פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: מניעים להערכה עצמית

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: מניעים להערכה עצמית

ראה: פסיכולוגיה חברתית – סיכומים

מניעים להערכה עצמית

קיימים שני מניעים עיקריים לביצוע הערכה עצמית:

1. מניע של העלאת הדימוי העצמי: דימוי עצמי גבוה הנו כה חשוב במערב עד שהוא אפילו מעצב חברויות. ע"פ ה-Self-Evaluation Maintenance Model (טסר), אנו שואפים לראות את עצמנו באור חיובי ואנו עושים זאת באמצעות שני תהליכים:

  • השתקפות (Reflection): הדימוי העצמי משתפר באמצעות הישגים של אחרים ("ניצחנו" במשחק הכדורסל). מידת השיפור בדימוי העצמי עולה ככל שהאדם האחר קרוב אלינו וככל שההצלחה הנה בתחום שהוא פחות חשוב לנו.
  • השוואה חברתית (Social Comparison): הדימוי העצמי משתפר כשאנו מראים לעצמנו שהישגינו טובים יותר משל אחרים, בייחוד כשמדובר בתחום שחשוב להערכה העצמית שלנו.

לסיכום,  על פי גישה זו, אנו ניטה לבחור חברים אשר לא משתווים אלינו בתחומים החשובים לנו אך טובים מאיתנו בתחומים שאינם חשובים לנו.

מחקר: שני זוגות של חברים שיחקו משחק מילים (כל אחד מבני הזוג התמודד בשם עצמו) – המשחק כלל ניחוש של מילים ע"פ רמזים שניתנו על ידי שאר המשתתפים במשחק. המשתתפים היו צריכים לבחור מתוך רשימה של רמזים שהייתה ממוינת על פי רמת קושי. המניפולציה בניסוי הייתה האם המשחק הוגדר כ"מדידה של יכולות ורבאליות" (ואז מדובר בהשוואה חברתית – לתחום ההצלחה יש רלבנטיות לדימוי העצמי) או "משחק ידידותי" (ואז מדובר בהשתקפות – להצלחה אין רלבנטיות לדימוי העצמי). אם המשחק הוגדר כ"מדידה של יכולות ורבאליות" האנשים חשו מאוימים מהצלחתם של חברם (השוואה חברתית) ולכן נתנו לו רמזים זהים מבחינת הקושי לאלה שנתנו לשני הזרים האחרים. אם המשחק הוגדר כ"משחק ידידותי" הצלחת החבר הייתה מהווה השתקפות חברתית חיובית ולכן המשתתפים נתנו לחברם רמזים קלים יותר מאשר לשאר המשתתפים.

מחקר נוסף: כדי לבדוק את הטענה בנוגע לקריטריון הבחירה של חברים, נערך ניסוי בקרב ילדים בכיתה ה' וו'. בניסוי ביקשו מהם לציין מהם התחומים הכי חשובים והכי פחות חשובים לדימוי העצמי שלהם ולדרג את הביצועים שלהם ושל חבריהם בתחומים אלו. הממצאים תמכו בהשוואה החברתית (האנשים דירגו עצמם גבוה יותר מחבריהם בתחומים החשובים), וגם בהשתקפות (האנשים דירגו את חבריהם בדירוג זהה בתחומים הפחות חשובים). כהערכות הילדים הושוו להערכות המורים, התברר כי הילדים העריכו את עצמם גבוה מדי בתחומים החשובים להם ואת חבריהם – בתחומים הפחות חשובים.

הנטייה לשהות בקרב אנשים שאנו עולים עליהם בתחומים החשובים לנו קיימת גם בתוך המשפחה – לדוג', מדענים חשו קרובים יותר לאבותיהם, אם האבות עסקו בתחומים שונים מאשר הם עסקו בו. אחים חשו קרובים יותר לאחיהם אם הם חשו שהם עולים עליהם בתחומים החשובים – זהו הסבר נוסף מדוע אחים נוטים לפתח כשרונות, יכולות ותכונות שונים מאלו של אחיהם.

2. מניע של גילוי האמת על עצמך: ע"פ ה-Self-Verification Theory, אנו שואפים להשיג אמונות יציבות ומדויקות על עצמנו שכן הן נותנות לנו תחושת לכידות וקוהרנטיות וגורמות לנו להיות צפויים יותר עבור עצמנו ועבור אחרים. הדיוק אומר לנו אלו משימות לקחת (עבורן סיכוי ההצלחה גבוה) ואלו לא.

קיימות שתי דרכים לאסוף מידע אמיתי על עצמנו:

  • היזכרות ומתן תשומת לב למידע עקבי עם ההשקפה העצמית שלנו, גם כשזה אינו מחמיא לנו. לדוג', אנשים עם השקפה עצמית שלילית משקיעים יותר זמן בלמידה של מידע שלילי על עצמם, זוכרים אותו יותר ונוטים להתרועע עם אנשים שעשויים לתת להם משוב שלילי.
  • אנו יוצרים סביבה חברתית שנותנת לנו אישושים עצמיים (Self-Confirmatory Social Environment) באמצעות התנהגותנו. לצורך כך אנו עושים שימוש ברמזי זהות (Identity Cues) – הבעות פנים, צורת הליכה, ביגוד וכו' המשדרים לאחרים היבטים חשובים בזהותנו וכיצד עליהם להתנהג כלפינו ולפרש אותנו (לדוג', החולצה שאנו נלבש מעידה על ההעדפה הפוליטית שלנו וכו'. דוג' נוספת – האופן בו חדרנו מסודר ובגדינו מקופלים מעיד עלינו).

בנוסף, אנו בוחרים להיכנס למערכות יחסים אשר ישמרו את מה שאנחנו חושבים על עצמינו, אפילו אם זה משהו שלילי. כמו כן, אנחנו נמשכים לאנשים שדומים לנו.  זה מבטיח לנו שחיינו האישיים יספקו לנו אישורים להשקפה העצמית שלנו. מחקר שנעשה הראה כי אנשים בקשר רומנטי ראון אחד את השני באופן תואם הראו אינטימיות גדולה יותר, גם אם אחד מבני הזוג רואה את האחר באור שלילי.

כיצד ניתן לשלב בין שני המניעים הנ"ל (גילוי האמת והעלאת הדימוי העצמי)? ניתן לטעון שכל מניע מתייחס להיבטים שונים של ידע-עצמי והערכה-עצמית: העלאת הדימוי העצמי מתייחסת לתגובה הרגשית שלנו לפידבק על העצמי בעוד גילוי האמת מתייחס להערכה קוגניטיבית של מהימנות הפידבק.

מחקר המחזק את ההשערה: נתנו פידבק שלילי וחיובי לנבדקים עם דימוי עצמי חיובי ושלילי. מבחינת מהימנות הפידבק (גילוי האמת) – כל קבוצה ראתה בפידבק התואם את הדימוי העצמי שלה יותר מהימן (שלילי←שלילי, חיובי←חיובי). מבחינת תגובה רגשית (העלאת הדימוי העצמי) – שתי הקבוצות אהבו יותר את הפידבק החיובי ופחות את השלילי. כלומר, הממצאים מראים כי החיפוש אחר האמת מדריך אותנו להעריך את התוקף ואת הרלוונטיות של המידע, והצורך שלנו להרגיש בצורה חיובית לגבי עצמנו מדריך את התגובה הרגשית לאותו מידע.

סכנות אפשריות של דימוי עצמי גבוה

נראה כי דימוי עצמי גבוה הופך להיות מאפיין מרכזי באישיות בחלקים רבים בעולם. זה לא בהכרח דבר טוב ויש סכנות נלוות לכך. לדוג', אדם עם דימוי עצמי גבוה עשוי לחשוב שהוא עליון, להיות רגיש לעלבונות ואיומים ולהגיב באלימות על מנת לאושש את עליונותו. כלומר, דימוי עצמי גבוה בצירוף עם איומים על האגו עשויים להוביל לאלימות.

יש תימוכין חזקים לתיאוריה זו, מה שמטיל ספק בתיאוריה שדימוי עצמי מדוכא הוא הגורם היחיד לאלימות. במחקרי דיווח עצמי – אלו שדיווחו על דימוי-עצמי גבוה דיווחו גם על נטייה גבוהה יותר לאגרסיביות. מחקרים אחרים הראו שלפסיכופטים (שמוערכים כאחראים לכ-50% מהפשעים הרציניים) יש דימוי עצמי נפוח והם רגישים במיוחד לעלבונות. אלכוהול נוטה לגרום לעלייה בדימוי העצמי וגם באגרסיביות. יש אפילו שמציעים כי עבדות, טרור ורצחי עם הם תוצר של צירוף בין רגשי עליונות ואיום על האגו.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות