תולדות המוסיקה המערבית: בלה ברטוק

תולדות המוסיקה המערבית: בלה ברטוק

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

בלה ברטוק (1881, הונגריה- 1945, ארה"ב)

 

בלה ברטוק הוא אחד המלחינים הבולטים ביותר בתולדות המוסיקה המערבית מאה ה-20, וככל הנראה הוא בין הספורים שייכנסו להיכלי ההיסטוריה. חשיבותו כמלחין היא גם בפיתוח שפה פוסט-טונלית מובנת תוך שימוש באמצעים צורניים קלאסיים, וגם כאתנו-מוסיקולוג חוקר שמצא דרך אמנותית להטמעת הפולקלור במוסיקה ה"גבוהה".

חשיבותו של ברטוק היא תלת רובדית:

  1. פרסם כ-2000 נעימות עם מרומניה והונגריה בעיקר. ליקט מוסיקה עממית מצפון אפריקה, מרכז אירופה וטורקיה
  2. כפסנתרן וירטואוז ומורה מסור כתב עשרות קטעים פדגוגיים לתלמידים שבהם מתרכז גם סגנונו, ביניהם שישה כרכים של המיקרוקוסמוס ועיבודים לשירים וריקודי עם
  3. מלחין חדשן המעגן את חידושיו במסורת העבר ועל כן מהווה חוליה מקשרת בין התרבות ה"קלאסית" לעכשווית.

יצירותיו המשמעותית הראשונות הולחנו ב-1908 (אלגרו ברברו). כבר אז משתמש במקצבים כאלמנטים מוסיקליים המסייעים בבניית הצורה. עד 1917 מגבש סגנון בו מהולות הרומנטיקה המאוחרת, הקיצביות והעממיות. בעשר השנים הבאות משחק ברטוק עם גבולות הדיסוננסים והטשטוש הטונלי.

ביצירותיו המאוחרות סגנונו האישי מגובש: הניב העממי הופך לאישי, הוא ה"מבטא" שלו. מסביבות 1930 כותב את יצירותיו הבשלות והידועות ביותר וביניהן גם מוסיקה לכלי קשת, כלי הקשה וצ'לסטה (1936).

האידיאל של ברטוק:

  • לבטא באמצעים של המאה ה-20 את הטקסטורה הפוליפונית של באך
  • להשתמש בטכניקות של בטהובן לעיבוד ופיתוח תימטיים
  • למצות את גילויו של דביסי בתחום ההצללות של האקורדים ונטישת הפונקציונאליות שלהם

  • אלמנטים בסגנונו של ברטוק:
  • מנגינה –קווים מלודיים הנובעים ממוסיקה עממית או מנגינות עממיות העוברות סובלימציה ("השגבה").
  • קצב: ריתמוסים "מוטוריים", משקלים לא סדורים, הדגשות על פעימות בלתי צפויות.
  • צורה: מאורגנת באופן קפדני עם שליטה מדוקדקת החל מצמיחת הנושאים מתוך. המוטיבים הזעירים ביותר, וכלה במבנה העל הסופי. מוטיב מסוים משמש תכופות יותר מפרק אחד. בצד הקפדה על האחידות ברטוק משמר את עקרון הניגודיות. לפרקים שלו חטיבות מוגדרות וברורות. המסגרת הצורנית מעוגנת במסורת הקלאסית. משתמש גם בצורת הקשת (קונצ'רטו לכינור, לתזמורת).
  • טקסטורה: פוליפוניה ליניארית ובה טכניקות חיקויים, פוגות, קנונים. אחד הקווים יכול להיות מועשר ע"י תנועה מקבילה של כמה קולות היוצרת זרימה של אקורדים. במקביל ניתן למצוא טקסטורה הומופוניות.
  • הרמוניה:
    • תוצר של תנועה קונטרפונקטית.
    • כל סוגי האקורדים: משולשים, צירופים של קוורטות וקווינטות (תכופות), וצירופים אחרים מורכבים יותר.
    • הוספת עוקץ לאקורדים ע"י צירוף סקונדה ג' או ק'. (כמו אצל סקרלאטי). לעיתים סקונדות נערמות לקלסטר.
    • טונליות:
      • המוסיקה מסתובבת סביב סולם בסיסי החוזר במהלך היצירה. הטונליות יכולה להיות מוסווית ע"י מודוסים או כרומטיקה.
      • פוליטונאליות – בשימוש בשנות ה-20 אך לא הופכת לשיטה.
      • את מקום יחסי ה T-D  ממלאים יחסים טריטונאליים, כמו אצל מלחינים רבים במאה ה-20.
      • מפיק הצללות חדשות: גורם לכלי הקשה "לשיר" ולפסנתר  תפקיד רתמי. בכלי הקשת שימוש בגליסנדי, אקורדים (עצירה כפולה), אופני פיציקטו שונים ועוד.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות