בעיות בפילוסופיה של המוסר: תועלתנות

בעיות בפילוסופיה של המוסר: תועלתנות

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

תועלתנות:

 תועלתנות היא תפיסה בפילוסופיה של המוסר הגורסת כי אנשים צריכים לחתור לעשות את מה שטוב בעבור עצמם ובכך הם יעשו את מה שטוב לכלל.

הדוניזם:

גישה לפיה להנאה, ורק להנאה, יש ערך פנימי.

במסגרת הפילוסופיה היוונית היו שתי אסכולות הדוניסטיות-

  1. קירניים- הדגישו את הנאות הגוף.
  2. אפיקוריים- העדיפו את הנאות הרוח.

בנתם:

ניתק את הקשר בין הדוניזם לאגואיזם, וטען כי ההנאה היא הטוב העליון, כל עוד היא של כולם.

מילותיו- "מרב האושר למרב האנשים" הפכו לסיסמא.

בנתם כינה את האושר בשם תועלת.

בנתם הציע שבעה מדדים לקביעת המעשה שיביא לריבוי האושר. בנתם לא הבחין בין איכויות שונות של הנאה.

ג'ון סטיוארט מיל:

ממשיכו של בנתם.

עקרונות שיטתו של מיל:

–          קיימת שרשרת תכליות כאשר התכלית העליונה היא הטוב.

–          הטוב הוא ההנאה והיעדר הכאב.

–          מעשה הוא טוב כל עוד הוא מוביל להנאה ולהיעדר כאב. (תוצאת המעשה היא החשובה).

–          בני אדם זקוקים לתחשיב הנאות- אילו מעשים ירבו את אשרם בטווח הרחוק?

–          תחשיב ההנאות הוא כללי- של כל בני האדם גם יחד.

איכות על פני כמות:

בנתם חשב שכל ההנאות שוות בערכן. ההבדל בין ההנאות הוא הבדל כמותי בלבד, לא הבדל איכותי.

הוא הציג 7 מדדים למדידת עוצמה של הנאה (עוצמה, משך, וודאות, קירבה להתגשמות, פוריות – יצירת תולדות הנאה חדשות, טהרה – הנאה ללא כאב, היקף – כמות האנשים הנהנים).

מיל לעומתו טוען שיש הבדל איכותי בין סוגי הנאות שונים, ומעדיף את איכות ההנאה על פני כמותה. (למשל, מוזיקה ושירה הם איכות אחרת מהתגרדות).

מיל נותן שני קריטריונים (לא משכנעים) לקביעת איכות ההנאה:

  1. האדם המוסמך לקבוע איזו משתי הנאות עולה באיכותה על חברתה הוא אך ורק זה שנתנסה בשתיהן.
  2. בעלי הניסיון בהנאות רוחניות וגופניות כאחד מעדיפים את ההנאות הרוחניות על הגופניות.

ניתן לדבר על שני סוגי תועלתיות:

א.      תועלתיות אקט– עונה על השאלה- באיזו מידה תורם המעשה הבודד לאושר הכללי?

ב.      תועלתיות כלל– עונה על השאלה- באיזו מידה תורם לאושר הכללי קיומו של כלל או נוהג לעשות מעשים מסוג מסוים?

נראה שמיל דוגל בשני סוגי התועלתיות. בד"כ יש לשמור על הכללים, שכן הם מרבים באושר, אבל יש לבחון גם את המעשה הפרטי, שכן אולי במקרה פרטי דווקא הפרת הכלל תביא ליותר אושר.

תועלתיות ושוויון:

תחשיב האושר אמור להביא למאזן של אושר. בכך מניחה התועלתנות הנחה שוויונית לפיה כל אדם שווה לכל אדם (ואף אחד לא שווה יותר מאדם אחד).

אבל מאזן האושר אינו מתחשב בשאלה של צדק ושוויון (בחלוקת האושר בין אנשים שונים)- לפי עקרון זה, ייתכן מצב בו מרבית האושר מרוכז אצל פרט או קבוצת פרטים, ואנשים רבים אחרים סובלים. כל עוד הנאת המיעוט רבה מסבל הרב, המצב יוגדר כחיובי על פי התועלתיות.

על מנת להתגבר על קושי זה, קובע מיל את עקרון התועלת השולית הפוחתת:

מעט אושר יחשב כאושר גדול יותר כאשר יינתן לאדם שאינו מאושר, מאשר כאשר יינתן לאדם מאושר מאוד גם כך.

עקרון התועלת השולית הפוחתת תומך בשוויון ובצדק, אך לא כערכים בפני עצמם, אלא כאמצעים להגדלת האושר הכללי.

הוכחת התועלתיות:

מיל מכיר באי היכולת להוכיח את התועלתיות, ובמקום, מביא נימוקים המצדיקים אותה:

–          כל אדם רוצה באושרו שלו.

–          כל אדם שואף תמיד להנאה והיעדר כאב.

–          אושרו של אדם הוא דבר טוב לאדם ההוא.

–          האושר הכללי הוא  דבר טוב לקיבוץ של כל בני האדם גם יחד.

–          ערכו המוסרי של מעשה עומד ביחס ישר לתרומתו לאושרה של האנושות.

את הנימוקים הללו ניתן לראות באופן הבא:

הדוניזם פסיכולוגי (אגואיסטי).

 

הדוניזם אתי- אגואיסטי.

 

הדוניזם אתי כללי.

ביקורת על מיל:

–          אינו נותן הסבר להעדפת איכות ההנאה על פני כמותה.

–          אינו נותן הסבר להעדפת ההנאה הרוחנית על פני ההנאה הפיסית.

–          קנה המידה של האיכות סותר את הנחת התועלת.

–          לא ברור מתוך תורתו של מיל עד לאיזו מידה יש להעדיף את אושר הכלל על פני אושר הפרט.

–          מיל מכיר באי היכולת להוכיח את התועלתניות, ובמקום הוכחה, מביא נימוקים המצדיקים אותה.

–          הוכחתו של מיל את ההדוניזם האתי שלו, לוקה בכשל נטורליסטי במעבר מן ההדוניזם האתי אגואיסטי למעבר להדוניזם האתי כללי.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות