פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: הצגת העצמי

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: הצגת העצמי

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים

הצגת העצמי (Self-Presentation)

נדון כעת בצד הציבורי של העצמי. צד זה עוסק בהצגת העצמי (Self-Presentation) – הצגה של מי אנחנו באמת או מי שהיינו רוצים שאחרים יחשבו שאנחנו. מונח נוסף לפעולה זו הוא ניהול רשמים (Impression Management): ניסיון לשלוט באמונות שיש לאחרים לגבינו.

הסוציולוג גופמן טוען כי הטענות של אנשים לגבי העצמי החברתי שלהם שולטות בחלק גדול מההתנהגות הציבורית שלהם. את המידע לתיאוריה הוא אסף בתצפיות נטורליסטיות ולא ניסויים מבוקרים והוא הסיק מכך שחיי הציבור מספקים לנו הזדמנות אסטרטגית להציג את עצמנו וליצור דימוי של עצמנו בעיני אחרים. ע"פ גופמן, המונח פרצוף (Face) מסמל את מי שאנחנו רוצים שאחרים יחשבו שאנו. מערכות היחסים הן הבמה בה אנו מציגים את הטענות הנ"ל, וכל ה"דרמה" תלויה בשיתוף פעולה מצד האחרים.

 

רעיונות בנוגע לעצמי הציבורי

בהמשך למחקר של גופמן, כיום קיימת הבחנה בין שני מונחים:

  • Public Self-Consciousness: המודעות שלנו לגבי מה אחרים חושבים עלינו (דומה למושג הפרצוף של גופמן, או לזהות הציבורית).
  • Private Self-Consciousness: המודעות שלנו לחיינו הפנימיים: למחשבות, לרגשות ולתחושות.

ניתן למדוד את שני המונחים הנ"ל באמצעות שאלונים, ונמצא כי אנשים בעלי Public Self-Consciousness גבוה נוטים למדוד את עצמם במונחים של מאפיינים חברתיים (כמו מקובל רו אטרקטיבי לדוגמא) ולהעריך באופן מוגזם את תשומת הלב שאחרים נותנים להם. בעוד אנשים עם Private Self-Consciousness גבוה מודדים את עצמם במונחים אישיים.

מושג הנובע בחלקו מהניתוח של גופמן לגבי הצגה עצמית אסטרטגית הוא ניטור עצמי (Self-Monitoring). ניטור עצמי זו הנטייה לבצע בקרה על התנהגותך כך שתתאים לדרישות הסיטואציה הספציפית. אנשים עם ניטור עצמי גבוה בוחנים בקפדנות את הסיטואציה ומתאימים את ההצגה העצמית שלהם אליה, בעוד בעלי ניטור עצמי נמוך פועלים בהתאם לנטיותיהם האישיות. אנשים המאושפזים בבתי-חולים פסיכיאטריים קיבלו ציונים נמוכים בניטור עצמי מה שמחזק את התיאוריה של גופמן שתפקוד חברתי יעיל מצריך הצגה עצמית אסטרטגית.

חבלה עצמית (Self-Handicapping): הגנה על הפרצוף שלך

מאחר וחשוב לנו כיצד תופסים אותנו אחרים, אנו יכולים לנהוג בצורה הרסנית לעצמנו כדי להגן על הטענות שלנו לגבי עצמנו. לדוג', Self-Handicapping: הנטייה לעסוק בפעילויות הפוגעות בעצמי על מנת למנוע מאחרים להסיק מסקנות שליליות על העצמי כתוצאה מביצועים גרועים.

לדוג' – אנשים לא לומדים היטב או מאחרים לראיון עבודה על מנת שיהיה להם תירוץ לכישלון. לעיתים אנחנו אפילו טוענים לחבלה עצמית שלא התרחשה בכלל (משקרים ואומרים שלמדנו למבחן פחות ממה שלמדנו באמת).

ניסוי: גרמו לנבדקים להאמין שהם הולכים להצליח או להיכשל במטלה מסוימת ולאחר מכן הציעו להם לבחור בין תרופה שעשויה לשפר את הביצועים או לפגוע בהם. אלו שהאמינו שהם הולכים להיכשל העדיפו לבחור את התרופה שעשויה לפגוע בביצועים – כנראה על מנת שתהיה להם סיבה טובה לכישלון. הם העדיפו לעשות את זה מאשר לקחת תרופה שאמורה לעזור להם להצליח ואז לא יהיה להם הסבר לכישלון שלהם.

אם כן,הסבר אחד להתנהגויות הרסניות אלה הוא שהן מגנות על הזהות הציבורית שלנו במקרים של כישלון. תיאוריה אבולוציונית טוענת כי Self-Handicapping לעתים גם מסמלת על קיומם של גנים עליונים לבני זוג פוטנציאלים. לדוג', ליען זכר יש זנב גדול המקשה על בריחה, לאורנג-אוטנג יש רפידה סביב העיניים שחוסמת חלק משדה הראייה וכו'. כל אלו הם מכשולים בפני ההישרדות אך הם נושאים גם סמל ליריבים ולבני הזוג: רק מישהו עם גנים עליונים יכול להרשות לעצמו את זה, שכן כל הצלחה (למרות המכשול) חייבת להיות תוצר של כישרון גדול וגנים מצוינים. ניתן להשוות את זה גם לאדם. אדם שהצליח לקבל ציון טוב במבחן מבלי לפתוח ספר (לכאורה) ייחשב חכם מאד.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות