשר בין שני החלקים ולזהות איפה הנקודה החסרה. ככל שהזמן התארך, הזיכרון החזותי של חלק א' החל לדעוך, עד שהנבדקים כבר לא הצליחו לקשר בין שני החלקים.

 

  • זיכרון שמיעתי (Echoic)– נשמר לזמן קצר מאוד (עד 2 שניות).

זיכרון לטווח קצר (זיכרון עבודה): המידע שקלטנו מוחזק בזיכרון זה למשך 20-30 שניות ונשכח, אלא אם כן נעשה תהליך של שינון או עיבור של המידע, ואז הוא יעבור לזיכרון לטווח ארוך.

    • קידוד– העדפה לקידוד פונולוגי (מילולי)- יש לנו נטייה לקודד מילים עפ"י צליל או שמיעה. הזיכרון לטווח קצר כולל שני מרכיבים: מרכיב פונולוגי, שיודע לשמר צלילים, ומרכיב חזותי, שמאחסן פריטים חזותיים. כל מרכיב נמצא באזור אחר של המוח
    • אחסון– בטווח הקצר יש לנו בד"כ אפשרות לאחסן בין 5 ל- 9 פריטים. בנוסף, יש לנו נטייה לעשות חלוקה ליחידות (Chunking)- כך אפשר לזכור יותר פריטים (אנחנו מחלקים קבוצה גדולה של פריטים לגושים נפרדים, בעלי משמעות).
    • שליפה– כשרוצים לשלוף מידע כלשהו מהזיכרון, המוח עושה "חיפוש סדרתי" בזיכרון של הטווח הקצר. בניסוי מסוים נתנו לאנשים רשימת פריטים שעליהם היה לזכור ולאחר מכן הם נשאלו האם פריט מסוים הופיע ברשימה. בהתחלה ניתנו לנבדקים רשימות קצרות ועם הזמן הרשימות התארכו. ככל שהרשימה הייתה ארוכה יותר, לנבדק לקח יותר זמן להחליט אם המילה נכללה ברשימה או לא. מכך הסיקו שככל שכמות הפריטים בזיכרון גדולה יותר, זמן השליפה ארוך יותר (האדם מחפש באופן סדרתי את הפריטים אחד-אחד).

 

  • שיכחה– ישנן שתי סיבות לשיכחה בזיכרון לטווח קצר. הראשונה היא דעיכה- כאשר עובר הזמן מסוים לאחר שהמידע אוכסן בזיכרון, אנחנו שוכחים אוותו. הסיבה השנייה היא שכאשר נכנס מידע חדש לזיכרון, המידע הישן נשכח.

תפקידיו של זיכרון העבודה:

  1. אחסון מידע לזמן קצר.
  2. "לוח עבודה", לביצוע חישובים מנטליים. חיוני לחשיבה, קריאה ופתרון בעיות.
  3. תחנת מעבר לזיכרון לטווח ארוך.
  • אפקט המיקום הסדרתי: כשנותנים לאנשים רשימה ארוכה של מילים, יש יותר סיכוי שהם יזכרו את המילים הראשונות (הזיכרון לטווח קצר עדיין ריק ויש אפשרות לחזור על המילים ולשנן אותן) ואת המילים האחרונות (עדיין נמצאות בזיכרון לטווח קצר). את המילים האמצעיות הם כבר לא יזכרו, משום שכבר אין אפשרות לעבד את המילים.

זיכרון לטווח ארוך: מזיכרון זה אפשר לשלוף את המידע המאוחסן. ברגע שמתבצע תהליך השליפה, המידע חוזר לזיכרון לטווח קצר, ולאחר שעשינו שימוש במידע, הוא חוזר שוב לזיכרון לטווח ארוך.

  • קידוד– בניגוד לקידוד הפונולוגי שנעשה בטווח הקצר, כאן הקידוד הוא לפי משמעות.
  • אחסון– מתבצע באזור במוח שנקרא "היפוקמפוס". כל פיסת מידע שנכנסת לזיכרון, מתקשרת למשהו אחר בעל משמעות. תהליך זה יכול להימשך עד 3 שבועות. אנשים שנפגעו באזור זה, סובלים מפגיעה בזיכרון.
  • שליפה– את רוב המידע שמאוכסן אצלנו אנו שולפים מהזיכרון לטווח הארוך. השליפה מתבצעת באמצעות מספר דברים:

א)      רמזי שליפה- כל נתון או פריט מידע שמקושר לפריט אחר.

ב)      מבחני זיהוי- בדרך זו אנו צריכים לזהות משהו או מישהו (למשל, זיהוי אדם במסדר זיהוי או זיהוי תשובה נכונה במבחן).

ג)        מבחני היזכרות- עלינו לייצר או להפיק מהזיכרון באופן פעיל את מה שנמצא בו (למשל, שאלה פתוחה במבחן או הרכבת קלסתרון).

ד)      הפרעה- לפעמים רמז מסוים מביא לשליפה של משהו אחר ממה שרצינו, לכן רמז השליפה צריך להיות טוב ומכוון לדבר שבו אנחנו באמת רוצים להיזכר. אסור שהרמז יהיה יותר מדי עמוס בפרטים, שלא יהיה קשור ליותר מדי דברים- אלא רק לדבר אחד ספציפי. בנוסף, הרמז צריך להיות מספיק אינפורמטיבי ולספק לנו מספיק מידע.

רוב הבעיות בזיכרון הן בגלל בעיות שליפה (למשל, כשלא מצליחים להיזכר בשם של מישהו)- באותו רגע לא הצלחנו למצוא רמז מתאים שיעזור לנו להיזכר.

  • שיכחה– שיכחה מזיכרון לטווח ארוך נובעת ממספר דברים:

א)      כשלים בשליפה- יכולים לנבוע מבעיות ברמזי השליפה או מהדחקה. פרויד טען שיש דברים שאנו מעדיפים לא לזכור (דברים שגורמים לנו לחרדה), ולכן אנו נדחיק את הזיכרון למקום שממנו הוא לא יוכל להישלף. יש אפשרות לנקוט בפעולות שונות על מנת להיזכר בדברים אלו (למשל, היפנוזה או טיפול פסיכולוגי).

ב)      אובן מידע בשלב האכסון- יכול לנבוע מפגיעה בהיפוקמפוס או מדעיכה של הזיכרון.

ג)        אבינגהאוס- עקומת השיכחה: רוב הדברים שאנו זוכרים קורים בפרק הזמן הראשון להתרחשות שלהם וככל שהזמן עובר, הם דועכים (קצב השיכחה משתנה עם הזמן).

אמצעים לשיפור השליפה בשלב הקידוד:

  • עיבוד המידע בזמן הקידוד- יש קשר בין שלב הקידוד לשלב השליפה. אם נהיה מודעים לכך מראש, נוכל לקודד את המידע בצורה שתעזור לנו לשלוף אותו יותר בקלות בשלב מאוחר יותר.
  • ארגון המידע בזמן הקידוד- בזמן קליטת המידע כדאי לארגן את המידע.
  • שמירה על הקשר דומה- כשההקשר בזמן הקידוד דומה להקשר בזמן השליפה, יהיה לנו יותר קל לבצע את השליפה.

גורמים רגשיים בשיכחה:

  • שינון– כשאנו משננים חומר, אנחנו מכניסים אותו לזיכרון לטווח ארוך. מצבים רגשיים (פחד, קנאה, התרגשות וכו') מעסיקים אותנו בחלק ניכר מהזמן, ולכן יהיה קשה לשכוח אותם.
  • זיכרונות הבזק– זיכרונות של אירועים בעלי מטען רגשי חזק (אירועים יוצאי דופן). בד"כ נזכור אותם כתמונה שלמה או כהבזק משום שאותם זיכרונות עוררו בנו תגובה רגשית חזקה בזמן שהם קרו.
  • חרדה– כשאדם נמצא בחרדה, הדבר מפריע לזיכרון. יש מחשבות דאגה שמטרידות אותו ותופסות חלק מהמקום הפנוי בזיכרון לטווח קצר- דבר זה גוזל משאבי קשב ומונע מהאדם מלתפקד כראוי.
  • הקשר– מדבר על מה שקורה מסביב בזמן שאנו מקודדים מידע. כשיש קשר בין הסביבה לבין המצב הרגשי הנתון, האדם ייזכר בדברים שהוא הרגיש יותר בקלות (למשל, כשהייתי בפעם קודמת בפארק, הייתי עצוב). בנוסף, כשאדם נמצא במצב רוח טוב, הוא יזכור יותר אירועים חיוביים שקרו לו בעבר.
  • הדחקה– ישנם אירועים שאנחנו לא זוכרים כתוצאה מרגשות שליליים שהם עוררו בנו (כעס, פחד, טראומה וכו'). לכן אותם זיכרונות מודחקים ו"נקברים" במקום לא מודע, על מנת שלא נצטרך להתמודד איתם בחיי היומיום.

סוגים של זיכרון לטווח ארוך:

א)      זיכרון מפורש (גלוי): משמש לאחסון עובדות (תאריכי ימי הולדת, אירועים שקרו ועד). חלק מן העובדות הן כלליות (ידע כללי= פעולות מתמטיות, מיהו נשיא המדינה, איזה יום היום) וחלקן אפיזודות (אירועים אישיים שקרו לנו). תהליך זה הוא תהליך מודע.

ב)      זיכרון מרומז (חבוי): משמש לאחסון מיומנויות, למשל: שחייה, הליכה, רכיבה על אופניים ועוד. הגוף עושה תנועות שהוא יודע ומכיר, מבלי שבאמת נקדיש מחשבה לפעולה עצמה. תהליך זה הוא תהליך לא מודע.

מושגים בפסיכולוגיה של הזיכרון (רשימה כוללת של מושגים בפסיכולוגיה)

הזיכרון כעיבוד מידע

מודל שלושת המאגרים

זיכרון – גוש, דעיכה, התקה והדחקה

מאגר זיכרון חישתי

 מאגר זיכרון לזמן קצר

היזכרות חופשית

זיכרון אפיזודי וזיכרון סמנטי

הפרעה בזיכרון

מודל הרשת ההיררכית

זיכרון – השפעת האחרונות והשפעת הראשונות

השערת ההתגבשות

שכחון של מוקדם ושכחון של מאוחר

 מודל רמות העיבוד

נמוטכניקה

הטרמה

קידוד (זיכרון)

 נמוניסטים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות