פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: מוסר ושיפוט מוסרי

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: מוסר ושיפוט מוסרי

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

מוסר

אנשים חיים בהתאם לעקרונות מוסר שונים בתרבויות שונות בתקופות היסטוריות שונות. לכל עקרון מוסרי ניתן למצוא הקשר מסויים בו קיומו עלול לגרום נזק. כיצד, אם כן, ניתן להגדיר מוסר?

הגדרה של מוסר ושיפוט מוסרי

מוסר (Morality) הינו מערכת של עקרונות ואידיאלים בה אנשים משתמשים כמורה דרך מחייב על מנת לבצע שיפוט הערכתי (טוב לעומת רע) של פעולות ואופי של אדם. למרות שמה שנחשב מוסרי משתנה עם הזמן והתרבות, יש הסכמה לגבי מספר מאפייני פעולה הנחשבים נכונים או שגויים מבחינה מוסרית:

  1. מוסריות מצריכה מחויבות (Obligation) – תחושה שיש למלא אחר החוק.
  2. עקרונות המוסר הינם כוללניים (Inclusive) – הם תקפים לגבי כל בני האדם ובאופן אידיאלי לגבי כל ההקשרים. עם זאת, לא כולם רואים בעקרון זה כמחייב את כולם באופן אוניברסלי – יש שטוענים שחלק מהעקרונות הינם כוללניים רק לגבי "האומה שלנו", "הדת שלנו" וכו'.
  3. עקרונות מוסריים כוללים סנקציות – עונשים להפרות של העקרונות ושבחים לקיום העקרונות.

השקפת שתי המערכות לגבי מוסר

על מנת לדון באופן בו אנו מבצעים שיפוט מוסרי נציג את המקרה הבא:" מארק וג'ולי הם אח ואחות שהחליטו לקיים יחסי מין. הם השתמשו באמצעי הגנה, נהנו מזה, אך החליטו לא לבצע זאת יותר. הם החליטו לשמור על כך בסוד מה שקירב אותם עוד יותר". רוב האנשים מכל התרבויות בעולם רואים במעשה זה בלתי-מוסרי בוודאות מוחלטת, למרות שהם אינם יודעים לנמק זאת: אין כאן סכנה של הריון בתוך המשפחה, ואף אחד מן האחים לא נפגע רגשית.

תרחיש זה מדגים כיצד אנו מבצעים שיפוטים מוסריים – על סמך הסבר שתי המערכות של שיקול מוסרי של Haidt. הסבר זה דומה לשתי מערכות השיפוט הכלליות שדובר עליהם בספר– האחת: מהירה, רגשית ואינטואיטיבית והשניה: איטית, מבוקרת וכוללת תהליכי חשיבה גבוהים.

Haidt מציע שהשיפוטים המוסריים שלנו, בדומה לכך, מערבים שתי מערכות שונות.

מתי כל מערכת נמצאת בשימוש

מערכת השיפוט המוסרית הראשונה הינה מהירה, לא מצריכה מאמץ ואוטומטית והיא נותנת לנו אינטואיציות מוסריות אודות רע וטוב. אינטואיציות מוסריות מופיעות לפתע בתודעה והן רגשיות באופיין:

  • רגשות הקשורים לפגיעה (Harm-Related) כגון הזדהות ודאגה מניעים תגובות פרו-חברתיות לאנשים סובלים או פגיעים.
  • רגשות של ביקורת עצמית (Self-Critical) כגון בושה, מבוכה ואשמה עולים כשאנו מפרים קודים מוסריים והם מניעים התנהגות מוסרית.
  • רגשות של שבח לאחר (Other-Praising) כגון הכרת תודה ויראת כבוד מאותתים על האישור שלנו למעלה המוסרית של האחר.
  • רגשות של גינוי האחר (Other-Condemning) כגון כעס, גועל ובוז עומדים בבסיס גינוי המעשים הבלתי-מוסריים של האחר והם חשובים לחוש הצדק.

אינטואיציות מוסריות אלו, המבוססות על רגש, מופיעות במהירות ובאופן אוטומטי, והן מנחות את הקשב שלנו לנזק וסבל, להפרות שלנו, למעלות האחר ולאי-צדק.

מערכת השיפוט המוסרי השנייה הינה איטית ומצריכה מאמץ, והיא עושה שימוש בתהליכי חשיבה מבוקרים על מנת לקבוע מוסריות של פעולות שונות. כשאנו נתקלים באירועים בעלי רלוונטיות מוסרית, אנחנו בוחנים את הראיות, אנו מביאים בחשבון עקרונות לוגיים ואתיים ואנו דנים בהשלכות של פעולות שונות.

סוג אחד של חשיבה אשר הינו מרכזי לשיפוט מוסרי הינו לקיחת נקודת המבט של האחר (Perspective Taking): ילדים צעירים נוטים לראות פעולות מוסריות מנקודת השקפה אגוצנטרית, ילדים בני 10 מתחילים להעריך את התוכן המוסרי של פעולה מסוימת מנקודת המבט של החברה. וברמה הגבוהה ביותר של שיפוט מוסרי, אנשים מסתכלים על פעולות מנקודת מבט הקודמת לחברה – שוקלים אלו עקרונות, חוקים ופעולות הינם מוסריים, ללא קשר לעמדה של האדם בחברה. לדוג', ברמה הגבוהה ביותר יטו לראות בעבדות כמעשה שגוי שכן אף אדם לא יבחר להיכנס לחברה מבלי לדעת האם הוא יקבל תפקיד של עבד או לא. הרמה האחרונה של נקודת המבט נחשבת מתוחכמת מאד מבחינה קוגניטיבית ולמעשה, רק חלק קטן מן האוכלוסיה מגיע אליה.

 

מחקרים בנוגע לשתי המערכות של שיפוט מוסרי

נבחן מחקרים שמצביעים על כך ששתי המערכות הן אכן נפרדות וכי החשיבה המוסרית הינה לעתים קרובות רק רציונליזציה בדיעבד לאינטואיציות שלנו.

באחד המחקרים, נבדקים מברזיל וארה"ב קראו מספר תרחישים ונתבקשו להחליט האם יש להעניש את המשתתפים בתרחישים אלו על מעשיהם, או לא. חלק מהתרחישים כללו מקרים של פגיעה (ילד דוחף ילדה מנדנדה, שהוא רוצה להשתמש בה). אחרים כללו הפרות של נורמות חברתיות (איש אוכל בידיים, גם כשהוא לבדו וגם בפומבי, לאחר שרחץ אותן). ותרחישים נוספים תיארו מעשים בלתי-מזיקים אך מעליבים (משפחה אוכלת את הכלב המשפחתי לאחר שנפגע ממכונית). במקרה אחר, אישה מוצאת דגל ישן בארון שלה, חותכת אותו, ומשתמשת בו לניקוי חדר האמבטיה. המקרה המזעזע ביותר מתאר אדם שהולך לסופרמרקט פעם בשבוע, קונה תרנגולת מתה, מקיים איתה יחסי מין, ואז מבשל ואוכל אותה. כמדד רגשי הנבדקים נתבקשו לציין האם צפייה במעשים אלו תטריד אותם. כמדד לחשיבה המבוקרת הנבדקים נתבקשו לציין האם לדעתם למעשה תהיינה השלכות חברתיות מזיקות, ולפיכך האם יש לתת עונש על כך.

נמצא ששתי התרבויות נטו יותר להעניש על מעשים פוגעים (כמו דחיפה מהנדנדה), ופחות על הפרת קונבנציות חברתיות (כמו אכילה בידיים). בנוסף, היה הבדל בין התרבויות בתגובות למעשים בלתי-פוגעים אך מעליבים ויתרה מזאת – לעתים היה הבדל בין מעמדות סוציו-אקונומיים (גבוה לעומת נמוך): לדוג', בנוגע לתגובות למעשים בלתי-פוגעים אך מעליבים, רוב בעלי המעמד הנמוך בשתי התרבויות והמעמד הגבוה בברזיל סברו שיש להעניש את המבצע, בעוד שרוב בעלי המעמד הגבוה בארה"ב לא סברו כך, אף על פי שהמספרים משתנים בהתאם לתרחיש הספציפי.

ההסבר שנתן Haidt להבדלים הבין תרבותיים בתגובה למעשים בלתי-מזיקים אך מעליבים הינו שבברזיל ובמעמד נמוך בארה"ב יש הגדרה רחבה של מוסר הכוללת גם מוסכמות חברתיות ומעשים בלתי-טהורים, בעוד שבמעמד הגבוה בארה"ב הגדרת המוסר צרה יותר וכוללת נזק וזכויות הפרט. כתוצאה מכך, המעמד הגבוה בארה"ב בודאי נגעל מן המעשים, אך הצליח להניח את הרגשות הללו בצד ולתת לשיקולים של זכויות הפרט ומניעת נזק להנחות את השיפוט המוסרי. בהתאם לניתוח זה, בקרב הברזילאים, התגובות הרגשיות היוו מנבאים טובים לנטייתם להעניש, בעוד שבארה"ב, המעמד הגבוה הונע על ידי ניתוח שקול יותר של מי עלול באמת להיפגע ממעשים אלו.

המחקר של Haidt על מעשים לא מזיקים, אך מעליבים אכן מציע עדות לקיומן של שתי מערכות נפרדות שמנחות שיפוט מוסרי. מחקר עדכני יותר מצביע על כך ששתי המערכות מערבות מבנים שונים ב-CNS: נבדקים קבעו לגבי דילמות מוסריות ובלתי-מוסריות האם הפעולה נכונה או שגויה. חלק מהדילמות המוסריות הצריכו חישובים רציונליים , לדוגמא: האם ראוי ללחוץ על כפתור שיסיט קרון רכבת ממסלולו, כך שיהרוג אדם אחד במקום חמישה אנשים. רוב המשתתפים ענו שיש ללחוץ על הכפתור, עם היסוס קטן בלבד. חלק מהדילמות היו יותר רגשיות, לדוגמא: האם ראוי להשליך אדם כבד על פסי רכבת כך שהוא ייהרג אך כובד משקלו יסיט את הרכבת וכך ינצלו חמישה אנשים אחרים (הושם דגש על כך שגודלו של הנבדק אינו מספיק לעצירת הרכבת).שתי הדילמות זהות – חמישה מתים מול אחד, אך בשנייה הפעולה יותר אישית. סריקות fMRI שבוצעו במהלך ההחלטה הראו שהדילמות המוסריות האישיות הפעילו אזורים במוח שידועים כקשורים לרגשות, בעוד שהדילמות המוסריות הבלתי-אישיות, והדילמות הלא מוסריות הפעילו אזורים במוח שקשורים לזיכרון העבודה ולחשיבה שקולה.

ממצאים אחרים מעידים על האינטראקציה בין שתי המערכות: Greene et al. מדדו כמה זמן לוקח לאנשים לקבוע לגבי דילמות מסוימות האם הן מוסריות או לא. באופן מיוחד נבדק כמה זמן לוקח לנבדקים לומר "מוסרי" לגבי פעולות מוסריות אישיות (דחיפת האדם על פסי הרכבת כדי להציל את החמישה). במקרים בהם הנבדקים ענו לגבי דילמה מוסרית אישית שהיא "מוסרית" הייתה למעשה סתירה בין האינטואיציות הרגשיות לבין שיקולי עלות-תועלת מכוונים, מה שהוביל להשהייה ארוכה בין השאלה לבין התגובה – ואכן התשובות לשאלות אלו היו הכי איטיות מבין כל התשובות.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות