בעיות בפילוסופיה של המוסר: מטא אתיקה

בעיות בפילוסופיה של המוסר: מטא אתיקה

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

חלוקת ההשקפות המטא אתיות לקבוצות:

קוגנטיביזם

נונקוגנטיביזם

דסקריפטיביזם

אקספרסיביזם

אמוטיביזם

פרסקריפטיביזם

נטורליזם

נונטורליזם

השאלה הפתוחה

ריאליזם

אנטי ריאליזם

אינטואיציוניזם

תיאורית טעות

אקסטרנליזם

אינטרנליזם

 

 

חלוקת ההשקפות המטא אתיות לקבוצות עם הסברים:

קוגנטיביזם: השיפוט המוסרי מבוסס על ידיעה.

נונקוגנטיביזם: משפטי המוסר אינם עובדות.

דסקריפטיביזם: משפטי המוסר הם אמיתיים או שקריים, מתארים מצב עניינים, לא מביעים רגשות או עמדות.

אקספרסיביזם: תפקיד משפט המוסר הוא לעורר רגשות או לתת הנחיות.

אמוטיביזם: תפקיד משפט המוסר הוא להביע או לעורר רגשות.

פרסקריפטיביזם: תפקיד משפט המוסר הוא לתת הנחיות. (הייר).

נטורליזם: כל משפט מוסרי ניתן להסביר על פי מדעי הטבע.

נונטורליזם: אין לתאר משפטי מוסר על סמך תופעות טבע (מור ו"טוב כמו צהוב"). מור טען ששאלה הפתוחה מוכיחה את הנונטורליזם.

השאלה הפתוחה: טוב= מהנה. האומנם? (מור).

ריאליזם: ערכי המוסר הם אמיתיים. (אפלטון, אינטואיציוניזם ונטורליזם).

אנטי ריאליזם: הערכים אינם קיימים באמת. (אמוטיביזם, פרסקריפטיביזם, תיאורית טעות).

אינטואיציוניזם:

אנו מכירים טוב ורע בתפיסה חושית שונה מן התפיסה החושית הפיסית. (רוס, מור ופריצ'ארד).

תיאורית טעות: ישנן טעויות שאנו ממשיכים להשתמש בהן. הנחת קיום הערכים היא טעות שכזו, אך ניתן להמשיך להשתמש בה. (מקי).

אקסטרנליזם: עקרונות מוסריים מצדיקים התנהגות אך לא מניעים אותה. (קוגנטיביזם).

אינטרנליזם: עקרונות מוסריים מניעים התנהגות. (פרסקריפטיביזם).

סיכום על פי הוגים:

אפלטון: על אף שהערכים אינם אמיתיים, עדיין ניתן להכירם. לכל דבר בעולם קיימת אידאה בעולם האידאות, ולערכים אידאה משלהם. ברגע שמצאנו את האידאה, נכיר אותה ונשאף אליה.

אפלטון מסביר מדוע הערכים לפיהם אנו נוהגים אינם אמיתיים:

א.      בחריצת משפט מוסרי תמיד תתכן טעות- מאחר והיא מבוססת על תפיסת החושים והזיכרון.

ב.      כל הערכה היא יחסית- תלוי בנקודת הראות.

ג.       שום קביעה מוסרית אינה עומדת בעינה לאורך זמן- מאחר והתנאים משתנים.

ד.      לא תיתכן הגשמה מלאה של עקרונות מוסר- בשל קיומם של גורמים שלא תלויים בנו ועלולים לשבש את כוונותינו.

על סמך אנלוגיה לישים מתימטיים, מסביר אפלטון כי קיימים ישים מוסריים מושלמים (בניגוד לערכים הארציים לגביהם הוא הסביר מדוע אינם יכולים להיות אמיתיים).

האידאות המוסריות ממלאות ארבעה תפקידים:

א.      תפקיד הכרתי- כדי שתהיה לנו ידיעה מוסרית אנו זקוקים לאידאות.

ב.      תפקיד מטא פיסי- עולם האידאות הוא העולם הממשי, ואילו העולם שלנו הוא רק עולם המושאים.

ג.       תפקיד לשוני- האידאות מספקות את משמעות הערכים.

ד.      תפקיד הנעתי- מי שמכיר את האידאה ישאף תמיד להגשימה.

מור:

מור מבחין בין מושגים פשוטים ומורכבים.

מושגים מורכבים- מורכבים מתכונות של מושגים פשוטים.

מושגים פשוטים- לא ניתן להגדירם באמצעות מושגים פשוטים ממנו. רכישת מושג פשוט כרוכה בהתנסות בו. אין דרך להסבירו באופן אחר.

מור טען כי טוב הוא מושג פשוט כמו צהוב, אך ההבדל הוא שצהוב הוא תכונה טבעית וטוב אינו תכונה טבעית.

תכונה טבעית- נתפסת באמצעות חמשת החושים.

תכונה לא טבעית- נתפסת באמצעות האינטואיציה.

גם עקרונות מוסריים, לטענת מור, נתפסים על ידי האינטואיציה.

מור טוען כי תיאוריות מוסר רבות (כולל התועלתנות) לוקות בכשל הנטורליסטי. מור אומר כי:

"כל הגדרה של מונח אתי באמצעות מונח לא אתי היא כשל נטורליסטי".

כלומר- תיאוריות מוסר רבות משתמשות בתכונות לא טבעיות כאילו היו טבעיות.

מור מביא את טיעון השאלה הפתוחה במטרה להוכיח את הכשל הנטורליסטי:

לגבי כל הגדרה של המונח "טוב", במשמעות "טוב"= א', ניתן לשאול- האם א' הוא באמת טוב?

מאחר שאפשר לשאול זאת על כל הגדרה של טוב, הרי שטענה שכזו היא פסולה. (טענה שכזו נופלת בפח הכשל הנטורליסטי).

רוס ופריצ'ארד:

גם רוס ופריצ'ארד דגלו באינטואיציוניזם, אך אם האינטואיציוניזם של מור היה טלאולוגי (באמצעות האינטואיציה אנו מזהים את הטוב), הרי שהאינטואיציוניזם של רוס ופריצ'ארד הוא דאונטולוגי.

לטענתם של רוס ופריצ'ארד, בעזרת האינטואיציוניזם מתברר לנו מה עלינו לעשות.

בניגוד לקאנט, טוען רוס כי אין עקרון מוסרי מכריע. כל חובה מוסרית היא חובה לכאורה, והופכת לחובה ממשית רק אם אינה מתנגשת בחובה אחרת.

לטענת רוס, קביעת המשקל היחסי של החובות נתון אף הוא לאינטואיציה.

סטיבנסון:

טוען כי הטענות המוסריות אינן מבטאות ערכים קיימים, אלא מעבירות רגשות במטרה לשכנע את השומע.

הייר:

טוען כי הטענות המוסריות אינו מבטאות ערכים קיימים, אלא משמשות להנחיית השומע.

תיאורית הטעות של מקי:

טוען שיש להבחין בין עובדות לבין מושגים. לטענתו, המונחים בשיח המוסרי הם בבחינת מושגים, המטעים לחשוב כי מדובר בעובדות.

מקי מביא כדוגמא את העובדה כי אנו טוענים שהשמש שוקעת במערב, על אף שאנו יודעים שכדור הארץ סובב סביב עצמו. עם זאת, אנו ממשיכים להשתמש באמירה זו מכיוון שהיא מקלה עלינו את ההבנה.

אותה טעות, חלה לדעת מקי, גם על המושגים המוסריים כאשר אנו טוענים שערכים הם בבחינת דבר קיים.

מאחר והערכים אינם בבחינת דבר מה קיים, אין לנו דרך להכריע בשאלות מוסריות כגון מהו הטוב.

מקי מביא את הטיעון על סמך המוזרות-

אנו נוהגים לקשור בין התכונות המוסריות והתכונות הלא מוסריות (הטבעיות) של מעשים ודברים.קישור זה מוזר לטענת מקי, מאחר ולא ניתן להוכיח שהתכונות המוסריות נסמכות על תכונות לא מוסריות.

מקי טוען כי הגענו למצב זה בשל תהליכי אובייקטיפיקציה המתרחשים בחיי היום יום- הכוונה היא לתהליכים חברתיים, נפשיים ומחשבתיים- תיאורטיים המעודדים ומטים אותנו לחשוב שלערכים יש תוקף אובייקטיבי. מקי מצביע על הדת כמקור לתהליכים אלו- יסודות המוסר הוטבעו על ידי הדת, אך הדת שקעה. נותרנו עם ערכים ללא מצווה, והתחלנו לחשוב שערכים אלו הם בבחינת אובייקט קיים.

גיברד:

טוען כי נורמות  מוסריות מקורן ברשות של אשמה או כעס. מטרתם של רגשות אלו היא הישרדותית- היא זו שאפשרה לבני האדם לפתח נורמות חברתיות ולחיות בקהילות.

סקנלון:

טוען שהרגש המוסרי של בני האדם מקורו ברצון להצדיק עצמם בפני האחרים.

סקנלון מדמה מצב טבעי כמו של רולס, רק שאצל סקנלון אין מסך בערות. בני האדם יודעים את מצבם, ועליהם להגיע להחלטה כלפי נורמות חברתיות פה אחד, כאשר לכל אחד יש את האפשרות להטיל וטו על הצעת חברו. כך יוצא שלפני שאחד מציע חוק מוסרי, עליו לחשוב האם יהיה מישהו שעשוי להתנגד לחוק הזה.

במצב זה, לטענת סקנלון, יבוא לידי ביטוי הרצון להצדיק עצמך בפני האחרים.

זהו יסוד האתיקה לדעת סקנלון, מאחר והוא יוביל לכלל- מה ששנוא על חברך- אל תציע לו. כך בני האדם יתחשבו זה בזה, וכן יקבלו על עצמם את אותם הכללים שהיו רוצים שאחרים יקבלו על עצמם.

הייר:

כמו סטיבנסון, גם הייר טוען כי משפטי המוסר הם משפטי הנחיות. לטענתו, ההסכמה לפקודה מוסרית מכילה בתוכה את ההודאה בנכונות לבצעה.

הייר מפרט ארבעה תנאים הדרושים לצורף פעולה על פי עקרון מוסרי:

א.      כנות- הפועל מסכים לעיקרון המוסרי.

ב.      הזדמנות- השעה כשרה לביצוע המעשה.

ג.       יכולת פיזית- בכוחו הפיזי של המבצע לקיים את המעשה.

ד.      יכולת נפשית- הפועל מסוגל, מבחינה פסיכולוגית, לבצע את המעשה.

בכך מצדד הייר בחולשת הרצון, כלומר, במצבים בהם אדם אינו מסוגל לבצע מעשה מוסרי מבחינה נפשית.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות