תולדות המוסיקה המערבית: רוברט שומן

תולדות המוסיקה המערבית: רוברט שומן

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

רוברט שומן (1810-1856)

מלחין גרמני יליד בון. הוא מלחין "רומנטי" במלוא מובן המילה, כאשר הביטוי העצמי הוא מרכז יצירתו, עם דגש חזק על ליריות והשראה מעולם חוץ מוסיקלי. מגיל צעיר ניכר בשומן כשרון ספרותי בולט. הוא היה אוטודידקט ובצד החינוך הפורמאלי שקיבל  הרחיב את השכלתו בספריית אביו שהיה סופר, מו"ל ומוכר ספרים. כבר בהיותו בן 13 נתן לו אביו לפרסם מאמרים קצרים. בה בעת אסף שירים, אנתולוגיות ו"חרוזים" שונים. כמו כן תרגל כתיבת שירה בעצמו.

ב-1828 עבר ללייפציג כתלמיד למשפטים, זאת למורת ליבו. על סדר יומו ניתן ללמוד מיומנו בו הוא כתב:

 אימפרוביזציות יומיומיות, מתמידות, פנטסיות ספרותיות נוסח ז'אן פול. התלהבות מיוחדת משוברט, גם בטהובן. באך פחות. מכתב לפראנץ שוברט לא נשלח.

שומן לא נכח ולו גם בשיעור אחד של חוק ומשפט אך ניצל את מרבית זמנו באלתור פסנתרני וכתיבת שירה. מזמן לזמן הוא חשש מאי שפיות.

הערצתו לבלדה שר היער מאת שוברט מובילה אותו לכתוב מספר שירים על טכסטים של גתה, אחד מהם הוא הדייג. במכתב לחבר כותב שאינו מומחה להרמוניה ובס ממוספר, גם לא לקונטרפונקט, אך באופן הפשוט והטהור ביותר הוא מובל על ידי "הטבע". כה רומנטי!

פסנתר החל ללמוד אצל ויק ובביתו פגש, בהיותה בת 9, את אשתו לעתיד קלרה, בתו הפסנתרנית של ויק. בסביבות 1830 שומן חי בלייפציג עם ויק אך בקושי לוקח שיעורים בגלל מסעות הקונצרטים של ויק עם קלרה שהייתה ילדת פלא. בינתיים גם מצא אליל מוסיקלי חדש – פרדריק שופן.

בחודש יוני כתב ביומנו שהחליט לתת לחבריו שמות יפים והולמים יותר: ויק היה למאסטר רארו, קלרה לזיליה, קריסטל לקאריטס וכו'. צעד זה משמעותי להבנת התפתחותו הנפשית. חמישה ימים מאוחר יותר כתב סיפור המשתמש בשמות החדשים שהוענקו למקורביו.

ב-1.7 כתב ביומנו:

אנשים חדשים נכנסים ליומני היום, שניים מחברי הטובים ביותר: פלורסטאן ואאוזביוס.

 ב-13.10 פלורסטאן הופך ל"חבר אינטימי".

 עוד כתב שומן ביומנו, "למען האמת בסיפור משתקף האני האמיתי שלי". אאוזביוס ומאסטר רארו שינו ייעודיהם והפכו ליצירי דמיון בלבד. על מאמרים החל לחתום בשמות דמיוניים אלה.

ב-1832 התפתחו בעיות חמורות עם אצבעות, בעיות שקטעו את תקוותיו של שומן להיות פסנתרן. באוקטובר שקע שומן בדיכאון עמוק עקב מות גיסתו והרהורים מסיביים על התאבדות מקפיצה מהקומה הרביעית תוקפים אותו, בעקבותיהם פחד ממקומות גבוהים ותוצאה – מעבר למגורים בקומת הקרקע. אחיו נפטר חודש לאחר מכן ויומנו של שומן, כתוצאה מהלך הרוח המזועזע התמלא בהבעת חרדות מכך שיהיה לבלתי שפוי.

חברות חדשה עם אדם בשם לודוויג שונקה ייצבה את מצבו הנפשי. ב-1834 פגש את ארנסטין, נערה בת 17 וחצי שהחלה ללמוד אצל ויק, והתאהב בה. הם התארשו למגינת ליבו של אביה. הנערה הגיעה מהעיר ASCH ולאחר שאביה השיבה הביתה כתב שומן סדרת קטעים המושתתים על הצלילים SCHA שמשותפים גם לשם SCHUMANN וגם לASCH-.

ב-1835 קלרה חזרה ממסע הופעות והיא בת 15 וחצי. יחסו של שומן אל ארנסטין התחיל להצטנן והוא נסוג מהבטחותיו אליה. באוקטובר הוא וקלרה פתחו במערכת יחסים אינטימית. באותה שנה מנדלסון ביקר בלייפציג והתיידד עם שומן. באותה עת שומן פגש אחד מאליליו: שופן. בשנה זו גם פרסם את מאמרו המפורסם על ברליוז ו"הסימפוניה הפנטסטית". ב-1836 ויק ניסה להרחיק את קלרה משומן. קלרה הצייתנית לא התראתה עם שומן שכתב, הקדיש ושלח לה סונטה לפסנתר. היא בתגובה שלחה לו את כל מכתביו כולל הסונטה החדשה ותבעה ממנו להחזיר לה את מכתביה.

באוגוסט 1837 קלרה יזמה תהליך של התפייסות. שומן כתב את קריזלריאנה, חבורת דוד, תמונות ילדות ונובלטות.

האהבה גברה על נאמנותה של קלרה לאביה והיא חתמה על מסמכים שיאפשרו לה להינשא ללא הסכמת אב. בו זמנית היא תבעה משומן הבטחה ליציבות כלכלית. מר ויק תבע תמורת הסכמתו לנישואין סכום עתק והעימות שבין האב ובתו התנהל בבתי משפט ומערער את בריאותו של שומן.

מאוחר יותר זכה שומן לתואר "דוקטור של כבוד" על הישגיו בתחום ההלחנה, הכתיבה הספרותית והעריכה. ב-,1839 לאחר הפוגה של 12 שנה, שב לכתוב שירים ואת הLIEDERKREIS – אופוס 39 כתב לאחר ביקור קלרה בלייפציג. ביולי נודע על הפסדו של ויק במשפט, הזוג הסוער נשא ב-12.9 והמחזור אהבת אישה וחייה רואה אור. ביומנה קלרה כתבה שהיא מייחלת ששומן יכתוב לתזמורת משום שהמרחב הפסנתרני כבר צר עליו.

בנסיעותיהם המשותפות שומן היה תמיד שני לקלרה הוירטואוזית ובסיורם ברוסיה נתקף מלנכוליה. ניסה לעבוד על פאוסט לפי גתה. עובדת מאומצת הביאה להתמוטטות עצבים. הוא לא היה מסוגל לשמוע מוסיקה "החותכת את העצבים".

ב-1841 בדרזדן סבל משמונה ימים נטולי שנה ובקרים רווי דמעה. אך בסך הכול המעבר לדרזדן השוממה הרגיע את עצביו והוא נרגע מעט. שומן החל ללמד את קלרה קונטרפונקט וכותב פרלוד ופוגה לעוגב. כמו כן התחיל לעבוד, לשמחתה של קלרה על סימפוניה. בנובמבר שוב יצאו למסע בווימאר שם קלרה ניגנה ושומן הציג את יצירותיו. שוב שומן חש בצילה ומאוחר יותר כשהיא נוסעת לסיבוב הופעות הוא שקע בדיכאון עמוק ולא היה מסוגל לכתוב. עם שובה של קלרה החל לכתוב רביעיות.

ב-1843 מתפתחת מערכת יחסים עם ברליוז שביקר בלייפציג. שומן לימד בקונסרבטוריון שניהל מנדלסון. הוא ניצח על יצירה מפרי עטו שהתקבלה בהתלהבות.

ב-1844 יצא הזוג לסיור בן חמישה חודשים ברוסיה. קלרה הופיעה בפני האצולה הרוסית וזכתה לתשואות. מבחינת שומן – סיור זה לא תרם להרחבת קהל מאזיניו. לכל אורך הביקור נתקף בהתקפי מלנכוליה ועצבנות על כך שלא יכול היה לעבוד.

 בשנת 1847 התפרצויות של מהפכות חברתיות מרגשות את שומן ומדאיגות את קלרה.  התקופה הייתה דווקא פורייה מבחינת יצירתו של שומן. במאי קלרה ושומן ברחו לכפר מפחד המהפכה.

ב-1852 סובל מהתקפות ריאומטיות. חי ללא שנה ובדיכאון, מתעוררים קשיי דיבור, תנועתו נעשית איטית ומתחיל לגלות אפטיה. נוסע לגטסבורג להחלמה אך מצבו מחמיר. בשנותיו האחרונות מחלתו גוברת עליו והוא מאושפז בבית חולים לחולי נפש. הרופאים אסרו על קלרה להתראות עימו בטענה שפגישותיהם מסעירות אותו ומדרדרות את מצבו. בכל אותן שנים, תמך וסייע למשפחה המלחין הצעיר אשר העריץ את שני בני הזוג, יוהאנס ברהמס.

יצירות שנלמדו: קרנבל אופ. 9

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות