פרסומות ותרבות הצריכה: ניתוח פרסומות על פי ובלן

פרסומות ותרבות הצריכה: ניתוח פרסומות על פי ובלן

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

הפרסומות של סטלה ארטואה מעבירות מסר שהבירה יותר יקרה מהמחיר שלה. כלומר אמנם היא עולה סכום מסויים אבל עדיף להפסיד שק כסף מאשר לשפוך עליו את הבירה בכדי לכבות את האש. מדוע ישנו ליין שלם של פרסומות בו המחיר עומד במרכז הפרסומת? הפרסומת מנסה להפוך את המחיר לחלק ממכלול התכונות של המוצר, לא למשהו שאתה משלם בתמורה לבירה. המחיר הגבוה מוצג כחלק מהחוויה.

ובלן נותן לנו תיאוריה על הביזבוז.  בטיעון שלו נימוסין מפגינים עושר (כיוון שהם ביזבוז זמן על משהו שלא תורם לכלום). התיאוריה שלו קצת מתקשרת למה שמקס וובר אמר אודות האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם. הנימוסין אינם מופיעים כסממן של עושר אלא כדבר נשגב. אך בשלב  מסויים הנימוסים הופכים לדבר הראוי בפני עצמו\ נשגב. כאשר מוכרים משהו נשגב ורוחני (על פי ובלן) הם בעצם מוכרים מוצר של ביזבוז. על פי ובלן, במעבר לחברה תעשייתית אורבנית עברנו ממצב של פנאי לראווה לצריכת ראווה. ההבדל בין השתיים הוא ששבצריכת פנאי הדבר שמפריד בינינו לבין האושר הוא האובייקט. בחברה כפרית מסורתית ניתן להפגין את האושר דרך פנאי לראווה, בחברה תעשייתית אנונימית לא ניתן להפגין עושר לראווה. בחברה תעשייתית שכזו, דברים משמשים להפגנת אושר\ עושר. תפקידו של מוצר ראווה הוא להרשים את הזר (השונה).

ובלן נותן לנו את האופציה הראדיקלית והשונה ביותר- הצורך שמשרת האובייקט נמצא מעבר לאופק המבט שלנו. הצורך באובייקט נמצא מעבר לחוויה האישית שלנו. הפרסומת של פיג'ו מציגה חוויה לא הגיונית- לא ניתן לחוות את איך שמסתכל עליך הזר. העושר נועד לא לראות בעצם.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: