פרסומות ותרבות הצריכה: ריאליזם קפיטליסטי ואלימות\הרס
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!
שאדסון – פרסום כראליזם קפיטליסטי –
ריאליזם סוציאליסטי – זרם אומנות רשמי שנוצר במדינות הקומוניסטיות. לאומנות באותן מדינות היה אידיאל לחנך את ההמונים. באותה מסגרת ניסחו מהי אומנות טובה. היא מציגה אנשים כחלק ממעמד. זוהי אמנות של תעמולה שמציגה את ה"שיתוף" כמשהו נשגב.
בניגוד לכך הראליזם קפיטליסטי מציג את הצריכה כמשהו נשגב. הריאליזם הקפיטלסיטי רואה בפרסום כאומנות בעלת מסגרת אידיאולוגית שמציגה את עולם הצריכה כדבר יפה. אם הסוציאליסטי מציג את התרבות תחת משטר קומוניסטי, הפרסום מציג את התרבות שקיימת תחת הצריכה (והקפיטליזם) כמשטר.
אלימות\ הרס-
פרסומות של דיזיין סנטר ושוקו-שוק – נערים מנערים שקיות שוקו אשר מביאים לכאוס אחד גדול עד לכדי שיגור טיל על איראן. יש כאן מעין הצגה של חורבן. המשותף לכל הפרסומות, הן קשורות לעיצוב (דיזיין סנטר או עיצוב מחדש של שקית השוקו). ההגיון שעומד מאחורי הפרסומות – עיצוב קשור להרס. זאת כיוון והעיצוב הוא הרס כאשר אין כבר מה לחדש. העיצוב גורם להתיישנות של מה שכבר קיים.
- כלכלה פוסט פורדיסטית – כיבכול ניתן לתת לכולם את תוצרי הייצור ההמוני אבל אז הכלכלה תיעצר כיוון שלכולם כבר יהיה הכל. לכן יש צורך לקצר את אורך החיים של המוצרים. לכן יש צורך בגיוון.
לכן עיצוב, שהוא הצורה הטהורה של תהליך הגיוון והחידוש, משתמש בהרס.
