בעיות בפילוסופיה של המוסר: סובייקטיביזם ודיויד יום
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!
מוסרי הוא מה שקובע מצפונו של כל אחד ואחד:
בניגוד לגישה בפילוסופיה של המוסר הטוענת כי את המוסר ניתן לשאוב מן הדת או מן החברה, הסובייקטיביזם טוענים כי את המוסר ניתן לשאוב מעצמנו.
ביקורת הסובייקטיביזם על הרלטיביזם:
– הרלטיביזם לא משאיר מקום לפרט לפתח את אמונותיו.
– הרלטיביזם לא מצליח להסביר מחלוקות מוסריות. (אדם יכול להחזיק בערכי מוסר שונים מערכי חברתו.)
– כולנו חברים בכמה קהילות ולעיתים נאלצים להכריע בין שיקולים מוסריים מנוגדים של כל אחת מן הקהילות בה אנו חברים. במקרה כזה, שיקול הדעת המכריע הוא שיקול הדעת האישי.
– הרלטיביזם תולה את האחריות המוסרית בחברה, ולא נותן לפרט לתת דין וחשבון על מעשיו.
אובייקטיבי וסובייקטיבי:
מהו תחום דיון אובייקטיבי?
א. אפשר להגיע בו להסכמה כללית.
ב. הוא כולל שיטה בעזרתה ניתן להכריע בין דעות מנוגדות.
ג. לפחות חלק מן המשפטים שבו תואמים או משקפים את המציאות. (את האובייקטים- המושאים).
ד. ניתן להבחין בו בין משפטים אמיתיים למשפטים שקריים.
סובייקטיביזם מוסרי הוא ההשקפה ההפוכה, לפיה-
א. המשפטים המוסריים של אדם מבטאים את עמדותיו בלבד.
ב. לא ניתן להוכיח או לבסס את משפטי המוסר, והם עניין לדעתו האישית של כל אדם.
ג. משפטי המוסר אינם משקפים מציאות כלשהי, משום שאין עובדות מוסריות וערכים אינם עובדות.
ד. אי אפשר להבחין במוסר בין אמת ושקר.
פרטים אחדים על דיוויד יום:
נולד ב-1,711 בסקוטלנד.
דיויד יום סבר כי אין דרך להשיג ידיעה ודאית אודות המציאות. עם זאת, ניסה להסביר כיצד המציאות מעוגנת באמונות בסיסיות מסוימות, שלמרות שאינן מוצדקות, אנו מחזיקים בהן בטבעיות בלי יכולת להשתחרר מהן.
השאלה שיום מציג:
בספרו "מחקר בדבר עקרוני המוסר", מצרף יום נספח בשם "הרגש המוסרי", ומציג את הבעיה אותה הוא מתכוון לפתור:
מה נוכל לעשות באמצעות שכלנו?
לטענת יום, מעשה טוב הוא טוב מן הבחינה המוסרית אם הוא מועיל. המעשה הוא אמצעי להשגת תכלית נתונה מראש.
האדם עורך שיקול של כדאיות בבואו לבצע פעולה. בכך מתבטאת מעורבות השכל במעשה המוסרי.
על מנת לעסוק בשאלות של צדק, על האדם להביא בחשבון שיקולים מורכבים. גם כאן נדרשת פעילות השכל.
מה לא נוכל לעשות באמצעות שכלנו?
כל תכלית משמשת כאמצעי להשגת תכלית גבוהה יותר, אך בסופו של דבר אנו מגיעים לתכלת בה אנו רוצים לשמה, ולא לשם השגת תכלית נוספת.
יום טוען כי התכלית העליונה היא השגת הנאה והימנעות מכאב.
השכל לא יכול להסביר לנו מדוע אנו רוצים להשיג הנאה ולהימנע מכאב.
על מנת לבצע מעשה, עלינו לרצות בו. (הרצון מניע לפעולה).
השכל רק מנתח מצבים, אך אין בכוחו להניע אותנו לכלל פעולה.
תפקיד הרגש המוסרי:
יום עורך השוואה בין שיפוט אסתטי לשיפוט מוסרי, וטוען שכפי שהשיפוט האסתטי מתבצע בעזרת רגש, ולכן היופי בעיני המתבונן, כך גם שיפוט מוסרי מתבצע בעזרת הרגש, והוא סובייקטיבי. לערכים, לטענת יום, אין תוקף אובייקטיבי או קיום במציאות.
- יום שונה מסוקרטס בהשקפתו כי המוסר מתבסס על רגש (סוקרטס טען כי רק האינטלקט מעורב בשיקול המוסרי).
- יום שונה מסוקרטס גם בטענתו כי הפעולה מתבצעת לשם השגת תכלית קיימת בה אנו רוצים. סוקרטס טוען כי התשובה על שאלה מוסרית כרוכה בהתאמת המעשה לעיקרון קיים, גם אם הוא עולה בניגוד לרצוננו.
היסוד הסובייקטיבי במשנת יום:
יום טוען כי הטוב אינו תכונה מן הנמצא, אלא מה שמעורר בנו רגש של שבח או הוקרה.
בנוסף, טוען יום כי הרגש השולט בבני אדם הוא אהבת הבריות, ועל כן יתעורר בנו רגש השבח בנוגע למעשים הקשורים לאושרם של אחרים.
הגדרה זו בעייתית, שכן היא מבטאת יסוד אובייקטיבי שקיים אצל כל בני האדם, ומנוגדת לכל שאר הסובייקטיביזם במשנתו של יום בכל שעונה על כל תנאי הסובייקטיביזם:
א. לא ניתן להשיג הסכמה כללית במוסר- רגשות האדם שונים זה מזה, ואין סיבה לחשוב כי הרגש שליט בבני אדם הוא אהבת הזולת. (לפי יום רגש זה אכן שליט, ואז ניתן להגיע להסכמה כללית במוסר שכן אותן פעולות יעוררו שבח או גנאי בכולם).
ב. אין שיטת הכרעה במוסר- ויכוח מוסרי עשוי להימשך גם לאור הסכמה מלאה על כל העובדות. משמע הדבר הוא שהרגש הוא המכתיב את העמדות המוסריות.
ג. משפטי המוסר אינם משקפים עובדות- על פי יום, משפטי המוסר משקפים רק את רגשותינו כלפי מעשה.
ד. לא ניתן להבחין בין אמת ושקר שכן משפטי המוסר משקפים רק משאלות.
ביקורת על משנת יום:
– מחלוקת מוסרית לא תיתכן על פי יום מאחר וכל שיפוט מוסרי מבטא רגש סובייקטיבי- תיאור הרגש שמעורר המעשה. תיאור זה הוא בבחינת עובדה עליה לא ניתן להתווכח. (עובדה היא שהרגש קיים).
– מכך עולה כי דיונים מוסריים הם דיונים בנושא טעם אישי. בכך פוחתת חשיבות העיסוק במוסר.
"הכשל הנטורליסטי":
בספרו "מסכת טבע האדם", מעיר יום הערה חשובה:
יום מאשים פילוסופים רבים בכשל אותו הוא מכנה "כשל":
טיעונים רבים פותחים בהסקת עובדות, ומתוכן נגזרים משפטים מוסריים.
על פי כלל לוגיקה ידוע, אסור שמסקנה לא תנבע מהקדמותיה.
לטענת יום, הסקת הרצוי מתוך מצוי היא כשל בטענה.
כיום, מכונה הכשל "כשל נטורליסטי" על שם הנטורליזם- השקפה הגוזרת משפטים ערכיים מתוך טענות עובדתיות על טבעו הפיזיולוגי והפסיכולוגי של האדם.
גם גישת הרלטיביזם המוסרי, וגם התפיסה המבססת את המוסר על הדת, לוקות בכשל הנטורליסטי:
א. רלטיביזם מוסרי: נשען על יחסיות תרבותית- ממצא מדעי מתחום האנתרופולוגיה. הטיעון כי ראוי לכבד כל ערך מוסרי, אינו נובע מן העובדה כי קיימים ערכי מוסר שונים בחברות שונות.
ב. ביסוס המוסר על הדת: גם אם מתן התורה הוא עובדה, עדיין לא נובע מכך כי יש לקיים את מצוות הדת.
