פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: תיאוריית ההוגנות ויחסים רומנטיים
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
תיאוריית ההוגנות
חוקר פסיכולוגיה חברתית בשם אדמס פיתח את תיאוריית ההוגנות (equity theory) על סמך השערת חלוקת הצדק של הומנס. וולסטר ועמיתיה יישמו אותה לתחום היחסים הרומנטיים. תיאוריית ההוגנות גורסת, שביחסיהם עם הזולת שואפים בני האדם לצמצם את ההשקעה (התשומות) ולהגדיל את הגמול (התמורות). אולם, החברה מחנכת אותנו שאל לנו לתבוע גמולים החורגים מאלה שאנו ראויים להם. מערכת יחסים הוגנת בין שני בני אדם היא מערכת מאוזנת שמתקיים בה התנאי הזה: ההפרש בין גמולים להשקעות (רווח) חלקי ההשקעות שווה בין שותף א' בקשר לשותף ב' בקשר. ההפרש בין הגמולים להשקעות הוא הרווח, וכאשר שיעורי הרווח של שני השותפים שווים, היחסים ביניהם הוגנים ומשביעי רצון. ואולם, אם האיזון הזה מתערער ונוצר פער בין שיעורי הרווח של השותפים, מתעוררת התחושה שהיחסים אינם הוגנים, תחושה של מנצל ומנוצל. מצב כזה מלווה במתח ותחושות כמו אי נחת, בושה, פגיעה, אשמה, עלבון או כעס, שהשותפים שואפים להפחיתן או לסלקן. במחקרים נמצא שהיחסים שנתפסו כהוגנים הוערכו כמשביעי רצון ומספקים יותר מיחסים שנתפסו כלא הוגנים (Rook, 1987 ; Van Yperen & Buunk, 1990). ניתן להשיב את האיזון בדרך מוחשית או פסיכולוגית של שכנוע עצמי, או בשתי הדרכים יחד. שינוי מוחשי יכול לבוא לידי ביטוי למשל בשינוי ההתנהגות של אחד הצדדים או בתביעה ממשית מצדו ששותפו יעשה שינוי כזה . למשל, בעל המרגיש שהאיזון ביחסיו עם אשתו התערער, מפסיק לסייע לה בעבודות הבית. השבת האיזון על כנו בדרך פסיכולוגית כרוכה בעיוותים בתפיסה ובהערכה. לדוגמה, הצד הפוגע יכול להפחית מערך השותף ולהעלות את ערך עצמו, או הצד הנחות יכול להגזים בהערכת הגמולים שהוא מקבל ולהפחית בערך השקעותיו. הדרך שבני האדם יבחרו להשיב את האיזון מותנית במחירה: אפשר לבקש מבן זוג לשנות את התנהגותו (למשל, להימנע מביקורת), אבל אם תביעה כזאת עלולה להביא לעימות ישיר בין בני הזוג ולסכן את היחסים ביניהם, תיבחר מן הסתם הדרך הפסיכולוגית. מחקרים מראים שחשיבותה היחסית של ההוגנות במערכת יחסים תלויה בתרבות. בתרבויות המדגישות תלות הדדית ההוגנות נתפסת כחשובה פחות מאשר בתרבויות המדגישות עצמאות, כמו התרבות האמריקאית (Fiske, 1991). במחקר פסיכולוגיה חברתית שנעשה נעשתה השוואה בין זוגות בארצות הברית וזוגות בהולנד. נמצא קשר בין תחושת ההוגנות לשביעות הרצון אצל הזוגות האמריקנים, אך לא נמצא קשר כזה אצל ההולנדים (Van Yperen & Buunk, 1991). מהניתוח משתמע שכל אחד מבני הזוג עורך חישובים מורכבים ומסובכים. החוקרים קייט ולויד הטילו ספק אם אנשים אכן עורכים חישובים כאלה בשעה שהם יכולים להסתפק בחישובים פשוטים בהרבה: לחשב את סך כל התגמולים המתקבלים ממערכת היחסים. במחקריהם נמצא, שרמת התגמולים הכללית ניבאה שביעות רצון והמשכיות של מערכת יחסים טוב יותר מהוגנות. ככל שהנחקרים דיווחו יותר על תגמולים ממערכת היחסים, כך חשו מרוצים ממנה (Cate & Lloyd, 1988).
