סיכום בתנ"ך לבגרות: מלכים ב' י"ח-י"ט חזקיה מלך יהודה והמצור על י-ם

מלכים ב' י"ח-י"ט

חזקיה מלך יהודה והמצור על י-ם

חזקיה שמלך ביהודה בתקופת גלות ישראל נתפס כמלך טוב וצדיק ומושווה במעשיו לדוד. הוא הסיר את הבמות וריכז את הפולחן בהתאם לעקרונות הדויטרונומיסטיים ומיגר פולחן זר. מצוין כי חזקיה ניפץ גם פסל נחש שעשה משה מה שמציג קושי. הפתרון:1. גישה מסורתית: הפסל אומנם נעשה בידי משה, אבל ברבות הימים שימש לעבודה אלילית וחזקיה היה נחוש בדעתו למגר כל שמץ שלה. 2.גישה ביקורתית: הנחש היה פולחן נהוג בסביבה והסיפור בספר במדבר אודות בנייתו בימי משה היה סיפור אטיולוגי שנועד להצדיק את הפולחן אך חזקיה ראה בו עבודה זרה, ניפץ אותו וביזה אותו בכינוי "נחושתן".

הסיבות למעשיו של חזקיה הן שתיים: דתית: הוא חזה בגורל ישראל וביקש להימנע מגורל דומה. פוליטית: ריכוז הפולחן בי-ם איגד את העם סביבה והעלה את חשיבותה.

בפרק אזכור נוסף לחורבן ישראל בכדי להבליט את ההבדל בין שתי הממלכות שמרדו באשור, אבל זו העושה ישר בעיני ה' ניצלה וזו החוטאת חרבה.

חזקיה פעל גם בתחום המדיני והרחיב את שטחי הממלכה על חשבון הפלשתים.

חזקיה גם בונה את נקבת השילוח, אולי כחלק מההכנה למרד באשור. הנקבה סותמת את מקורות המים מחוץ לחומות ומפנה אותם לתוך העיר. חזקיה מצוין לשבח על פועלו.

מסע סנחריב

מלכים (פרק י"ח 13, י"ט 7, 32-37):

בפס' 7 מסופר כי יהודה מרדו באשור ולא העלו מיסים. עם מותו של סרגון השני התעורר גל מרידות בממלכה וחזקיה בנה על סיוע ממלך מצרים. אך בשנת 701 לפנה"ס הגיע סנחריב למסע עונשין ביהודה (נראה כי סנחריב יצא לשני מסעות והזמן בניהם נוצל לעבודות הביצור ונקבת השילוח). בכתוב מצוין בקצרה כי כל ערי יהודה הבצורות נפלו אך הדיווח האשורי מפורט יותר (תעודות אשוריות שנמצאו):

-במקרא לא מצוין מספר הערים שנחרבו ואילו האשורים מונים 46.

-הדיווח האשורי מבשר כי נלקחו שבויים (200,000 הוגלו) ונמסרו ערים לפלשתים ולמלך אשדוד.

-האשורים מדווחים על כופר גדול יותר שניתן על-ידי חזקיה.

-האשורים מתארים את חזקיה כ"ציפור בכלוב".

-האשורים מדווחים כי חזקיה שלח לאשור את בנותיו, פלגשיו, מגנים ומנגנות, כלי מלחמה ותכשיטים. ואילו המקרא מתעלם מכך.

לאחר כיבוש הערים מפחד חזקיה שגם י-ם תכבש והוא שולח לסנחריב משלחת המודיעה כי הוא מצר על המרד ומוכן לשלם כל סכום. בכדי לעמוד בקנס שמטיל סנחריב מרוקן חזקיה את בית-המקדש ואף מגרד את הזהב מדלתותיו.

אך סנחריב אינו מסתפק בקנס ורוצה להפיל את חזקיה. הוא שולח לי-ם "חיל כבד" בלווית תרתן, רב סריס ורבשקה.

בפרק י"ט: חזקיה אינו נכנע בעידוד הנביא ישעיה, מלאך ה' מכה בחיילי אשור וסנחריב שב לאשור ונרצח על ידי בניו.

דברי הימים (ב' ל"ב 1-8, 30)

הפרטים החסרים בדברי הימים:

–          אין אזכור לכיבוש ערי יהודה האחרות. הסיבה לכך היא תפיסת הגמול האישי- חזקיה לא חטא ועל כן לא מגיע לו עונש.

–          אין אזכור למס ששילם חזקיה ולפעולות שנדרשו לשם כך (קיצוץ דלתות בית-המקדש). בדברי-הימים אכן מוזכר כי סנחריב עלה על ערי יהודה אך לא מסופר על כיבושן בכדי לא להציג את חזקיה כחוטא הראוי לעונש.

–          כדברי הימים לא מוצג המרד של חזקיה ודברי החרטה והכופר ששילם, ומסע סנחריב מוצג ללא קשר למעשה או חטא כלשהו של יהודה.

–          במלכים נתפס המרד כשגיאה והפרת נדר וחזקיה עצמו מודה בכך ובעקבות שגיאה זו נותן לסחנריב מאוצרות בית-המקדש, בדברי הימים מושמטים דברי החרטה והכניעה של חזקיה כדי לא להציגו כמלך חלש הנכנע לאיומים אלא כמלך המאמין בה' וסומך עליו ועל כן ניצל.

–          בדברי הימים מוזכרת בניית נקבת השילוח שאינה מצוינת במלכים.

בדברי הימים חזקיה מתגלה כבעל תושייה ואמונה כאחד: הוא מבצר את י-ם, מארגן את צבאו ומעודד אותו לא לפחד מאשור, סותם את המעיינות מחוץ לעיר בסיוע העם ושריו (מעיד על לכידות), בונה את נקבת השילוח ומטה את מימי הגיחון. המחבר מסכם את דבריו ב"ויצלח חזקיהו, בכל מעשהו" – בהתאם להשקפת הגמול האישי- חזקיה עושה טוב וזוכה לתגמול.

נאומי רבשקה

הנאום הראשון (י"ח 17-25)

רבשקה מנסה דרך לוחמה פסיכולוגית להביא לכניעת העיר. הוא משתמש בשפה העברית ואינו נעתר לבקשה לדבר בארמית מכיוון שהוא רוצה שכל העם יבין וישמע ומודיע כי דבריו מיועדים לעם הסובל מן המצור. הוא מעצים את מלכו וקורא לו "המלך הגדול מלך אשור" ואילו לחזקיה לא מוסיף כל תואר.

לנאום רבשקה שלושה נושאים מרכזיים:

1.הבטחון המופרז של חזקיה. רבקשה לועג לחזקיה על שיצא למלחמה חסרת סיכוי.

א.חזקיה לא הבין מה נחוץ בכדי לנצח במלחמה. "מה הבטחון הזה אשר בטחת?" הוא שואל וטוען כי מלחמה לא מנצחים ב"אך דבר שפתיים" אלא בחוכמה וגבורה: "עצה וגבורה למלחמה"

ב. חזקיה מסתמך על בני ברית שאכזבו אותו. חזקיה סמך על מלך מצרים שיעזור לו אך זה התגלה כ"משענת קנה רצוץ"

2. ה' לא יעזור לעם.

א.רבשקה שואל כיצד יסייע ה' לחזקיה אחרי שזה צמצם את מספר מזבחותיו – אמונה פוליתיאיסטית ופריטה על רגשות העם נגד ריכוז הפולחן.

ב. רבקשה טוען שהוא בעצם שליח ה' ורומז לנבואות כי יהודה יענשו על חטאיהם על ידי כובש זר.

3. לחזקיה אין כוח היכול להתמודד עם צבא אשור. רבשקה לועג לחולשתו של חזקיה ומציע לו 2,000 סוסים אם היו לו 2,000 פרשים. רבשקה מזכיר שוב את מצרים וטוען כי חזקיה לא יכל אפילו לנצח את אחד העמים הכפופים לאשור.

נאומו הראשון של רבשקה עושה את שלו והעם נתפס לפחד ומאמין לדברי רבשקה שהוא נשלח על ידי ה' להענישם.

 

הנאום השני (27-36):

נאום זה מופנה ישירות אל העם ומטרתו לגרום לעם להפעיל לחץ על המלך. רבשקה מציג עצמו כדואג לשלום הנצורים.גם כאן שלושה נושאים.

1. הסתה נגד חזקיה. הוא מציג את חזקיה כשקרן ומבטיח הבטחות שווא בנסיון לגרום לעם לפתוח את חומות העיר.

2. פיתוי הרעבים. רבשקה מנסה לדבר אל קיבתם של הנצורים ומתאר את ארץ הגלות כארץ שופעת ומתאר את הכניעה במונחים של שובע ושלווה.

3. ביזוי ה'. רבשקה מקלל ומחרף את ה' ומזלזל בו בהשוואה לאלוהי עמים אחרים שלא עזרו למאמיניהם.

העם אינו מגיב לדברי רבשקה אך השפעתם ניכרת עליו: שליחי חזקיה שבים אליו בבגדי אבל.

אמצעים רטורים בשני נאומי רבשקה:

  1. כינוי: מעצים את שם מלך אשור וממעיט בערך חזקיה.
  2. הצעת התערבות. 2,000 סוסים אם רק יהיו לחזקיה 2,000 פרשים.
  3. דימוי. מכנה את הבטחון במצרים "משענת קנה רצוץ"
  4. בקיאות בענייני פנים. מזכיר את נושא הרס הבימות של חזקיה, מתוך השקפה פוליתאיסטית או בנסיון לעורר התנגדות בעם למהלך.
  5. רמיזה. רומז לנבואות שטענו שה' יגלה את העם.
  6. השוואה. משווה את ה' לאלים אחרים שלא הצליחו לעצור את אשור.
  7. שורש מנחה. שימוש חוזר בשורש ב-ט-ח ושואל מנין הבטחון חסר האחיזה של חזקיה במצרים ובה'.
  8. דיבור ישיר אל העם ובלשון העם. מציג עצמו כדואג לאנשים הפשוטים ומפנה את דבריו אליהם ולא למנהיגים.
  9. תיאור אידיאלי של הגלות. מתאר את אשור כארץ המובטחת ומזכיר מאכלים בכדי לפתות את הרעבים.
  10. הצגת תקדים. מזכיר שכל המורדים באשור נכשלו.
  11. שאלות רטוריות. בכדי להדגיש את יהירותו וטיפשותו של חזקיה.

 

תגובת חזקיה ופנייתו לישעיה (י"ט 1-5):

לאחר דברי רבשקה ממהר חזקיה להתפלל לה', במקביל הוא שולח אל ישעיה בכדי לשאול בעצתו.

דברי הנציגים לישעיה:

"יום צרה ותוכחה ונאצה"- יום של עונש ושל עלבונות.

"כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללדה"- י-ם מדומה לאישה יולדת שאין לה כוח להוציא את בר-בטנה והמצב מסכן את שניהם – חזקיה עשה את כל ההכנות אך ברגע האמת אפסו כוחות העם.

הנציגים מבקשים מישעיה לשאת תפילה ל"שארית הנמצאה" בני ישראל שלא גלו מישראל ושר יהודה. הם מבקשים כי ישעיה יוכיח את קיום האל במעשים כסתירה לדברי רבשקה על חוסר יכולתו של ה' לסייע לנצורים.

ישעיה מעודד את העם (6-7):

אמנם חזקיה ניבא נגד המרד וההסתמכות על מצרים, אבל עתה הוא מבקש לעודד את חזקיה. הוא מתרה לא לפחד מדברי "נערי מלך אשור" –כינוי לועג. ישעיה צופה את מפלת סנחריב: הוא יתקף פחד בעקבות שמועה, ישנה את החלטתו, ישוב לארצו ושם ירצח "בחרב בארצו" ואכן הוא נרצח בידי בניו (20 שנה מאוחר יותר מהם מתעלם הסופר). ישעיה מדגיש כי כל הישועה עליה דיבר תבוא ללא מלחמה והאשורים כלל לא יספיקו להתקרב אליה חמושים ולהקים תל עפר. ה' מנמק את העזרה בכך שהיא למענו ולמען דוד עבדו.

תבוסת מחנה אשור ומות סנחריב (35-37):

הנבואה מתגשמת וה' מכה בצבא אשור שחונה ליד חומות העיר וזה מתקפל.

לא מצויין כיצד התבצע הדבר אך יוסף בן מתתיהו מציין ב"קדמוניות היהודים" כה' שלח מגפת דבר במחנה אשור ואילו ההיסטוריון היווני הירודוטוס טען שעכברי שדה אכלו את נשקם של האשורים מה שגרם להם לפחד.

גורל סנחריב: סנחריב נס מהמפלה (ריבוי פעלים) ושב לארצו שם נרצח על ידי בניו, אומנם 20 שנה מאוחר יותר אך המחבר המקראי מדלג על פרט זה בכדי לחזק את האפקט ואת נכונות הנבואה. מעמדה של י-ם עולה כעיר הנשמרת בידי ה'.

לסיכום: שומרון חרבה בגלל חטאיה, חזקיה לומד לקח ומחזיר את העם בתשובה ובשל כך ניצלת י-ם כנגד כל הסיכויים.

סיכומים לבגרות בתנ"ך – מלכים ונביאים

סיכומים לבגרות בתנ"ך -כללי

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות