פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: אהבה

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: אהבה

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

בפסיכולוגיה חברתית היו חוקרים בעבר שגרסו כי אי אפשר לחקור אהבה מפני שהיא חוויה אישית ואין בה חוקיות והכללות. המשיכה הרומנטית נעשתה תחום מחקר משנות ה-70 והפיתוח התיאורטי של התחום עודנו בחיתוליו. ברשייד ווולסטר ניסו להרחיב את תיאוריית הריגושים הדו גורמית של שכטר ולהחילה על המשיכה הרומנטית (1974). הן הגדירו אהבה- רגש שחווים בעת עוררות פיזיולוגית, כאשר יש בסביבה רמזים המצביעים על אדם בן המין האחר, שיכול להיתפס כגורם ההתרגשות.

מה בין חיבה לאהבה

התקדמות המדע קשורה בפיתוח מדדים מתאימים למושגים שהוא משתמש בהם. חוקר הפסיכולוגיה החברתית רובין הגדיר אהבה כצירוף של שלושה מרכיבים: התקשרות- הצורך להימצא במחיצת הזולת ובמגע גופני עימו, אכפתיות- התעניינות בזולת ודאגה לשלומו ואינטימיות- הצורך לשתף את הזולת בנושאים פרטיים. לעומת זאת, חיבה היא רגש חיובי שאנו מפתחים כלפי אדם המחזיק בדעות דומות לשלנו או ניחן בתכונות שאנו מעריכים, כמו כישרון, מהימנות ומשכל (Rubin, 1970, 1974). כדי לברר אם אהבה שונה מחיבה, חיבר רובין סדרת היגדים על הזולת, וביקש מנבדקים לדרג את מידת הסכמתם או אי הסכמתם לכל היגד. ההיגדים כללו משפטים שביטאו אהבה לדעת רובין ומשפטים שביטאו חיבה. לאחר שביקש מנחקריו לענות על השאלון, ערך רובין ניתוח סטטיסטי כדי לבדוק אילו היגדים קשורים זה לזה ומייצגים מושגים העומדים בפני עצמם. רובין מצא אישוש לסיווג ההיגדים לשתי קטגוריות: אהבה וחיבה. כך יצר רובין סולם למדידת חיבה וסולם למדידת אהבה. דוגמה למשפט בסולם האהבה: טובתו של ____ היא בראש מעייני. דוגמה למשפט בסולם החיבה: לדעתי ____ הוא אדם יוצא מן הכלל. רובין מצא תמיכה מחקרית להבדל שבין חיבה לאהבה גם במחקר אחר, שבו ביקש מבני זוג לא נשואים (אבל יוצאים בקביעות) להעריך באמצעות השאלון את יחסם כלפי בת או בן זוגם, וכן כלפי חבר טוב שהוא בן מינו של הנבדק. מתוצאות המחקר ניכר כי אין הבדל ממשי בעוצמת החיבה כלפי החברים בני אותו המין וכלפי בן או בת הזוג, אך יש הבדל ניכר בעוצמת האהבה: האהבה אל בן או בת הזוג רבה לאין שיעור מן האהבה לחבר או חברה. ממצא מעניין אחר באותו מחקר היה, שנשים הביעו אהבה רבה יותר כלפי חברותיהן מאשר גברים כלפי חבריהם. רובין מציין, שהדבר מתאים לדימוי החברתי שלפיו נשים מדווחות יותר מגברים שהן אוהבות את חברותיהן, וכן לממצאים אחרים, המראים שרמת האמון בין נשים-חברות גבוהה יותר מזן שבין גברים-חברים. באותו מחקר נתבקשו הנבדקים גם להעריך את הסיכויים שיינשאו לבן או לבת הזוג שהעריכו בשאלון. הוברר שהיה מתאם חיובי בין סיכויי הנישואים לסולם האהבה, ומתאם נמוך בינם לבין סולם החיבה. כלומר, ציון אהבה גבוה נקשר עם סיכויים גבוהים להינשא בעתיד, ולהיפך. כנגד זה, הציונים בסולם החיבה לא היו קשורים קשר שיטתי בסיכויים להינשא. משני חלקי ניתן להסיק כי אהבה וחיבה אינם היינו הך. משיכה מינית כידוע מרכיב מרכזי באהבה, ולפיכך עלתה ההשערה שהארוטיקה תשפיע על אהבה יותר מאשר על חיבה (Dermer & Pyszcynski, 1978). לבחינת טענה זו ביקשו החוקרים מסטודנטים, שהצהירו שיש להם חברה, למלא את השאלונים של רובין למדידת אהבה וחיבה. חלק מהסטודנטים מילאו את השאלון לאחר שקראו חומר ארוטי (על התנהגות מינית והזיות של סטודנטים), וחלקם לאחר שקראו חומר "צמחוני" יותר (על התנהגות מינית של דגים). החומר הארוטי לא השפיע על מידת החיבה שחשו הגברים לחברותיהן, אך הגביר את אהבתם כלפיהן, כפי שהתבטאה במילוי השאלון. זהו תוקף נוסף להבחנה בין חיבה ואהבה.

סוגי אהבה

הגישה המוכרת ביותר בפסיכולוגיה חברתית חילקה את האהבה לשני סוגים: אהבת חברים ואהבה לוהטת (Hatfield, 1988). אהבת חברים היא אהבה בטוחה, מלאת אימון ויציבה, ודומה במידת מה לחיבה. אהבה לוהטת היא אהבה רומנטית המאופיינת בעירור גבוה, במשיכה חזקה ובפחד מדחייה. חוקר פסיכולוגיה חברתית בשם שייבר ועמיתיו טענו שסגנון יחסי הגומלין שבין האדם ובין "אחרים" חשובים בחייו, הלא הוא סגנון ההתקשרות, יציב למדי לכל אורך חייו (1988). טענה זו אוששה במחקר (1990) בו נבדקים שהיו להם מערכות יחסים "יציבות" (התקרבו לאחרים בקלות ולא הוטרדו מקרבה יתרה או נטישה) דיווחו על יחסים חמים עם הוריהם בילדותם. נבדקים שחשו לא בנוח במצב של קרבה יתרה ולא נתנו אמון בזולתם, דיווחו על דחייה מצד האם בילדותם. נבדקים שהרגישו שאינם זוכים לאהבה ולקרבה כפי שהיו רוצים, דיווחו על קשיים ביחסיהם עם אביהם. סטרנברג פיתח תיאוריה המכונה המודל המשולש של אהבה ולפיה יש לאהבה שלושה מרכיבים ומציאותם או היעדרם אחראים לפניה הרבות והמגוונות (1986,1988): המרכיב הרגשי (אפקטיבי), מרכיב ההנעה (המוטיב ציוני) והמרכיב ההכרתי (קוגניטיבי). המרכיב הרגשי הוא אינטימיות, המבטאת קירבה, תלות וקשר לזולת. ביטויים בולטים של מרכיב זה הם שיתוף פעולה, תקשורת ותמיכה הדדית. האינטימיות מבטאת רצון להיחשף ולשתף את הזולת בעניינים אישיים. אינטימיות יכולה להתבטא באהבת אם לילדיה או בקשר שבין שני חברים או שני בני זוג. קשר אינטימי אינו נוצר בבת אחת, ההיכרות עם הזולת הזר הולכת ומעמיקה בהדרגה, עד שהקשר מתייצב ואחר כך אפילו נחלש. בני הזוג המכירים היטב זה את זה לעתים אינם ערים כלל לתלות הקיימת ביניהם אלא רק לאחר שנפרדו מסיבה כלשהי. הצלע השנייה, תשוקה- משקפת את מרכיב ההנעה באהבה. התשוקה מבטאת רצון עז להימצא במחיצת בן הזוג, והיא מלווה במשיכה גופנית חזקה. התשוקה מתפתחת במהירות, אבל נחלשת עם חלוף הזמן ככל שפוחתת ההנאה ממימושה. סטרנברג ממשיל זאת להתמכרות לקפה, לסיגריות או לאלכוהול. ההתמכרות היא מהירה מאוד, אבל עם הזמן פוחתת ההנאה. כשם שהפסקת עישון או שתייה מלווה בתחושה קשה ומעיקה, כך גם ניתוק היחסים בין בני זוג שחשו תשוקה זה לזה מלווה בעצב ובמועקה. הצלע ההכרתית היא מחויבות- הרגשת החובה לשמור על הקשר עם הזולת. הרגשה זו מתפתחת עם הזמן, אבל יכולה גם להתגבר במהירות בעקבות התחייבות פורמאלית, כמו נישואים. המחויבות היא רציונאלית ואינה תלויה בהכרח בטיב היחסים מהבחינה הרגשית או ההנעתית: בני הזוג עשויים להמשיך ולחיות יחד שנים רבות רק בשל המחויבות שהתפתחה ביניהם, בלי שתתקיים ביניהם תשוקה או אינטימיות.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות