פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: תוקפנות ומיניות

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: תוקפנות ומיניות

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

אפקט עוררות מינית- קשר לא פשוט, רמה בינונית לא הולכת ביחד עם תוקפנות, זה נעים ונוגד תוקפנות. בהיעדר תוקפנות מינית יש יותר תוקפנות. עוררות מוגברת: תפקיד אפקט וקוגניציה בתוקפנות- בלתי קשר למקור שלה, עוררות מוגברת יכולה להגביר תוקפנות כאשר יש פרובוקציה קטנה או תסכול (ואיננו יודעים למה). אנו נייחס את העוררות לתסכול הקטן, למצב החדש, ותהיה תוקפנות גבוהה. אנו יכולים לעבור ממצב אחד לשני עם שאריות של עוררות פיזיולוגית. אם אנו נתקלים בתסכול, התוצאה היא עוצמה גבוהה של תגובה לתסכול קטן. דבר נוסף שעוררות גבוהה יכולה לגרום לו הוא חסך קוגניטיבי. יש לנו פחות משאבים קוגניטיביים, אנו נמצאים במצב קוגניטיבי מתוח (למשל, לא נעשה ייחוס מלא של כל השלבים). היכולת לחשוב, לתכנן, להעריך אירועים נפגעת והתנהגות תוקפנית שתבוא לא תגיע בגלל האירוע עצמו אלא בגלל המצב שהיינו בו קודם.

קנאה מינית ותוקפנות

תפיסת איום ביחסים רומנטיים היא אחת הסיבות לרצח. תפיסת האיום יכולה להיות בגלל כוונה לסיום היחסים או בגלל מתחרים פוטנציאלים. במקרים של חשד לאי נאמנות (במקרה של גברים מדובר על אי נאמנות מינית), יש רגשות מאוד חזקים של כעס ויש רצון לפגוע באחרים לרוב בבת הזוג. במחקרי סנריו (דמיין לעצמך שאתה במצב כזה או אחר) גברים מדווחים בשונה מנשים שיש פחות כעס ושהם יגיבו פחות בצורה פיזית. אולם, כשהם מתארים איך הם יגיבו, הם מדברים על פגיעה פיזית קשה, פציעה. נשים מתארות בשכיחות גבוהה יותר תגובה תוקפנית כמו צעקות או סתירות (דמיון הרבה פחות קיצוני). יש הבדלים בין גברים לנשים בנושא התוקפנות. כשמסתכלים על אינדיקאטורים חיצוניים (מי נמצא בבתי סוהר למשל) גברים הינם ברמת תוקפנות יותר גבוהה והם גם מדווחים על יותר מעשי תוקפנות. ההבדל בין גברים לנשים הוא בעיקר באירועים שאין בהם פרובוקציה. זכרים נוטים יותר למעשי תוקפנות גם כשאין פרובוקציה. אם אנו מדווחים על תגובה לפרובוקציה, אזי התגובה לפרובוקציה היא בשיעורים מאוד דומים אבל ההבדל הוא בסוג התגובה, באיך התוקפנות תתבטא. נשים מגיבות בתוקפנות לא פיזית אלא מילולית, ברכילות, הדרה (אי הכללה), בתוקפנות לא ישירה. ההבדלים האלו מתחילים להתגלות בגיל 8 ובגיל 15 זה כבר מגיע להבדל כמו בבגרות. ההבדל הזה יורד בגיל העמידה. יש הבדל בתוקפנות בין גברים לנשים כיוון שברוב החברות מצפים מגברים שיהיו החלטיים, שולטים ותוקפנים. משחקי הילדים מכינים אותם לכך, הם מכילים יותר מלחמתיות. המשחקים של ילדות מכינים אותם להתחשבות וטיפול.

התעללות ופגיעה בילדים

זהו מקרה מסוים של תוקפנות ואותו ננתח לעומק. מהי בעצם פגיעה בילד? פגיעה בילד היא פגיעה מסוגים שונים ויש טווח של פגיעה. בקצה שלו יש את המקרים שאנו בדרך כלל נחשוב עליהם כמו התעללות פיזית (טלטול ילד לדוגמה), התעללות מינית (יכולה לנוע בין נשיקה, נגיעה באזורים שונים ויכול להגיע למגע מינית מלא).  ישנם אזורים אפורים יותר שמתחילים מהזנחה פיזית, תנאי החיים שהילדים חיים בהם קשים, הם לא מקבלים מספיק מזון, השגחה רפואית או אפילו מספיק פיקוח של אדם בוגר. יכולה להיות גם הזנחה רגשית, לדוגמה ילד שלא מקבל מספיק חיבה. יכולה להיות התעללות פסיכולוגית כמו דחייה או פגיעה מילולית. ננסה להבין מדוע זה קורה. נחלק את הגורמים ל-3 : גורמים סוציו-תרבותיים, מטפל, ילד. גם התפיסה שמי שמתעלל הוא מי שיתעללו בו בילדות זה חלקי ביותר. גורמים סוציו- תרבותיים- עוני, צפיפות, בידוד חברתי, לחץ, משפחה או מטפל בלחץ או קהילה בלחץ ותזוזות תכופות. כשאדם באחד מהמצבים האלו המשאבים שלו מועטים. אם נשים הרבה עכברים פר ירידת שטח התוקפנות תגבר, הם ינשכו אחד את השני. אם נסתכל על המטפל בילד- התעללות כילד בעצמו (מי שעבר בעצמו התעללות כילד יש סיכוי גבוה יותר שהוא בעצמו יפגע בילדיו), הפרעה רגשית (אנשים שבדיכאון או התקפה סכיזופרנית), מטפלים שמשתמשים בסמים או באלכוהול, צעיר בודד (כמו אם חד הורית), הורים שבעלי צורך שליטה בילדים ואין להם טכניקות שליטה אפקטיביות. הרבה פעמים כל הדברים האלו קורים יחד וזהו מתכון קטלני לילד. גורמי ילד- יש לציין שהילד לא אשם אך יש בו תכונות שמנבאות שיפגעו בו. נתחיל בילדים עם רמת פעילות גבוהה ורמת ריכוז נמוכה. גם אם זוהי בעיה נוירולוגית, בעיית קשב וריכוז, הסבלנות כהורה או מטפל לפעמים נגמרת. ילדים בעלי האימפולסיביות גבוהה ושלא מצייתים להורים יהיו יותר קורבנות להתעללות. הורים ממצב סוציו אקונומי קשה, עם בעיות רגשיות, (למשל היריון בגיל העשרה או מכורים לסמים ואלכוהול)  וצריכים להתמודד עם ילדים שקשים לטיפול יהיו יותר תוקפנים כלפי הילדים, התרגזות עליהם, תגובתיות יתר. מאפייני הילד שבעצמו קשה לניהול, אימפולסיבי ולא מתרכז מגבירים את התגובות התוקפניות. ברוב המקרים ההורה או המטפל הוא לא "מפלצת", הקומבינציה של הגורמים היא הרסנית גם להורה ולגם לילד. אפשר לטפל בהתעללות בילדים והטיפול הוא לא בהכרח הוצאה מהבית. בהיסטוריה של 60,70 שנה האחרונות ישנה התערבות. היו שנים שהיית נטייה להוציא מהבית, ושנים שלא. יש אופנות בטיפול. היום מוציאים מהבית במקרים קיצוניים. ההנחה היא שההוצאה מהבית וניתוקו מהבית הוא לא טוב. כיום יתנו למשפחה תמיכה כלכלית, יתנו הכשרה מקצועית, ללמד הורים מיומנויות הוריות, לתת להורים לפעמים הדרכה עם חונך או עבודה קבוצתית בנושא. מהכיוון השני, ללמד ילדים. באופן כללי, במדינות המפותחות מלמדים ילדים מגיל קטן התנהגויות שונות של פגיעה ומה עליהם לעשות. הם לומדים גם בגן וגם בבית הספר על מנת שיהיה חיזוק בנושא. שמדובר בילדים בסיכון מלמדים אותם התנהגויות של שליטה עצמית. ניתן לטפל, יש דרך חזרה.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: