תולדות המוסיקה המערבית: האופרה

תולדות המוסיקה המערבית: האופרה

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

האופרה היא הצורה החדשה והבולטת ביותר בבארוק. האופרה הינה דרמה ובה משולבים מונולוגים, דיאלוגים, סצנות פעולה, ומוסיקה המשכית. ההיסטוריה כבר ידעה דרמה ובה מוסיקה: ביוון העתיקה תפקידי המקהלה הושרו וכנראה גם הדיאלוגים, בימי הביניים דרמות בנושאי הקודש לוו במוסיקה ובמחזות בימי הרנסנס הונהגה שירה בהשראת המנהג היווני בעיקר בפתיחתן של מערכות ובסיומן. בין המערכות הוצגו "אינטרמצי" שהיו הפקות תיאטרליות על נושא פסטוראלי, אלגורי או מיתולוגי. הפקות אלה היו עתירות מוסיקה.

אלמנטים דרמטיים חדרו למדריגלים שכן מלחינים רבים כתבו גם מדריגלים וגם אינטרמצי. דיאלוגים במדריגלים החלו להיות מושרים בקולות שונים. מדריגלים ובהם עלילה קומית פשוטה הוצגו בצורת דיאלוג ונקראו "מדריגלים קומיים".

בכל סצנה דרמטית קיימים שני אלמנטים:

  1. הסיפור או הדיאלוג שבאמצעותו העלילה מתקדמת
  2. תגובת המשתתפים, הבעת רגשותיהם או מחשבותיהם

הבעת הרגשות במוסיקה מתיישבת היטב עם סגנון המדריגל בסוף המאה ה-16, סגנון בו קבוצת זמרים יכולה להביע רגשותיו של הפרט. עתה נותר למצוא דרך להעביר גם את הסיפור באופן משכנע – לשם כך הומצא סגנון שירה חדש לקול סולו – המונודיה.

הסגנון המונודי ביקש לחקות את שירת הסולו היוונית ועל כן קיבל שם יווני הולם: מונודיה: monos – לבד, aidein – לשיר. מכיוון שהמילה הייתה נקודת המוצא הרי שעיקר הכתיבה הייתה לשירת סולו וליווי כאשר קיימת הפרדה ברורה בין הקול לליווי. השירה היא מעין דקלום בריתמוס חופשי העוקב אחר נטייתן הטבעית של המילים, והליווי הוא מינימאלי, בן אקורדים ספורים, ומהווה רקע כמעט בלתי מורגש לשירה. התוצאה היא מעין עירוב של דקלום בשירה. סגנון זה ננטש במהרה.

אורפיאו

אורפיאו מאת מונטורדי היא האופרה הראשונה בתולדות המוסיקה המערבית שיש בה עושר מוסיקלי. לאופרה זו, שבוצעה לראשונה ב-1607, חמש מערכות. יש בה אריות, דואטים, אנסמבלים דמויי מדריגל, רצ'יטטיבים[1] בעלי מבנה מוגדר יותר, וריקודים. לתפקידי הסולו הכתובים צרף המלחין קישוטים על חמשה נפרדת – סט שונה של קישוטים לכל בית בשיר. בתזמורת 40 כלים ביניהם כלי נשיפה, זאת כאשר ההרכב המקובל של אנסמבל אופראי היה של לאוטות, כלי קשת וצ'מבלו. ב"אורפיאו" 26 קטעים לתזמורת בהם פתיחה, טוקטה המאופיינת בפאנפרות (תרועות), ריטורנלי וריקודים[2]. העושר הרב באורפיאו אינו המצאה של מונטורדי, הוא רק מארגן את אופני הביצוע של קבוצות הביצוע הגדולות שכבר השתתפו באינטרמצי.

העושר שמאפיין את אורפיאו הוא חד פעמי: היה זה ניסוי שמונטורדי לא חזר עליו. באופרה הכתרת פופיאה, המצטיינת בעוז ביטוי ויופי נשגב, שב מונטורדי למתכונת של תזמורת רגילה. הכתרת פופיאה נכתבה ב-1642.



[2] ריטורנלו- קטע תזמורתי המופיע בין קטעי השירה או בין קטעי נגינת הסולו.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות