פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: ייחוס וקווריאציה

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: ייחוס וקווריאציה

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים

ייחוס ו-Covariation

לעתים יש לנו את האפשרות להסיק כיצד אדם אחד מתנהג ביותר מסיטואציה אחת או כיצד מספר אנשים שונים מתנהגים בסיטואציה נתונה, כך שאיננו צריכים להשתמש ב-Discounting and Augmentation Principles. במקרים כאלו אנו יכולים להשתמש ב-Covariation Principle: הנטייה לייחס את ההתנהגות לגורמים פוטנציאלים המתרחשים ביחד עם ההתנהגות – אנו בודקים האם ההתנהגות מתרחשת כאשר הגורם הפוטנציאלי נוכח, והאם ההתנהגות לא מתרחשת כשהגורם הפוטנציאלי איננו (דומה לחשיבה מדעית). קיימים 3 סוגי מידע של-Covariation אשר הינם רלוונטיים להבנת התנהגות יומיומית חברתית (ניקח כדוג' חבר שאומר שהוא אוהב את קורס הסטטיסטיקה שלקח ואנו מנסים להבין מדוע):

  • קונצנזוס (Consensus): מידע המתייחס למה שרוב האנשים עושים בסיטואציה מסוימת (האם רוב הסטודנטים בכיתתו של החבר אוהבים סטטיסטיקה?). כאשר שאר הפרמטרים מוחזקים קבועים, ככל שתגובת האדם זהה לזו של האחרים (קונצנזוס גבוה) כך היא מעידה (ניתן ללמוד ממנה) פחות על האדם ויותר על הסיטואציה.  (קונצנזוס =האם  ההתנהגות ייחודית לאדם?)
  • ייחודיות (Distinctiveness): האם התנהגות האדם ייחודית לסיטואציה זו או שהוא מתנהג כך בסיטואציות רבות (האם החבר אוהב את כל קורסי המתמטיקה או אפילו את כל הקורסים באופן כללי, או שרק את קורס הסטטיסטיקה?). ככל שתגובת האדם מוגבלת יותר לסיטואציה מסוימת (ייחודיות גבוהה), כך היא פחות מעידה על האדם ויותר על הסיטואציה. (ייחודיות =האם ייחודית למצב?)
  • עקביות (Consistency): מה האדם עושה באותה הסיטואציה בזמנים שונים (האם החבר אומר שהוא אוהב את הקורס כבר כל הסמסטר, או רק היום?). ככל שהתגובה ספציפית לזמן מסוים (עקביות נמוכה) כך קשה יותר לבצע ייחוס כלשהו לאדם או לסיטואציה ויותר סביר שהתגובה נובעת מצירוף נסיבות פחות ניתן לניבוי. (עקביות =האם ייחודית לזמן הספציפי, למקרה הספציפי?)

אם נחבר את שלושה המימדים, סביר לייחס את ההתנהגות לסיטואציה כשהקונצנזוס, הייחודיות והעקביות גבוהים (אם כולם אוהבים את הקורס בסטטיסטיקה, החבר אינו אוהב קורסים אחרים במתמטיקה, והוא עקבי בדבריו בנוגע לכך – כנראה שיש משהו מיוחד בקורס הסטטיסטיקה הזה…). לעומת זאת, אם הקונצנזוס והייחודיות נמוכים אך העקביות גבוהה, סביר לייחס את ההתנהגות לאדם (אם מעט אנשים אוהבים את הקורס, החבר בד"כ כן אוהב קורסי מתמטיקה, והוא עקבי בדבריו בנוגע לכך – סביר כי אהבת הקורס נובעת ממשהו שקשור בו).

מחקר שמראה כי אנשים משתמשים ב-Covariartion באופן הנ"ל. McArthut (1972) הציג לנבדקים הצהרות כגון: ג'ון צוחק מהקומיקאי (אירוע). כמעט כולם צוחקים מהקומיקאי (קונצנזוס גבוה). ג'ון לא צוחק כמעט מקומיקאים (ייחודיות גבוהה). בעבר ג'ון תמיד צחק מהקומיקאי הזה (עקביות גבוהה). לאחר מכן ביקשו מהנבדקים לשער האם האירוע נבע מהאדם (ג'ון), מהסיטואציה (הקומיקאי), מהנסיבות (משהו שקשור בהופעה עליה מדובר ביום הספציפי) או שילוב של הנ"ל. התוצאות הראו שימוש עקבי בעקרונות ה-Covariation. עם זאת, באופן מפתיע, הנבדקים לא הגיבו כצפוי למידע הקשור בקונצנזוס – זה כנראה נובע מהנטייה להתמקד באדם יותר מאשר בסיטואציה (במובחנות ובעקביות – מה האדם עשה בקונטקסטים אחרים ובזמנים אחרים, על חשבון הקונצנזוס – מידע לגבי השפעת ההקשר הסובב, מה אחרים עשו בסיטואציה).

השימוש בעקרונות אלו אינו מובן מאליו ויש טוענים שעל מנת להשתמש בו צריך להיות "סטטיסטיקאי אינטואיטיבי" ולא "פסיכולוג אינטואיטיבי".

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות