תולדות המוסיקה המערבית: הפוסט רומנטיקה בצרפת

תולדות המוסיקה המערבית: הפוסט רומנטיקה בצרפת

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

הרנסנס המוסיקלי הצרפתי נקבע ל-1871 שהיא שנת סיום המלחמה הצרפתית פרוסית ושבה כוננה "החברה הלאומית למוסיקה צרפתית". החברה בקשה לעודד מלחינים צרפתים בעיקר ע"י ביצוע יצירותיהם. התנועה הונעה ע"י פטריוטיזם וע"י הרצון להחזיר את המצוינות למוסיקה הצרפתית. המוסיקאים הצרפתים בקשו השראה גם במוסיקה עממית אך גם במוסיקה מן העבר, זו של גלוק, רמו ואחרים.

שני ערוצי התפתחות מאפיינים את המוסיקה הצרפתית: הלאומי (סן סאנס ופורה) והאוניברסאלי (סזאר פרנק).

המסורת הצרפתית היא באופן בסיסי קלאסית ותופסת את המוסיקה כצורה צלילית, זאת בניגוד לרומנטיקה הרואה במוסיקה אמצעי לביטוי רגשי. סדר ואיפוק הם תנאי יסוד ורגש ותיאור מובאים אך ורק לאחר שהומרו באופן מוחלט למוסיקה. כמו כן שולטת התפיסה שמוסיקה יכולה להיות כל דבר החל ממנגינה פשוטה ביותר וכלה תבניות המופשטות ביותר, ריתמוסים או צבעים. זאת כל עוד הנטייה היא להיות לירי ואולי ריקודי אך לא דרמטי או אפי. המוסיקה היא חסכונית, נוטה לפשטות ולא למורכבות, מאופקת ולא גרנדיוזית, ומעל לכל איננה עוסקת בהעברת מסרים לא על גורל הקוסמוס ולא על נשמת המלחין. על המאזין למוסיקה צרפתית להיות רגיש להצהרות שקטות, דקויות, פרטים.

גבריאל פורה  1845-1924

ממייסדי האגודה למוסיקה לאומית צרפתית. לאחר שלמד הלחנה אצל סן סאנס שימש כנגן עוגב בכמה משרות. ב-1896 מתמנה למורה להלחנה בקונסרבטוריון ובין השנים 1905-20 הוא גם מנהלו. פורה פורש מהמשרה בעקבות חירשות.

המוסיקה של פורה מאוד תרבותית, מזוככת, ויש בה סממנים אריסטוקראטיים. כתב בעיקר יצירות ליריות ומוסיקה קאמרית. כמו כן כתב כמאה שירים. הליריות תמיד נוכחות ואין וירטואוזיות. מ-1885 מגבש פורה שפה הרמונית חדשה והמנגינות נעשות יותר ויותר פלסטיות.  הכרתו את הלחנים העתיקים מתוקף היותו נגן עוגב בכנסייה, אפשרה לו לשלב בטבעיות מודוסים בהרמוניות שלו. תנועה חופשית של ספטאכורדים  ומודולציות אנהרמוניות נפוצות מאוד ביצירתו אך תמיד תוך שמירה על מרכז טונלי. לפרוגרסיות ההרמוניות שלו חסרה תחושת אי השקט שאצל ווגנר.

המוסיקה שלו תוארה כהלניסטית בגלל הבהירות שלה, האיזון, השלווה. פורה היווה מופת לאמינות אמנותית בכך שדבק מסורת, בהיגיון, במתינות, ובצורות מוסיקליות טהורות. שפתו המוסיקלית פתחה אולי פתח לדביסי. באמצעות השפעתו הישירה על תלמידו ראוול, ודרך תלמידתו נאדיה בולנז'ה שהשפיעה על רבים אחרים נודעת לפורה חשיבות רבה בעיצוב המוסיקה המערבית במאה ה-20.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות