תולדות המוסיקה המערבית: הרנסנס – המדריגל ומונטורדי

תולדות המוסיקה המערבית: הרנסנס – המדריגל ומונטורדי

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

המדריגל – יצירה חילונית קולית רב קולית. תכופות פוליפונית.

במהלך המאה ה-16 ותקופת הרנסנס במוסיקה המערבית התפתח המדרגיל. במדריגל לכל פראזה מוסיקה משלה והתבונה הקומפוזיטורית הייתה לשמר איזושהי המשכיות והענקת תחושה של שיאים במהלך היצירה. על המוסיקה לשקף תמיד את הזרימה הספונטאנית של הטכסט. הטכסטים רגשניים, לעיתים ארוטיים ושאולים מהעולם הפסטורלי והמוסיקה מנסה לתאר אותם באופן חי ביותר.

בתחילת המאה המדריגל היה בן ארבעה קולות ולאחר מחצית המאה בעיקר בן שישה. כל קול מזמר ניתן היה להכפיל ע"י כלי נגינה.

החילוניות של המדריגל אפשרה למלחינים לערוך ניסויים ולפתח דרכי הבעה שונות, והתוצאה:

  • הרמוניות נועזות
  • כתיבה לקולות סולו לעומת בס הרמוני יציב ורקע אקורדי
  • כאמצעי להשגת המשכיות – ארגון הרמוני המערב טונליות מודרנית עם מודליות עתיקה
  • כרומטיקה

הכרומטיקה באיטליה מגיעה לשיאה אצל המלחין קארלו ג'זואלדו (1560-1613) שהיה הנסיך של ונוסה. טיפוס ציורי שכונה "מוסיקאי ורוצח" משום שרצח את אשתו… לעיתים הכרומטיקה אצלו היא נועזת אף לגבי מוסיקה מהמאה ה-19. המדריגלים שלו אקספרסיביים ביותר, מורכבים ומגיבים באופן עמוק ביותר לטכסט.

קלאודיו מונטורדי  (1567-1643)

אחד המלחינים הבולטים והמעניינים ביותר בתולדות מוסיקה המערבית הוא קלאודיו מונטורדי. מונטורדי כמו בטהובן, מהווה גשר בין שתי תקופות – בין הרנסנס לבארוק. בשלושים שנות חייו האחרונות היה הקאפלמאיסטר של כנסיית סט. מרקוס בוונציה. בסוף המאה ה-16 ותחילת ה-17 כתב ארבעה ספרים של מדריגלים בהם משתלבים:

  • כתיבה הומופונית עם כתיבה קונטרפונקטי
  • שיקוף נאמן של הטכסט
  • שימוש חופשי בהרמוניות אקספרסיביות
  • שימוש בדיסוננסים
  • מוטיבים דיקלומיים ולא מלודיים – מקדימים את הרצ'יטטיבים
  • מרקם של דואטים מול בס הרמוני – מבשר את הבארוק

יצירותיו המאוחרות של מונטורדי כבר מזוהות עם תחילת הבארוק.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות