פרסומות ותרבות הצריכה: ובלן וכלכלה מוסדית
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!
תורסטיין ובלן- כלכלן שכתב את "התיאוריה של מעמד בעלי הפנאי" (1900). הוא מדבר על אמריקה שלא אותה תקופה. בה חיה חברה אריסטוקרטית עם משרתים ואחוזות. האסכולה הכלכלית שייסד ובלן נקראת "כלכלה מוסדית". הוא מסתכל על החברה האמריקאית באותה תקופה ומנתח את האופן בו אנשים מפגינים את עושרים (החזקת משרתים, אחוזה, אישה…). האישה למשל תפקידה במשפחה הוא להפגין את עושרו של אבי משק הבית (הגבר במשפחה). דוגמא לכך בימינו הינה :"מעושרות".
ובלן שואל מהו אידאל היופי הנשי בתקופות הסטוריות שונות ומהו התפקיד הכלכלי שלו? בעבר, למשל, גוף שמן נחשב ליפה. במאה ה-19 מופיעה האישה השברירית למראה כאידאל היופי. במרוצת השנים ישנה חזרה למראה בריא במקצת. ההסבר של ובלן- באופן קבוע התפקיד שנשמר לאישה הוא הפגנת העושר של הבית (ושל בעל הבית). בתקופה שבה האישה עובדת במשביל משק הבית, אידאל היופי יהיה אישה בעלת גוף חזק וכוח. במאה ה-19 האישה מפגינה את עושרו של הבית על ידי כך שהיא מראה את הכוח שלה לא לאפות ( כי יש משרתים שיאפו בשבילה). לאחר מיכן אישה מראה את העושר שלה על ידי כך שהיא יכולה לצרוך והיא חושפת את הצריכה שלה.
כלכלה מוסדית-
מוסד= צורה של ארגון ופרקטיקות חברתיות שמשתמרות לאורך זמן. זוהי צורה של ארגון שלא ניתן להעמיד אותה על נקודת המבט של יחידים.
לכן קו המחשבה של כלכלה מוסדית מיוחד כיוון שכלכלנים לא מסוגלים להבין מהו מוסד. הם מסתכלים על הכלכלה לפי תרגומה ליחידים. כלכלנים לא מסוגלים להבין מהי חברה ולכן מסתכלים על יחידים.
אינדבידואליזם מתודולוגי- כל דבר שעומד מולנו ניתן לרדוקציה ליחידים (אין בחברה כלום חוץ מאותם יחידים המרכיבים אותה). הכלכלה היום מבוססת על תועלתנות.
רכוש פרטי, לפי ובלן, הוא בעצם תוצר של המוסדיות חברתית.
כלכלת ראווה- משהו נוצר\נרכש בכדי להרשים אחרים. כלכלת ראווה מביאה לביזבוז שהוא ההיפך המוחלט לתועלת. כלומר רוכשים סחורה שאין לה תועלתנות מה שמנוגד לחלוטין לתפיסה הכלכלית המקובלת לפיה אין כזה דבר ביזבוז.
ובלן מסביר כיצד מוסדות משתמרים- בכל חברה בעלי הכוח צריכים לסמן את הכוח\ עושר שלהם אבל המבנה החברתי (המוסד) משתנה כאשר הדברים להפגנת העושר הופכות לדבר המוערך בפני עצמו. לכן אנשים בשלב מסויים הפכו את הפנאי לכורח. אנשים מצווים לפנאי. מה שקורה בסופו של דבר הוא שהפנאי הופך לעבודה. הפנאי הוא מוסד כלכלי כאשר אדם חייב לצרוך ולהפגין פנאי. נימוסים וגינונים הם סימן לכך שלאדם יש פנאי. אך מה שקורה בעצם הוא שהנימוסים הופכים לדבר מקודש והכרחי.
פנאי עקיף – כאשר סממני הפנאי רוכשים לעצמם סממן פנאי בעצמם. למשל – משרתים הינם סממן לפנאי, משרתים שיש להם נימוסין והליכות משמע שאפילו להם יש פנאי.
