פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: חוסר עקביות ודיסוננס
מתי חוסר-עקביות מייצר דיסוננס?
בעיה נוספת שעולה ביחס לתיאוריה של פסטינגר אודות דיסוננס קוגניטיבי היא שהוא אינו מגדיר מה בדיוק נחשב כחוסר עקביות בין קוגניציות ומה לא? ומתי חוסר העקביות יוביל לדיסוננס? בעיה זו היא חסרון גדול של התיאוריה.
אחת התשובות הראשונות לכך הייתה שחוסר-עקביות מסוים יוביל לדיסוננס אם הוא מהווה איום לתחושת העצמי של האדם. בני האדם אוהבים לראות בעצמם רציונליים, מוסריים ובעלי ערך, וסביר שכל מה שמאיים על דימוי זה יוביל לדיסוננס. כלומר, קוגניציות והתנהגות שאינן עקביות עם תחושת העצמי של האדם יובילו לדיסוננס (להגיד לאדם על מטלה משעממת שהיא מעניינת יוצר חוסר עקביות עם היושר של האדם, למשל). אלו קוגניציות והתנהגויות שאינן עקביות עם תחושת העצמי.
על מנת להבין אילו קוגניציות מאיימות על האופי של האדם, ניתן לחשוב על מצב שבו פעולות של אדם אחר היו מעלות בנו שאלות לגבי אופיו של אותו אדם, או לחילופין, ניתן לחשוב אילו הצדקות אחרים היו מעלים בניסיון למנוע מאתנו לחשוב באופן שלילי על מידת המוסריות שלהם. (ניקח כדוג' חבר שהבטיח לבוא לתקן את המחשב שלנו אך לא הגיע).
ממה מושפעים המסקנות שאנו מסיקים כלפי אנשים?
- תירוצים (Excuses): לא נסיק מסקנות כאלו אם האדם יספק תירוצים – שמצביעים על כך שהאדם לא יכל להתנהג בשום דרך אחרת (הבוס שלו לא שחרר אותו מהעבודה).
- הצדקות (Justifications): לא נסיק מסקנות כאלו אם האדם יספק הצדקות – בהצדקות ישהנו מסר סמוי שאומר שהאדם יודע שיכל לנהוג אחרת, אך הדרך שבה נהג היא הטובה ביותר. (היה עליו לעזור לחבר במשבר).
- חומרת השיפוט שלנו בנוגע לאחרים נמצאת בפרופורציה לנזק שנגרם (נכעס על החבר אם בגללו לא נוכל להגיש עבודה חשובה).
- לא נשפוט אדם בחומרה אם הוא לא יכל לדעת מהי מידת הנזק שגרמה התנהגותו.
באותו אופן שאנו תופסים אחרים כאחראים/לא אחראים על מעשיהם, כך אנו גם רואים את עצמנו כאחראים / לא אחראים על מעשינו. כאשר אנו תופסים את עצמינו כאחראים למעשה בעל תוצאה אברסיבית, נחוש דיסוננס. על פי ניתוח זה, אנשים חשים דיסוננס בכל פעם שהם פועלים באופן שאינו עקבי עם ליבת הערכים והאמונות שלהם וכאשר:
א. ההתנהגות נבחרה על ידם באופן חופשי.
ב. ההתנהגות לא היתה מספיק מוצדקת.
ג. להתנהגות יש תוצאות שליליות.
ד. התוצאות השליליות היו ניתנות לחיזוי.
