פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: משיכה ותכונות אישיות

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: משיכה ותכונות אישיות

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

ישנם ממצאים בפסיכולוגיה חברתית שאינם עולים בקנה אחד עם התיאוריות הגורסות שהמשיכה אל הזולת היא פועל יוצא של תכונותיו התרומיות, של הדמיון אליו ושל התגמולים שהוא מספק. למשל, קורה שתכונה שלילית בזולת דווקא מגבירה את החיבה כלפיו, או שדמיון בדעות מוביל לדחיית הזולת. זאת ועוד, מידת החיבה לזולת אינה בהכרח תוצאה של סך כל ההערכות שקיבל, שכן הבעת הערכה חיובית עלולה לעתים להחטיא את מטרתה. התיאוריה של חוקר בשם אנדרסון, שלפיה החיבה לזולת נמצאת ביחס ישר לתכונות החיוביות המיוחסות שלו, קיבלה תמיכה נרחבת במחקר בפסיכולוגיה חברתית. אולם, יש לה גם יוצאים מן הכלל. לפעמים דווקא תכונה או פרט שליליים עשויים להגביר את חיבתנו לזולת (Anderson, 1965, 1974). בשנת 1961 פלשה קבוצת גולים קובנים לקובה בחסות סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, בניסיון להפיל את שלטונו של פידל קסטרו. בשל תכנון גרוע נכשלה הפלישה כישלון חרוץ. הנשיא ג'ון קנדי קיבל על עצמו את מלוא האחריות למבצע. בעקבות "עסק הביש" הזה היה אפשר לצפות לירידת קרנו של הנשיא, אבל סקרי דעת הקהל הראו את ההיפך הגמור: יוקרתו עלתה והגיעה לשיא שכמוהו לא ידע בכל תקופת כהונתו. התשובה לשאלה מדוע עלתה יוקרתו של קנדי דווקא בעקבות כישלון מכפיר אינה חד משמעית. חוקר בשם ארונסון ועמיתיו הניחו, שאדם "מושלם מדי" עשוי להיתפס כמרוחק ועל אנושי, ואילו חסרונות פעוטים עשויים לשוות לו יותר "אנושיות" ולהגביר את החיבה אליו (Aronson, Willerman & Floyd, 1966). הנשיא קנדי היה צעיר, בן למשפחה מיוחסת, עשירה ובעלת השפעה, אינטליגנטי, בריא, מבריק, נאה, נשוי לאישה יפה הדוברת 6 שפות ואב לילדים חמודים. הוא היה בנוסף "בולע" ספרים, אתלט וגיבור מלחמה (כמעט מושלם). כישלון הפלישה לקובה אולי נטל ממנו את ההילה "המלאכית" והקנה לו ממד אנושי יותר. הסבר כזה לעליית יוקרתו של הנשיא אפשרי, אבל בהחלט ייתכנו הסברים חלופיים. למשל, אפשר שיוקרתו עלתה משום שנשא באחריות אף על פי שהיה יכול להטילה על יועציו או על סוכנות הביון. התרחשות בודדת מותירה סימני שאלה רבים ואינה מאפשרת הסבר חד וחלק. במטרה לבחון את ההנחה, שאנו נוטים לחבב יותר את הזולת המושלם דווקא משום שטעה או נכשל, ביקשו חוקרי הפסיכולוגיה החברתית אהרונסון ועמיתיו מנחקריהם להאזין לאחת מארבע קלטות של ריאיון, שנערך כביכול עם סטודנט שהציג את מועמדותו לצוות שייצג את האוניברסיטה בתחרות טלוויזיה ארצית. הריאיון כלל שאלות ידע ובקיאות ושאלות על עברו של המועמד. מן ההאזנה לראיון התברר לנחקר אם הוא מקשיב למועמד מבריק או בינוני. המועמד המבריק השיב כהלכה על 92% משאלות הידע והבקיאות, הוא הצטיין בלימודיו בבית הספר התיכון וייצג את בית ספרו בתחרות ספורט. כמו כן, הוצג כסטודנט מוכשר העורך את ספר השנה של הסטודנטים. לעומת זאת, המועמד הבינוני דייק רק ב- 70% משאלות הידע והבקיאות והצטייר כתלמיד ממוצע. כתלמיד תיכון אומנם רצה לייצג את בית הספר בתחרויות הספורט, אך מחמת הישגיו הבינוניים לא נכלל בנבחרת. תרומתו לספר השנה הסתכמה בהגהה ובתיקון של שיבושים וטעויות דפוס. שני הראיונות הוקלטו מפי אותו שחקן, ולאחר מכן נעשו שני עותקים, שלהם הוסיפו החוקרים קטע מוקלט, שנשמע בו רעש ברור של הזזת כסא ובעקבותיו קול המועמד האומר: "אוי ואבוי! כל הקפה נשפך על החליפה החדשה שלי".בידי החוקרים היו אפוא ארבעה ראיונות: עם מועמד מבריק, עם מועמד מבריק ושלומיאל, עם מועמד בינוני ועם מועמד בינוני שלומיאל. כל נחקר האזין לריאיון אחד, ולאחר מכן נתבקש לחוות דעה על המועמד ולציין באיזו מידה הוא מחבב אותו. מתשובותיהם עלה, שהנחקרים חיבבו יותר את המועמד המוכשר מאשר את עמיתו הבינוני- תוצאה העולה בקנה אחד עם התיאוריה של אנדרסון (החיבה לזולת עומדת ביחס ישר לתכונות החיוביות המיוחסות לו). מלבד זאת, כפי ששיערו החוקרים, הנחקרים חיבבו יותר את המועמד המבריק ש"פישל" מאשר את המועמד המבריק שהופעתו הייתה ללא רבב. לעומת זאת, המועמד הבינוני, שחליפתו החדשה הוכתמה בקפה, עורר את חיבת הנחקרים פחות מרעהו הבינוני שלא "מעד". לסיכום, המעשה השלומיאלי סייע למועמד המבריק והעלה את החיבה כלפיו, אך הוא פגע במועמד הבינוני והפחית מהחיבה אליו. במחקר אחר בנושא זה נמצא כי כל הנבדקים ביטאו חיבה רבה יותר כלפי המועמד המבריק מאשר כלפי המועמד הבינוני. ואולם, משתנה נוסף- הערך העצמי- השפיע על תגובת הנחקרים למעידתו של אדם מבריק. תוצאות המחקר של ארונסון ועמיתיו חזרו והתקבלו רק אצל נחקרים בעלי הערכה עצמית ממוצעת. אלה חיבבו את המועמד המוכשר שמעד יותר מאשר את המועמד המוכשר שהופעתו הייתה ללא רבב. לעומתם, נחקרים שהערכתם העצמית גבוהה או נמוכה מאוד, נטו לחבב פחות את המועמד המבריק שמעד מאשר את עמיתו המבריק שהופעתו הייתה מושלמת (Helmreich, Aronson & LeFan, 1970). החוקרים סבורים, כי מי שהערכתו העצמית גבוהה מן הסתם תופס את עצמו כדומה למועמד המושלם והמבריק, והמעשה השלומיאלי מפחית מחיבתו כלפיו משום שהוא מפחית מערכו. לעומת זאת, מי שהערכתו העצמית בינונית יראה במעידה של אדם מבריק עדות לאנושיותו, ולפיכך יחוש יותר קרוב אליו וחיבתו אליו תגבר. מי שהערכתו העצמית נמוכה אינו מרגיש קרבה רבה יותר לאדם מבריק שנכשל, שכן על אף המעידה עוד רב הפער ביניהם, אלא שבעקבותיה נפגעת הילת ה"שלמות" ופוחתת יוקרתו של המועמד ועמה גם החיבה אליו. שני המחקרים האלה מורים שבני אדם מחבבים יותר את הזולת המוכשר מאשר את הזולת הבינוני, ותומכים בהנחה שהחיבה לזולת קשורה ביחס ישר להערכה כלפיו. עם זאת, התנהגות שלומיאלית חג פעמית פוגמת בחיבה שרוחשים לזולת הבינוני, אך השפעתה על החיבה כלפי הזולת המצליח והמבריק משתנה בהתאם להערכתו העצמית של הנחקר- לעתים היא מפחיתה אותה ולעתים מגבירה אותה. נשאל השאלה האם אירוע, מעידה או תקרית בודדת יכולים להיחשב לתכונה שלילית. ייתכן שהנבדקים באותם ניסויים לא הסיקו מהאירועים האלה על תכונות המועמד, אלא ראו בהם אפיזודות שאינן מלמדות על תכונותיו. בנוסף, גם אם הנבדקים הסיקו מן ה"מעידות" על תכונות אישיות- לא היו אלה תכונות שוות ערך לתכונותיו החיוביות של המועמד (שלומיאליות לעומת אינטליגנציה, חברותיות וספורטיביות).

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות