פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: התקשרות

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: התקשרות

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

בסיכומים הקודמים בפסיכולוגיה חברתית אודות התחברות דיברנו קשר שטחי וכעת נעבור לקשר עם משפחה, חברים, אהובים ובני זוג. האלמנט המשותף בכל יחסים קרובים הוא תלות הדדית- אנשים משפיעים באופן הדדי אחד על השני לאורך זמן. אדם חושב על האחר, מרגיש ביחס לאחר ועושים דברים יחד. הכול מתחיל במשפחה, בינקות ובילדות. מושג העצמי מתחיל בילדות, במשפחה, אנו מקבלים מושג על עצמנו מתוך האינטראקציה שלנו עם אחרים. במידה רבה זהו שיקוף של התפיסות של האנשים הקרובים אלינו חושבים עלינו. סגנון התקשרות- מושג מפסיכולוגיה התפתחותית שעבר אל התחום של פסיכולוגיה חברתית שמתייחס לאופי היחסים בין אם לילד. הסגנון הזה מעוצב בילדות אך ממשיך איתנו הלאה לאורך כל מעגל החיים. הספרות הקלאסית תיעדה את התנהגות האם והתנהגות התינוק והיא מקשרת בין איך שהאם מתנהגת לאייך שהתינוק מתנהג. אנו לא מתעסקים בילדות אלא בבגרות. חזן ושייבר לקחו את המושגים של התקשרות בטוחה, התקשרות נמנעת וכדומה והביאו אותה לבגרות. הם הציגו לפני אנשים 3 חלופות בהתבסס על התיאוריה של בולבי. למשל: "קראי את הקטעים הבאים ותאמרי איזה מהם הכי מתאר את הקשר שלך עם אימך ולאחר מיכן עם אביך". חמ/ה/ ומגיב/ה – היא/הוא היה/הייתה באופן כללי חמ/ה ומגיב/ה; היא/הוא ידע מתי לתמוך ומתי לתת לי לפעול לבדי. היחסים שלנו היו כמעט תמיד נוחים ונעימים, ואין לי טענות או הסתייגויות משמעותיות. קר/ה ודוחה – היא/הוא היה/תה די קר/ה ורחוק/ה, או דוחה, ולא כל כך מגיבים. לא הייתי העדיפות הגבוהה שלה/ו, וההתעניינות שלו/ה היו במקום אחר. אמביוולנטי/ת ולא עקבי/ת – הוא/היא היה/תה באופן ברור לא-עקבית בתגובותיה כלפי, לעיתים חמה ולעיתים לא; היה לו/לה את הסדר יום שלו/ה שלעיתים התנגש עם ההתייחסות אלי. היא/הוא בהחלט אהב/ה אותי, אבל לא הראה/תה את זה בדרך הטובה ביותר. בפסיכולוגיה חברתית מקובל להתייחס אל סגנונות התקשרות: בטוח- אני בדרך-כלל מוצא שזה קל לי להתקרב לאנשים ונוח לי להיות תלוי באחרים ושאחרים תלויים בי. אני בדרך-כלל לא דואג שינטשו אותי או שמישהו יתקרב אלי יותר מדי. נמנע- די לא נוח לי להיות קרוב אל אנשים. קשה לי לבטוח בהם ממש, וקשה לי להרשות לעצמי להיות תלוי בהם. אני עצבני כאשר מישהו מתקרב יותר מדי, והרבה פעמים שותפים רומנטיים רוצים שאהיה יותר אינטימי מאשר נוח לי. אמביוולנטי- אני מוצא שאחרים נרתעים מלהתקרב כפי שהייתי רוצה. אני לעתים דואג שהשותף שלי לא אוהב אותי באמת או לא יישאר איתי. אני רוצה להתלכד לגמרי עם אדם אחר, והרצון הזה לעתים מבריח אנשים. החוקרים רצו לראות האם יש קשר בין סוגי ההתקשרות לבין מה שהם היום. רוב המבוגרים במחקר היו בסגנון הבטוח, 25% היו בסגנון הנמנע, הדוחה, המתרחק ו- 20% בחרו בסגנון האמביוולנטי. די דומה להתפלגויות שהיו אצל ילדים למרות ששכיחות הסגנון הבטוח יותר גבוהה ושכיחות הסגנון האמביוולנטי נמוכה יותר. הילדות היא לא גורל לגמרי, אבל יש קשר בין הילדות לבגרות בסגנון ההתקשרות, יש השפעה ועקביות אך זהו לא דבר קבוע שלא ניתן לשנותו. יש השפעה גדולה לניסיונות ראשונים אך גם למאוחרים יותר. אנשים שהסגנון שלהם בטוח תיארו את היחסים שלהם כמלאי אושר, אמון, ידידות והם מחפשים קירבה ולא פוחדים ממנה. כשהם מתארים עצמם כילדים או בני נוער הם מתארים עצמם כבעלי הערכה עצמית גבוהה, בעלי יחסים חמים עם הוריהם. לעומת זאת, אלו עם הסגנון הנמנע הם באופן נוכחי כאנשים מבוגרים מדברים על פחד מקרבה ואינטימיות, הם לא בוטחים באחרים. כשהם מתארים עצמם כילדים מפוחדים, חסרי ביטחון. הדיווח שלהם על היחסים עם ההורים הם של יחסים קרים ולא עקביים. אנשים בעלי התקשרות אמביוולנטית יש דברים דומים בינם לבין הסגנון הנמנע, הם לא רוצים יחסים, הם פוחדים מיחסים. מה ששונה זה שהם רוצים יחסים, זוהי האמביוולנטיות, הם מפחדים, הם מספרים על חיי אהבה מלאי תנודות, אהבות, תשוקות גדולות, אלו שנמנעים בכלל לא מספרים על דברים כאלו. יש המון משיכה מינית, להיות אחד, אהבה ממבט ראשון (קיצוניות רבה). הם פוחדים שבן זוגם יהיה כמו הוריהם, הם פוחדים שהשותף לא מספיק אוהב, הוא לו נותן להם מספיק אהבה כפי שהם דורשים, הם מפחדים שהשותף ינתק את היחסים. כשמבקשים מהם לזכור איך הם היו בתור ילדים, אז הם היו ילדים תלותיים, לא חברותיים, לא התלהבו מדברים, והיחסים עם ההורים היו קרים ולא עקביים.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות