בעיות בפילוסופיה של המוסר: שיפוט מוסרי אצל אריסטו

בעיות בפילוסופיה של המוסר: שיפוט מוסרי אצל אריסטו

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

סוגים של שיפוט מוסרי בפילוסופיה של המוסר:

תיאוריות טלאולוגיות:

מכונות גם "תוצאתנות". גישות אלו מתמקדות בתוצאות המעשים.

תיאוריות דאונטולוגיות:

מתמקדות בתכלית המעשה- האם המעשה כמעשה ראוי להיעשות, ללא תלות בתוצאותיו.

תיאוריות של אתיקת מידות:

תיאוריות אלו הן אינן טלאולוגיות, ואף לא דאונטולוגיות. תיאוריות אלו עוסקות בשאלה- איזה מן אדם ראוי שאהיה? (מהי הסגולה הטובה לפיה ראוי לנהוג?)

אריסטו:

טיעונים:

–          העשייה האנושית היא תכליתיתלכל פעולה של בני אדם ישנה תכלית כלשהי.

–          כל מעשה משרת תכלית המשרתת תכלית גבוהה יותר.

–          בראש פירמידת התכליות, נמצאת תכלית אחת שהיא תכלית בפני עצמה, ואיננה משרתת אף תכלית אחרת. תכלית זו מכנה אריסטו בשם "הטוב העליון".

–          הטוב העליון הוא האושר.

מאפייני האושר על פי אריסטו:

האושר על פי אריסטו מאופיין בשתי דרכים, כפי שמאופיינת התכלית העליונה:

א.      כאשר מושג, אינו מושג לשם השגת דבר מה נוסף.

ב.      כאשר מושג, אין האדם רוצה עוד בדבר נוסף.

האושר על פי אריסטו אינו רגעי, אלא מאפיין מהלך חיים שלם.

אדם המצליח לממש את הפועל המאפיין אותו, הוא אדם מאושר. אריסטו מעלה את רעיון המימוש העצמי לראשונה.

האושר על פי אריסטו:

אריסטו פועל על דרך האנלוגיה-

לכל בעל מקצוע יש פעולה אופיינית- ספר מספר, טבח מבשל וכו'.

גם לאדם יש פעולה המייחדת רק אותו- החשיבה, או, כפי שמכנה אותה אריסטו- העיון.

סוגי העיון על פי אריסטו:

אריסטו מונה שני סוגי חשיבה:

  1. חוכמה עיונית- הטוב העליון:

א.      פעולה שכלית לשם הפעולה השכלית- תכלית בפני עצמה. זוהי התבונה המזוהה עם האושר.

ב.      פעולה אוטרקית המספיקה לאדם.

ג.       עוסקת בחקירת טבע היקום, האל וכו'.

ד.      מאחר והאלים עוסקים בחשיבה, עיסוק בחשיבה מקרב את האדם לדרגת האל.

  1.  תבונה מעשית:

א.      פעולה שכלית שמהווה הקדמה לביצוע מעשה.

ב.      מלמדת כיצד לנהוג בפעל.

ג.       משרתת את התבונה העיונית שכן בכדי לחשוב יש לחיות, ולבונה זו מלמדת אותנו כיצד לחיות.

ד.      התבונה המעשית מנחה אותנו לפעול על פי מידת הסגולה הטובה- מידת האמצע.

הסגולה הטובה על פי אריסטו:

אריסטו נותן דוגמאות לתכונות הפוכות, אשר כל אחת בקיצוניותה ההפוכה מהווה תכונה שלילית. בין כל תכונה קיצונית כזו, אריסטו מציג תכונה ממוצעת המהווה תכונה חיובית.

(למשל- ערמומיות מול תמימות- האמצע הוא זהירות).

אריסטו- סיכום:

אריסטו מונה למעשה שני סוגים של טוב-

טוב הנובע מן החכמה העיונית, וטוב הנובע מן התבונה המעשית, המביאה אותנו לנהוג על פי הסגולה הטובה.

החכמה העיונית עולה בערכה על התבונה המעשית.

התיאוריה של אריסטו היא תיאוריה אגואיסטית, שכן על כל אדם לפעול למען אושרו שלו.

גישתו של אריסטו משלבת יסודות טלאולוגיים ויסודות מתוך אתיקת המידות.

טיעוני נגד לאריסטו:

–          לא בהכרח שקיימת רק תכלית עליונה אחת.

–          ייתכן כי אדם, על אף שמפעיל את שכלו, יהיה רע/ לא מאושר/ יפעיל את שכלו לצורך השגת תכלית אחרת.

–          האדם מיוחד לא רק בתבונתו, אלא גם ברגשותיו.

–          בני אדם עושים פעולות רבות לשם עצמו מלבד העיון.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות