פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: תיאורית התפיסה העצמית

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: תיאורית התפיסה העצמית

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים

תיאוריית התפיסה העצמית (Self-Perception)

תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי קיבלה ביקורות רבות כשהביקורת החזקה מכולן היא תיאוריית התפיסה העצמית של Bem. תיאוריה זו צברה כח רב והיא מספקת הסברים חדשניים לתופעות רבות.

מסקנות לגבי עמדות

ע"פ תיאוריית התפיסה העצמית – אנשים לא לומדים על העמדות שלהם באמצעות אינטרוספקציה אלא באמצעות "הסתכלות החוצה" – הם מסתכלים על ההתנהגות שלהם ועל ההקשר בו היא התרחשה ומכך מסיקים על העמדות. במובן זה, תפיסה עצמית עובדת כמו תפיסה חברתית שכן אנו מסיקים על עמדותינו כפי שאנו מסיקים על עמדות של אחרים – באמצעות צפייה בהתנהגות.

יש לציין, כי Bem למעשה טוען שאנו מסיקים על עמדותינו מצפייה בהתנהגות רק כשהעמדות שלנו הן חלשות ומעורפלות (במקרים אחרים כן משתמשים באינטרוספקציה). השאלה היא האם ההסקות הללו מתבצעות רק לנושאים טריויאליים ("בטח הייתי רעב אם אכלתי כ"כ הרבה") או גם בנושאים מהותיים יותר.

ע"פ Bem, ההסקה מתבצעת גם בנושאים חשובים. לטענתו אנשים לא חווים עוררות שלילית של דיסוננס אלא פשוט עוסקים בהסקת מסקנות לגבי העמדות שלהם. לפיכך, העמדה שלהם לא משתנה אלא הם פשוט מנסים להסיק מהי בדיוק העמדה שלהם. לדוגמה – אנשים שהתאמצו הרבה בשביל להשתייך לקבוצה מסוימת מסיקים שהם בוודאי חושבים ששווה להשתייך לקבוצה; אנשים שסיפרו לנבדק הבא שהניסוי מעניין וקיבלו מעט כסף בלבד, מסיקים שהם נהנו מהניסוי, כי הם לא מוצאים כל סיבה אחרת להתנהגותם.

עדויות להסקה בהנחייה עצמית (Self-Directed Inference)

יש שני סוגי ממצאים שתומכים בכך שתגובות האנשים בניסוי הן למעשה הסקת מסקנות קרה:

  • אם אכן הנבדקים צפו בהתנהגות שלהם ובהקשר בו היא התרחשה על מנת להסיק את העמדות האמיתיות שלהם, אזי גם אנשים אחרים שניתן להם את המידע לגבי התנהגות הנבדק ולגבי הקונטקסט שבה היא מתרחשת –יהיו מסוגל להסיק מהי עמדתו האמיתית של הנבדק. לפיכך, Bem ביצע ניסויי Interpersonal Simulations. בניסויים אלו הצופה (שהוא נבדק) מקבל תיאור של ניסוי דיסוננס, מספרים לו כיצד הנבדק התנהג במצב זה, וע"ב מידע זה, עליו לחזות מהן עמדותיו של הנבדק. אכן התוצאות מאשרות את תיאוריית התפיסה העצמית: נמצאו תוצאות דומות לאלו שנתקבלו בניסויי הדיסוננס (לדוג' הצופים ניבאו כי אדם שקיבל 1$ אוהב יותר את המטלה מאשר זה שקיבל 20$). כלומר, מאחר והצופים ביצעו אך ורק הסקת מסקנות יתכן כי גם הנבדקים עצמם ביצעו הסקת מסקנות בלבד.
  • מדוע האדם צריך להסיק את העמדות שלו? האם הוא לא יכול פשוט להיזכר בהן ולדווח אותן? ע"פ התיאוריה, פשוט אין עמדות מאוחסנות שניתן להיזכר בהן ולדווח אותן. על מנת להראות זאת, Bem ערך ניסוי induced – compliance, אך עם "טוויסט": נבדקים שדיווחו בתחילת הסמסטר על כך שלדעתם לסטודנטים צריכה להיות השפעה על תכני הקורסים, נתבקשו לכתוב חיבור הנוגד את דעתם. לקבוצה אחת ניתנה בחירה האם לכתוב את החיבור או לא ולקבוצה השנייה לא. מחצית מכל קבוצה נתבקשה לדווח על העמדות שלהם לאחר כתיבת החיבור (ואכן נמצא, אצל אלו שבחרו לכתוב את החיבור, אפקט הדיסוננס הרגיל, ואצל אלו שלא ניתנה להם הבחירה לא נמצא האפקט). המחצית השנייה נתבקשה לדווח מה היו העמדות שלהם מוקדם יותר בסמסטר. למרות שהסטודנטים ידעו שתיעוד של העמדות הקודמות נמצא אצל הנסיינים נמצאה הטייה בעמדות שלהם – אלו שכתבו את החיבור מבחירה חופשית סברו כי בעבר הם תמכו פחות במעורבות של סטודנטים בתכני הקורסים. נראה שהזכרון של נבדקים אלו נשען על התנסות הכתיבה שלהם ולא על מה שבאמת סברו בעבר.

הממצאים הנ"ל וממצאים נוספים נותנים חיזוק רב לתיאוריית התפיסה העצמית. לדוג', בטכניקת ה-Foot-In-The-Door Compliance – נראה כי הנבדקים מסיקים את העמדות שלהם מההתנהגות שלהם (היענות לבקשה קטנה) בצירוף עם ההקשר (לא ניתן תמריץ גדול) ומחליטים שהם בני-אדם התורמים לחברה (מה שגורם לכך שיותר סביר שיסכימו לבקשות עתידיות).

תופעות דומות מתרחשות במצבים רגשיים – אנשים שהינם חרדים לביצועים שלהם נוטים להירגע אם אומרים להם שהסימפטומים של החרדה נובעים מרעש שמושמע להם באוזניות.

עם זאת, הניסויים הללו עדיין לא מכריעים האם התוצאות נובעות מתפיסה עצמית או מניסיונות להקטין את הדיסוננס. על מנת להכריע יש לאתר את התנאים בהם הניבויים של שתי התיאוריות הנם שונים ומשימה זו קשה שכן רוב הניבויים של שתי התיאוריות זהים.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות