פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: הקלה חברתית

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: הקלה חברתית

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים

הקלה חברתית (Social Facilitation)

המחקר המוקדם

החוקר Triplett היה מהראשונים שעסקו בסוגיה זו כאשר הבחין שרוכבי אופניים מגיעים להישגים גבוהים יותר כשהם מתחרים אחד נגד השני באותו המסלול מאשר כשהם מתחרים לבדם. לפיכך, הוא הסיק כי נוכחות אחרים מסייעת לביצועים האנושיים.

עם זאת, מחקר זה אינו מיטבי שכן אנשים שונים התחרו לבד ואחד נגד השני כך שיתכן שההבדלים נבעו מסוג האנשים שבחרו להתחרות בכל תחרות. זוהי בעיה של Self-Selection, שכן המשתנה המעניין (סוג התחרות) מעורבב יחד עם סוג האנשים שבוחרים את סוג התחרות. ניתן להתגבר על כך באמצעות ניסויים מבוקרים עם הקצאה מקרית לקבוצות.

לפיכך, Triplett ביצע את הניסוי הראשון בפסיכולוגיה חברתית כאשר ביקש מילדים לגלגל (Reel) חוט דיג – 3 פעמים לבד ו-3 פעמים בנוכחות אחרים שביצעו את אותה המטלה. כצפוי, נמצא שבנוכחות האחרים הילדים נטו לגלגל את החוט מהר יותר. תופעה זו כונתה הקלה חברתית (Social Facilitation) – השפעה (חיובית או שלילית) של נוכחות האחרים על הביצועים.

מחקרים מאוחרים יותר תמכו בממצאים אלו והרחיבו אותם באופן הבא:

  • ממצאים דומים התקבלו כאשר האחרים היו רק נוכחים כקהל פסיבי, אך לא ביצעו דבר (כלומר, ללא Co-Action).
  • אותם הממצאים התקבלו גם בבע"ח, מה שמראה שהתופעה היא כללית ובסיסית מאד. לדוג', נמלים חופרות מהר יותר באדמה בנוכחות אחרים.

לרוע המזל, לא כל הממצאים תואמים לתבנית זו. לדוג', סטודנטים שנתבקשו לסתור טיעונים פילוסופיים הצליחו יותר לבדם מאשר בנוכחות אחרים. ממצאים דומים התקבלו בבעיות חשבון, מטלות זיכרון ולמידת מבוכים. ממצאים דומים התקבלו גם בקרב בע"ח.

פתרון הסתירה

התיאוריה של Zajonc

25 שנים אח"כ, Zajonc הציע כי נוכחות האחרים משפרת ביצועים במטלות פשוטות או מוכרות מאד ופוגעת בביצועים במטלות קשות או חדשות. בנוסף, התיאוריה נותנת גם הסבר לתופעה. לתיאוריה יש 3 רכיבים:

  1. נוכחות האחרים גורמת לאדם לעוררות (או ליתר דיוק נוכחות של אחר מאותו זן, אך אנו נתמקד באנשים). בני-אדם הם גירוי בלתי-צפוי ולכן יש להיות זהירים או מעוררים בקרבתם.
  2. עוררות הופכת את האדם ל"נוקשה" במובן זה שהוא נוטה יותר לבצע את התגובה הדומיננטית (Dominant Response) – התגובה שהכי סביר שאדם יבצע מבין היררכיה של תגובות אפשריות בסיטואציה נתונה.
  3. רכיב זה הוא הקישור בין התגובה הדומיננטית להקלה החברתית: במטלות קלות או מוכרות, התגובה הדומיננטית היא התגובה הנכונה (מעצם ההגדרה של מטלה מוכרת או קלה) ולכן נוכחות האחרים מעלה את סבירות התגובה הנכונה ומשפרת את הביצועים. לעומת זאת, במטלות מורכבות או חדשות, לא סביר שהתגובה הדומיננטית היא התגובה הנכונה (שוב, מעצם ההגדרה של מטלה חדשה או מורכבת) ולכן נוכחות האחרים פוגעת בביצועים.

בדיקת התיאוריה

התיאוריה הייתה מבוססת על הממצאים הקיימים, ולכן היא בהכרח תאמה אותם, אך היה צורך להעמידה במבחן – ואכן היא עמדה במבחנים אלו. נסקור אחד מהניסויים בפירוט:

מקקים הונחו ב-Start Box של אחד משני מבוכים והאירו את ה-SB באור שגורם למקקים לתחושה שלילית ולרצון לברוח למקום חשוך שבמקרה זה היה ה-Goal Box. במבוך הפשוט (Runway) ההגעה ל-GB הנה פשוטה וכל שעל המקקים לעשות הוא לרוץ לכיוון האזור החשוך (התגובה הדומיננטית). לעומת זאת, במבוך המורכב יש צורך לבצע פנייה על מנת להגיע ל-GB – תנועה שאינה אינסטינקטיבית עבור המקק. המקקים רצו לבדם או עם מקק נוסף ואכן נמצא שנוכחות המקק הנוסף סייעה לביצועים במבוך הפשוט וחיבלה בביצועים במבוך המורכב. ממצאים דומים התקבלו כאשר מקקים נוספים (Conspecifics – אחרים מאותו הזן) היו נוכחים כקהל פסיבי (על ידי כך שמקקים הונחו ב"במות קהל" שקופות ליד המבוך).

תוקף חיצוני ובדיקת תיאוריה

עולה השאלה האם ניתן להכליל את הממצאים הללו ליום-יום שכן זהו מצב שאינו טבעי עבור מקקים. פעמים רבות אנו לא מתעניינים במה קורה לרוב אלא במה יכול לקרות – ראשית מנסים לתקף את התיאוריה, ואז ניתן ליישם את ההבנה המשופרת של התיאוריה על העולם האמיתי (בדומה לפיזיקאי שבודק נפילה חופשית של עצמים בואקום ללא חיכוך אוויר).

היתרון של הניסוי הוא שבמצב זה אין צורך לנחש מהי התגובה הדומיננטית שכן מקקים תמיד בורחים מאור. בנוסף, קל ליצור מצב בו התגובה הדומיננטית היא הנכונה.

כעת, ניתן ליישם את התיאוריה על העולם האמיתי. לדוג', בניסוי שנערך באולם ביליארד של אוניברסיטה נמצא כי נוכחות קהל שיפרה את הביצועים של שחקנים מיומנים (אשר עבורם התגובה הדומיננטית היא הנכונה) וחיבלה בביצועים של שחקנים מתחילים.

נוכחות בלבד או חשש מהערכה?

התיאוריה של Zajonc הינה עד היום התיאוריה המקובלת ביותר לתופעת ההקלה החברתית. עם זאת, יש מרכיב אחד בתיאוריה שהינו שנוי במחלוקת: האם נוכחות האחרים בלבד היא זו שגורמת לעוררות או שמא החשש מהערכה (Evaluation Apprehension) – הדאגה לגבי כיצד האדם נראה בעיני אחרים.

בדיקת החשש מהערכה

על מנת לבדוק זאת יש צורך בשלושה תנאים – תנאי בו האדם נמצא לבדו, תנאי בו האדם נמצא בנוכחות קהל שמעריך אותו ותנאי בו האדם נמצא בנוכחות קהל שאינו יכול להעריך אותו.

באחד הניסויים, הנסיינים בנו היררכיה של תגובות על מנת לדעת מהי התגובה הדומיננטית: הם נתנו לנבדקים רשימה של 10 מילים חסרות היגיון (לדוג' "Paritaf") וביקשו מהם לשנן שתיים מהן פעם אחת, שתיים אחרות – פעמיים, 5 פעמים, 10 פעמים ו-25 פעמים. לפיכך, רמת ההכרות עם המילים השתנתה ממילה למילה. בזמן המבחן נאמר לנבדקים שהמילים הללו יוצגו על המסך במהירות גבוהה ושעליהם לזהות את המילה, או לנחשה. במציאות, אף אחת מהמילים לא הוצגה על המסך, כך שהיה עליהם לנחש את כל המילים (מטלה זו מכונה Pseudo-Recognition).

הנבדקים ביצעו את המטלה באחד משלושת התנאים: לבד, בנוכחות סטודנטים שצפו בביצועיהם או בנוכחות צופים עם כיסוי עיניים (תנאי של נוכחות בלבד). הנסיינים מדדו את מספר הפעמים בו הנבדקים ניחשו מילה דומיננטית (שהנבדקים שיננו 25 פעמים) – נמצא כי לתנאי הנוכחות בלבד לא הייתה השפעה על הביצועים ולכן נראה כי החשש מאחרים כמקור הערכה הוא זה שגורם לאפקט ההקלה החברתית הסטנדרטי, אך כנראה שזו אינה כל התמונה.

בדיקת הנוכחות בלבד

יתכן כי הנבדקים בתנאי ה"לבד" בניסוי האחרון לא היו באמת לבד במובן הפסיכולוגי של המילה שכן הם היו חלק מניסוי ונתבקשו לבצע מטלה הזרה להם ולכן יתכן שחשו חשש מהערכה או מכך שיוקלטו בסתר. מצב כזה עשוי להעלות באופן מלאכותי את הנטייה לתגובה הדומיננטית כך שתנאי זה לא יהיה שונה במובהק מתנאי ה"נוכחות בלבד". זה אמנם עדיין מותיר הבדל מובהק מתנאי ה"חשש מהערכה", אך זה לא מהווה בעיה עבור התיאוריה של Zajonc שכן היא מניחה שהנוכחות של האחרים בפני עצמה הנה מספיקה להעלאת העוררות, כך שיתכן שהנחה זו עדיין מתקיימת וכי החשש מהערכה רק מעלה עוד יותר את העוררות.

ניסוי שנערך על ידי Markus הצליח ליצור תנאי אמיתי של "לבד": הנבדקים שהגיעו לניסוי נתבקשו לחכות לשאר הנבדקים בחדר הסמוך ובינתיים ללבוש את התלבושת המתאימה לניסוי (הסרת הנעליים שלהם ולבישת גרביים, נעליים ומעילים במידה גדולה מאד). לאחר מספר דקות הנסיין נכנס, הודיע על ביטולו של הניסוי בשל אי-הגעת הנבדקים האחרים וביקש מהנבדק להחליף את בגדיו בחזרה. הנבדקים לא ידעו שזמן החלפת הבגדים נמדד – החלפת הנעליים האמיתיות הנה התגובה הדומיננטית בעוד החלפת שאר הפריטים הגדולים הינה תגובה שאינה דומיננטית. הנבדקים ביצעו זאת באחד מ-3 תנאים: לבד לגמרי, בנוכחות אדם אחר אשר צופה בהם או בנוכחות איש שיפוצים העובד עם הגב אליהם. יש לשים לב שבתנאי ה"לבד" בניסוי זה הנבדקים באמת נמצאים לבד מבחינה פיזית ופסיכולוגית. אכן נמצא שהביצועים של התגובה הדומיננטית השתפרו ושל התגובה שאינה דומיננטית נפגעו בנוכחות אחרים – גם בתנאי של "נוכחות אחרים בלבד". עם זאת, האפקט היה חזק יותר בתנאי ה"חשש מהערכה" מאשר בתנאי ה"נוכחות בלבד" – ולכן נראה כי התיאוריה של Zajonc נכונה וגם שחשש מהערכה מוסיף לעוררות.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות