פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: הזולת ואיזון הכרתי

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: הזולת ואיזון הכרתי

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

בפסיכולוגיה חברתית, הזולת משמש לנו דוגמה ומאפשר לבדוק את הלימות התנהגותנו בנסיבות חדשות. תחושת הרמוניה או שיווי משקל הכרתי שמשרה הזולת הדומה לנו, והגמולים החיוביים שהוא נותן הם בין היתר סיבות למשיכה אל הזולת הדומה ולחיבה כלפיו. דמיון יכול להתבטא בתחומים שונים, למשל דמיון במצב, דמיון בתכונות או דמיון בעמדות ובדעות.

איזון הכרתי

תיאורית האיזון ההכרתי של היידר (1958) מניחה כי האדם נוטה לשמור על איזון הכרתי ביחס לזולתו. חיבה בין בעלי דעות דומות מביאה לאיזון הכרתי, ואילו ניגודי דעות בין ידידם מפרים את האיזון ומעוררים מתח ואי נוחות. מערכת היחסים עם הזולת בנויה ממשולש, שקודקודיו הם האדם (P), הזולת (O) ונושא או אובייקט (X) המעניין את שניהם. היחסים בין שלושת הקודקודים יכולים ליצור מצבים הכרתיים מאוזנים ונוחים או מצבים לא מאוזנים המעוררים מתח. אם מסמנים את היחסים בין האדם, הזולת והנושא בסימנים (+) או (-), אזי על פי התיאוריה מתקיים איזון הכרתי כאשר התוצאה של מכפלות הסימנים בשלוש הצלעות היא חיובית. הדבר קורה כאשר אין סימנים שליליים או כאשר מספר הסימנים השליליים הוא זוגי. לעומת זאת, חוסר איזון הכרתי נוצר כאשר תוצאת המכפלות היא שלילית, וזה קורה כאשר מספר הסימנים השליליים הוא אי זוגי. מי שנקלע למצב הכרתי לא מאוזן ביחסיו עם הזולת, יהיה מעוניין להשיב את האיזון על כנו. לשם כך הוא יכול לשנות את דעתו של הזולת ולהתאימה לדעתו שלו, לשנות את דעותיו שלו כדי שיעלו בקנה אחד עם דעות זולתו, או לשנות את טיב יחסיו עם הזולת. חוקרים נקטו שיטות שונות כדי לבדוק אם איזון הכרתי הוא אכן מצב נעים (הרמוני) ויציב. היו שסיפקו לנחקרים תיאורים שונים על עמדותיהם של בני אדם בנושא מסוים ועל היחסים ביניהם, וביקשו מהם לקבוע את רמת ההרמוניה שבמצב. היו חוקרים שביקשו מן הנבדקים לציין איזה מהיחסים שבין קודקודי המשולש ישתנה במהלך הזמן (אם בכלל); במחקרים אחרים בפסיכולוגיה חברתית נתבקשו הנבדקים להיזכר בתיאורים שניתנו להם זמן מה לפני כן, כדי לברר אם הם מיטיבים לזכור מצב מאוזן ממצב לא מאוזן; והיו חוקרים שתיארו לנחקרים שני יחסים בין קודקודי המשולש וביקשו מהם להשלים אותו ולתאר את כל היחסים שבין הקודקודים. ממצאי המחקרים האלה בדרך כלל מאששים את התיאוריה: נבדקים מעריכים מצבים מאוזנים כנעימים יותר ממצבים לא מאוזנים; הם מיטיבים לזכור מצבים מאוזנים מלא מאוזנים; הם צופים שהיחסים בין קודקודי המשולש ישתנו בכיוון שיביא לאיזון והם משלימים נעלמים במשולש באופן המאזן את היחסים בין הקודקודים. חוקר בשם קלסי (Jordan, 1953) הציג לנבדקים תיאורי מצב שונים, ובהם "איני מחבב את פלוני", "פלוני מחבב אדם מסוים שאיני מחבב", וביקשו מהם לציין באיזו מידה המצב נעים או לא נעים להם. כצפוי, מצבים מאוזנים נחשבו נעימים יותר ממצבים לא מאוזנים. ואולם, בחינה מדוקדקת יותר של התוצאות מלמדת שהתופעה מורכבת לאין ערוך מן הצפוי לפי תיאוריית האיזון ההכרתי. בהתאם לתיאוריית האיזון ההכרתי, ארבעת המצבים המאוזנים הוערכו כנעימים יותר מארבעת המצבים הלא מאוזנים. ג'ורדן קיבל עוד שני ממצאים. ראשית, במצבים שבהם היחס בין התופס לזולת היה חיובי, הוערכו התיאורים כחיוביים יותר מאשר במצבים שהיחס בהם היה שלילי. שנית, מצבים שהייתה בהם הסכמה בין עמדות התופס לעמדות זולתו, הוערכו כנעימים יותר ממצבים שהתאפיינו בעמדות סותרות.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות