פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: תיאוריות תוקפנות

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: תיאוריות תוקפנות

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

נתחיל בשאלה מדוע אנו תוקפים? ישנן מספר תיאוריות: (מהוותיקות יותר אל החדשות יותר)

תיאוריית האינסטינקט- תוקפנות כדחף. תיאוריית האינסטינקט בפסיכולוגיה חברתית אומרת שאנו מתוכנתים כך, אנו מתנהגים בתוקפנות כי היא חלק מהטבע שלנו.פרויד טען שתוקפנות נובעת ממשאלת המוות או מופנית כלפי עצמי להרס עצמי או כלפי חוץ וזה יכול להיות מסוכן. קונרד לורנס בשנות ה-60 טען שתוקפנות נובעת מאינסטינקט לחימה שהתפתח לאורך האבולוציה והיו לו תוצאות מבורכות כמו רבייה, פיזור אוכלוסייה ועוד. אלו שהיו חזקים יותר, ביטאו תוקפנות, שרדו, ואנו תוצאה שלהם. תוקפנות עוזרת לגברים להשיג נקבות פוריות ומושכות ולכן מי ששרד היה תוקפן. טענה נוספת שללורנס הייתה שיש רמזים מסוימים שמשחררים תוקפנות. הביקורת היא היא שלא נמצאו דברים כאלה. כשהסתכלו על חתולים שחיו בבידוד, 17% אכלו עכברים לעומת 85% שחיו עם אמא שאכלה עכברים. לא ברור מהם מנגנוני שחזור התוקפנות. "זה כל כך נפוץ אז זה כנראה אוניברסאלי" (מעגלי). אנו יודעים שיש הבדלים תרבותיים, כמו ברצח לדוגמה, יש פחות מקרים ביפן מאשר בארה"ב. זהו הסבר חלקי.

תיאוריות ביולוגיות של תוקפנות

תיאוריות ביולוגיות- לא מדובר על משהו כולל אלא על גורמים ביולוגיים מאוד ספציפיים כמו אנזים, הורמון או נוירוטרנסמיטר מסוים. גורמים ביולוגיים משפיעים על התנהגות באופן ספציפי. בתוך ביולוגיה יש הסברים גנטיים. רמות ספציפיות של חומרים מסוימים נמצאים שונה מאדם לאדם. לדוגמה, במחקר על רמות של סרטונין (מריזטי) השווו את שיעור הסרוטונין בדם של אנשים שעשו ניסיון התאבדות, אנשים רגילים בקהילה ואצל אסירים. מריזטי מצא שבקבוצה של האסירים ובקבוצה של האנשים שעשו ניסיון התאבדות רמת הסרוטונין בדם שונה מאצל אנשים רגילים בקהילה. מריזטי מצא הבדל ברמת הסרוטונין בדם בשתי הקבוצות המיוחדות. לאנשים בקבוצות אלה היו רמות נמוכות של סרטונין (נוירוטרנסמיטר במערכת העצבים שקשור לניהול רגשי). 2 הקבוצות האלו סובלות מחוסר שליטה, חוסר ניהול עצמי וכדומה. בודקים לדוגמה איזה רמות טוטסטרון יש לאסירים (מחפשים את הקשר להתנהגות אלימה). הממצאים מראים שתוקפנות גבוהה קשורה לכשל במנגנון העצבי ששולט ברגשות. זה יכול לעבור בתורשה למשל, "יש דם רע במשפחה הזו", הכוונה היא רמות נמוכות של טוטסטרון. הביולוגיה יוצרת נטייה ויחד עם גורמים קוגניטיביים זה יכול לגרום לאלימות. הביולוגיה היא לא גורל אך היא משפיעה (לא לבד, אלא באינטראקציה עם גורמים נוספים).

תיאוריות דחף ותסכול- ישנם תנאים קיצוניים כמו תסכול שמעוררים אצלנו תוקפנות, רצון לפגוע באחרים כדי להשיג את מבוקשי. יכול להיות שאדם מאוד מתוסכל בעבודה ויוציא את זה בבית על המשפחה (ביצוע התקה). גורמים חיצוניים (ההפך מהאינסטינקט שהגורמים פנימיים). תסכול היא תופעה אוניברסאלית, מקור בלתי נדלה לתוקפנות. ברור שאנו לא מגשימים את כל המטרות שלנו וזה יכול לגרום לנו לתסכול.

תיאוריה למידה חברתית של תוקפנות

למידה חברתית- בנדורה טען שאנו לא נולדים עם רפרטואר של התנהגויות תוקפניות אלא רוכשים אותם דרך ניסיון ישיר או תצפיתי. כלומר, אנו לומדים כי כדאי להיות תוקפן. אנו לומדים זאת גם מצפייה בסיטואציה. אנו לומדים אילו קבוצות של אנשים הם מטרה לתוקפנות. בכל ארץ יש את המיעוטים שקל לפגוע בהם. יהודים בגולה לדוגמה, היו קבוצה שקל לתקוף אותה. אנו לומדים אילו פעילויות של אחרים מצדיקות התנהגות תוקפנית. אנו לומדים באילו הקשרים חברתיים זה בסדר להתנהג באופן תוקפני. שיעור אחזקת רובים בארצות הברית הוא מאוד גבוה, ברגע שנגיש אז משתמשים. אם ננסה לנבא על אדם בודד אזי יש פונקציה של ניסיונות העבר ועד כמה הוא חושב שההתנהגות מתאימה. ילדים שיכנסו לחדר ויראו "מודל" שמרביץ לבובה והיא קופצת בחזרה ולאחר מיכן הם יכולים לשחק, בודקים עד כמה הם פוגעים בצעצועים. מה קורה אם המודל נענש או לא, אם הוא ממעמד גבוה או לא, אם הוא מאותו מין, וראה (בנדורה) שגורמים חברתיים משפיעים עם התוקפנות. אם ה"מודל" הוענש, תהיה פחות תוקפנות של הילד אחר כך. אם ה"מודל" הוא מאותו מין או מסטאטוס גבוה יהיה יותר חיקוי. גורמים חברתיים משפיעים מאוד. זהו אינו ההסבר היחידי אך הוא שופך אור על הבדלי תוקפנות בין מעמדות שונים וקבוצות שונות.

תיאוריות קוגניטביות של תוקפנות

תיאוריות קוגניטיביות- תוקפנות תלויה בתסריט של מה שעובר לנו בראש (יש אנשים שהתסריט שלהם ממשחק כדורגל הוא קללות ורעש וזה יסביר חלק מהתנהגותם אחר כך). אין לנו תסריט על עגלות בסופר לכן לא ניתקע במישהו בכוונה אם הוא ייתקע בנו בטעות. נבצע הערכה- שיפוטנו על תכונה של מישהו אחר, האם התכוון לפגוע או לא. הערכת המצב– האם האחר עשה זאת בכוונה או לא. לדוגמה, ההסלמה בנינו לבין עזה נעצרה כי ההערכה היא שאם נפגע אחד בשני כל הזמן נגיע לאנרכיה מלאה. עדיף לנו "רע" אחד ולא 50 "רעים". ההערכה "מה ייצא לנו מזה" פועלת גם על העבר וגם על העתיד (מה יהיו ההשלכות). הגורם השלישי הוא ה"אפקט" – מצב רוח + רגשות כבויים (המצב הרגשי שלנו). השאלה היא אילו מחשבות נוספות מתעוררות בנו, והן יכולות לגרום לתוקפנות או לעצור אותה. התנהגות תוקפנית לפי הגישה הקוגניטיבית היא משחק שמורכב מתסריטים, ניסיונות עבר, הערכות, מצב רוח, מחשבות שמושפעות מרגשות. אלימות היא סוג של תוקפנות. ביפן (או בקנדה) יש שיעורי אלימות נמוכים, אלימות היא גל. השטיח יורד מתחת לטענה שאלימות היא עניין של אינסטינקט כי יש הבדל תרבותי גדול. ההסברים הם הסברים סוציולוגים רחבים. החלום האמריקאי שהכול הוא בר השגה אך זה לא נכון, אין הם מוביליות גבוהה. אם אדם יוולד למעמד מסוים הסיכוי שהוא יעבור למעמד אחר נמוך.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות