פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: בדיקת העוררות

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: בדיקת העוררות

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים

בדיקת העוררות (Arousal)

ההבדל הניכר בין התיאוריות הוא שתיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי טוענת שחוסר העקביות שנחווה בין העמדות הקודמות להתנהגות האדם מוביל ליצירת מצב פיזיולוגי בלתי נעים – עוררות (כל עוד אין עוררות, לא יתרחש שינוי עמדות), ואילו תיאוריית התפיסה העצמית טוענת כי אין עוררות, אלא אנשים באופן רציונלי מסיקים על עמדותיהם מתוך צפייה בהתנהגותם, ובהקשר שבה היא מתרחשת.

מחקר הבודק זאת: נבדקים נתבקשו לכתוב חיבור על נושא שנוגד או תואם את עמדותיהם ומיד לאחר מכן הם ביצעו מטלה קלה וקשה על מנת להעריך את הביצועים שלהם. ע"פ תיאוריית ה-Social Facilitation (פרק 2), אם קיימת עוררות היא אמורה לשפר את הביצועים במטלה הקלה ולפגוע בביצועים במטלה הקשה. ואלו אכן היו הממצאים: אלו שכתבו חיבור הנוגד את עמדותיהם הראו ביצועים טובים יותר במטלה הקלה ופחות טובים במטלה הקשה בהשוואה לאלו שכתבו חיבור התואם את עמדותיהם. לפיכך, נראה כי הטענה של תיאוריית הדיסוננס נכונה: התנהגות הנוגדת את העמדות האמיתיות של האדם גורמת לעוררות.

לפיכך, זה אמור להיות אפשרי לשנות את האופן בו העוררות משפיעה על העמדות על ידי שינוי הפירוש שלה. ניסוי הבודק זאת (מניפולציה של טעות ייחוס): נבדקים קיבלו סם כלשהו (שלמעשה היה פלצבו) ונאמר להם שהוא אמור לגרום לרגיעה/מתח/שום דבר (3 קבוצות). מחצית מהנבדקים בכל קבוצה קיבלו חופש בחירה האם לכתוב חיבור הנוגד את עמדותיהם (שיש לאסור כניסה לקמפוס למסיתים) והמחצית השנייה לא קיבלה את חופש הבחירה. כפי שהחוקרים ציפו, מבין אלו שכתבו את החיבור מבחירה חופשית, הדיסוננס הגבוה ביותר נמצא אצל אלו שנאמר להם שהסם שקיבלו אמור לגרום לרגיעה, אח"כ אלו שנאמר להם שאין לו השפעה ולבסוף אלו שנאמר להם שהוא אמור לגרום ללחץ.

ניתן לראות שהשפעת הדיסוננס נעלמה לגמרי כשנאמר לנבדקים שהסם גורם ללחץ (הנבדקים ייחסו את תחושת אי-הנעימות שחשו לאפקט של הסם ועל כן לא נקטו בפעולה להחלשת העוררות, כלומר לא שינו עמדה) בעוד אצל אלו שהסם היה אמור להרגיע אותם, תחושת הדיסוננס התעצמה (הם חשבו שאם הם חשו תחושה לא נעימה למרות הסם, כנראה שהם ביצעו מעשה ממש שגוי).

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות