תולדות המוסיקה המערבית: הקונצ'רטו בבארוק

תולדות המוסיקה המערבית: הקונצ'רטו בבארוק

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

הקונצ'רטו בבארוק

קונצ'רטו הוא יצירה לתזמורת עם סולן או סולנים. הקונצ'רטו הוא תוצאה של סגנון הקונצ'רטאטו שהתחיל בסוף הרנסנס והיה לסימן הכר של המוסיקה בבארוק.

מקור השם: המילה האיטלקית Concertare, שפירושה לחבור יחדיו. בלטינית משמעות הפועל concertare היא להילחם או לטעון כנגד.

בתקופת הבארוק נמצא שלושה סוגי קונצ'רטי:

  1. קונצ'רטו גרוסו
  2. קונצ'רטו ריפיאנו (ripieno)
  3. קונצ'רטו סולו
  1. קונצ'רטו גרוסו

זהו הקונצ'רטו העתיק ביותר בתולדות המוסיקה המערבית ובו שתי קבוצות כלים, קבוצה קטנה העומדת כניגוד לקבוצה הגדולה – התזמורת המלאה. בקבוצה הקטנה בד"כ שני כינורות סולו וקונטינואו והיא נקראת קונצ'רטינו (האנסמבל הקטן).[1] הקבוצה הגדולה כוללת תזמורת מיתרים וקונטינואו ונקראת: קונצ'רטו גרוסו (האנסמבל הגדול),  גרוסו , טוטי (כולם), או ריפיאנו (אנסמבל מלא).

אחד האבות המייסדים של הקונצ'רטו גרוסו היה המלחין האיטלקי ארכאנג'לו קורלי שפעל בסוף המאה ה-17. בקונצ'רטי שלו אין תכנית מוגדרת להופעת הטוטי והסולי. גם מספר הפרקים גמיש ועומד על חמישה ויותר. תרומתו הייתה בעיצוב סגנון קונצ'רטנטי. סגנון ועיצוב הצורה של קורלי השפיעו על הנדל. עם ויואלדי הקונצ'רטו גרוסו מקבל סממנים של קונצ'רטו סולו גם במבנהו וגם בכתיבה הוירטואוזית לכלי הסולו. באך הלך בדרכו של ויולדי אך הוא הפך את הצורה למורכבת ביותר, קונטרפונקטית (תופעה זרה לויואלדי) ובעלת פיתוח מוטיבי אינטנסיבי.

  1. קונצ'רטו ריפיאנו

המונח הפעם מתייחס לשימוש מוקדם יותר לפיו זוהי יצירה הכתובה לאנסמבל של ארבעה עד חמישה כלים. ביצירה זו יש תפקיד לריפיאנו בלבד ואין תפקיד מהותי לסולו. רוב הקונצ'רטי מסוג זה קרובים יותר לסונטה דה קייזה או לסינפוניה.

  1. קונצ'רטו סולו

זהו הסוג האחרון שהתפתח ולו השפעה מרחיקת לכת על התפתחות הצורה. הקונצ'רטי הראשונים לסולו ולתזמורת הם אלה של טורלי שנכתבו ב-1698. לקונצ'רטי אלה שלושה פרקים וצורת ריטורנלו[2]ו. בקונצ'רטי אלה הריטורנלו (הנושא החוזר) מנוגן ע"י התזמורת ובין כל הופעה שלו יש הופעה של הסולן עם הקונטינואו.

אנטוניו ויואלדי (1687-1741) היה המלחין הפורה ביותר של קונצ'רטי. הוא ביסס את הצורה התלת-פרקית של הקונצ'רטו כנורמה.

צורת הריטורנלו אצל ויולדי היא די גמישה אך ניתן למצוא שימוש חוזר של הצורה הבאה:

  • 4-5יטורנלי
  • הריטורנלי הראשון והאחרון בטוניקה
  • הריטורנלו הראשון ארוך מהריטורנלי האחרים
  • הריטורנלו השני הוא בדומיננטה אם הקונצ'רטו במזור, או במז'ור המקביל אם הוא המינור
  • שאר הריטורנלי בסולמות קרובים
  • חטיבות הסולו בד"כ עושות את המודולציות והחומר בהן יכול להיות שונה אך גם לקוח מתוך הריטורנלו

הקונצ'רטי הראשונים של ויולדי היו בעלי צורה חופשית יותר, ודווקא את אלה באך הכיר. מכאן הצורה היותר חופשית בקונצ'רטי הברנדנבורגיים של באך.

הקונצ'רטי הראשונים בבארוק נכתבו לסולו כינור. קונצ'רטי לכלים אחרים החלו להופיע באיטליה במאה ה-18 עליהם נמנים הקונצ'רטו לאבוב ונבל של הנדל, הקונצ'רטי לחליל, בסון, אבוב, וצ'לו של ויולדי. הקונצ'רטו הראשון לעוגב הוא של הנדל והראשון לצ'מבלו הוא של באך.


1. הבאסו קונטינואו – טכניקת כתיבה שהיא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של תקופת הבארוק. קו הבס נתון ומתחתיו מסומנות ההרמוניות במספרים. לכן הבאסו קונטינואו נקרא גם בס ממוספר או באנגלית Figured bass. הנגנים משלימים את ההרמוניות באלתור קווים נוספים תוך פענוח הספרות. הכלים המשתתפים בנגינת הקונטינואו הם בד"כ צ'מבלו, צ'לו, לעיתים לאוטה ואת הצ'מבלו יכול להחליף עוגב.

2. צורת הריטורנלו היא הצורה השכיחה בפרק הראשון והאחרון בקונצ'רטי של הבארוק המאוחר והתקופה הקלאסית. מבוססת על חילופים בין חטיבות התזמורת לחטיבות הסולו. בפרקים מסוימים בקנטאטות של באך ניתן לחשוף צורה זו כאשר המקהלה משמשת כחטיבת הסולו.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות