מבוא לתרבות: תרבות ופולחן

מבוא לתרבות: תרבות ופולחן

ראה גם: מבוא לתרבות המערב

מהי תרבות

התרבות התחילה להתפתח כאשר לאדם היו תופעות טבע שהוא לא ידע להתמודד איתם, הוא פחד מהם למשל סופות רעמים. כדי להתמודד עם הפחד הזה, פחד מהדברים שהאדם לא מבין הוא המציא את הפולחן. מן אל שאחראי לתופעות המפחידות האלה, משהו ששולט בכל הדברים המפחידים האלה.
הבסיס הראשוני של התרבות המשותפת של השבט הקדום היו הדת והפולחן. המשהו ששולט בחיים שלנו והדרך לרצות אותו. אבל חשוב גם שהפולחן הזה והתרבות המשותפת יגדירו את גבולות החברה. כלומר כל מי שמאמין באותם אלים, ומנהגי  הפולחן נצא איתו באותה חברה. כך אנו מגדירים את האנחנו וההם.
אחד הבסיסים של כל קהילה הוא הפולחנים שלה. תרבויות קודמות היו זקוקות שמשהו יאחד אותם. מה שהצליח לאחד תרבויות זה אמונה באל אחד או בסדרת אלים משותפת. הדרך של תרבויות קודמות להתאחד היא אמונה משותפת.
ישנם שני דרכים לצור קהילה:
  1. הדרך הראשונה היא ע"י הגדרות הקהילה עצמה. אנחנו קהילה כי יש לנו דברים דומים, ולכן אנו קהילה אחת. אך זו הדרך היותר קשה מכיוון שברגע שאני מגדיר את עצמי אני תמיד אשאיר חלק מהקהילה מחוץ לתחום.
  2.  הדרך היותר קלה לצור קהילה מגובשת זה להגדיר מי האוייבים שלה. ברגע שאנו מגדירים אוייב אנחנו כולנו מתאחדים. אחד האלמנטים שעוזרים לנו לצור את הייחודיות שלנו הוא הפולחן.
פולחן: מכלול הפעולות שאנשים מצווים או נוהגים לבצע  במהלך טקס דתי או מסורתי.
מבנה הפולחן:
1.      ישנה קהילה שמתכנסת סביב אלמנטים משותפים לה
2.      קהילה חווה טראומה חברתית מסויימת. הפתרון לתראומה היא העלת קורבן. התפיסה של האלים הקדמונים, של אלים שאין להם צלם. הייתה לאלים דמות מאוד ברורה, דמות של אדם או של חייה או שילוב ביניהם. בעולם הקדום בתרבות שלא היתה מפותחת מספיק, הם יכלו לדמיין מישהו כמוהם אך חזק מהם. הם רצו להראות שמי ששולט בהם הוא משהו שדומה להם. הם הפכו אותם לבני אנוש כי זה מה שהם יכלו להתמודד איתו. הם עשו האנשה לאלים והתייחסו אליהם כפי שהם רצו שייתיחסו לעצמם.
3.      קורבן זו דרך לבקש סליחה אחד מהשני. מבחינה אנתרופולוגית ה' זה צורך שלנו
4.      עצם פעולת הקורבן הופכת את החפץ למשהו קדוש. המעבר לקדוש הופך את זה למשהו מיתי ויכול לתת הסבר לתופעות התהליך של הפולחן הופך שרפת חפצים למשהו קדוש.
5.      השלב האחרון הוא סקרמנט. זהו טקס שבועה . ברגע שעשיתי טקס קדוש ואני מקבלת חלק מהזבח זאת בעצם שבועה בינך לבין האל ובינך לבין הקהילה.
אחד התפקידים המרכזיים של הפולחן זה לצור את הקהילה. אם אני רוצה לבקש סליחה מה' שלי אני יכול לבקש סליחה לבד. אבל מה שיוצר את הקהילה זה הצורך להתפלל ביחד, ללכת לבית הכנסת ביחד. אחת הצורות הפולחן המקובלות ביותר כתרבות אנשית היא העלאת קורבנות. העדויות הישנות ביותר להקרבת קורבנות היו מלפני 20,000 שנה. הגישה של הקרבת אדם רואים גם בתרבות היהודים. וכך רואים את השפעת התרבויות השונות אחד על השני. יש קורבנות של פרחים, בעלי חיים והרמה העליונה ביותר היא בני האדם.
 לא בכל הדתות תהליך הפולחן – קורבן נעשה ע"י שרפה. השרפה היא הנפוצה ביותר, אך יש גם תהליכים אחרים למשל טביעה. ההקרבה הקיצונית ביותר היא כמובן הקרבת אדם. הייתה נהוגה בכל רחבי העולם אך שמרו אותה רק למקרים קיצוניים כדי לא להפוך את האדם למשהו זול, למשל אם בא אסון טבע קיצוני. עדות אחרונה להקרבת אדם היא בפרו כשהספרדים באו לכבוש אותה. נמצאו 119 גופות שעברו תהליך של שחיטה.
פולחן מרכזי מאוד בכל חברה הוא פולחן המוות.
 לפולחני המוות 2 תפקידים מרכזיים:
א.      לעזור לנו כבני אדם להתמודד עם הסיטואציה הקשה לנו ביותר בחיים – המוות. לאורך כל ההיסטוריה המוות הייתה נקודה שאנשים פחדו ממנה ולכן מצאו דרכים שונות להתמודד איתו. הפולחן מכתיב לנו איך להביע את הרגשות
ב.       ההתמודדות חברתית- פולחני המוות מבטיחים לנו המשכיות. לא לכולנו מבטיחים אותה המשכיות.  חלקנו נקבל המשכיות טובה, חלקנו לא. כל הרעיון של גן עדן – גהנום הוא לצור אנשים שיתרמו לקהילה. הפיצוי על התרומה יבוא בעולם הבא. זה נועד לחזק את החברה שאנשים ילכו לפי קריטריונים של החברה. פולחן המוות לחברה זה יצירת המשכיות בין הדורות. המוות לא מנתק אותנו מהחברה. הפולחן הזה יוצר קשר עם ההיסטוריה שלנו. בן אדם שנעלם מעולמנו הוא לא נשכח מההיסטוריה, הולכים לקבר שלו. אדם שתרם יותר לחברה כך יזכרו אותו טוב יותר, ופולחן המוות שלו יהיה הרבה יותר עצום. המסר החברתי הוא טוב למות בעד ארצנו. אנשים שמתים בישביל המדינה הם אנשים שהעם זוכר. המסר התרבותי שלנו הוא שאם אנו רוצים שיזכרו אותנו אנו צריכים לתרום את עצמנו לקהילה.
אחד הדברים שהכי הוקפדו בכל הדתות הוא קיום הטקס כמו שהוא ולא טיפה בדרך אחרת. אם אנשים יתחילו לקיים את הטקס בדרך אחרת, תרבות אחרת תיווצר לכן כל הדתות מאוד שומרות על הדרך שכל אחת מנהלת את הטקס שלה.
ישנם שני סוגים של הבנה דתית:
1.       הבנה מיתית – כוללת סיפורים על ישויות אלוהיות ורוחות רפאים שנעים בעולם מלאי עניין במעשינו, הם בילתי נפרדים מהדחף הדתי. הם לא נותנים לשאלות אנושיות אך הם מציאים תשובות שלא חייבים להאמין בהם.
2.       הבנה תאולוגית – מביאה תשובה לשאלות אנושיות, נותנת סיבה לקיומנו ולמטרתנו.
פגאניות וכישוף
מדובר על תרבות עבודת אלילים שהייתה נפוצה בכל רחבי העולם גם במזרח וגם במערב. המושג עצמו פגאני בא מהמילה הלטינית – פאגוס שפרושה כפרי. מושג זה התפתח במאה ה-4 לספירה ברומא כאשר הרומאים התחילו לקבל על עצמם את הדת הנוצרית. מטבע הדברים מי שקיבל קודם דת זו הם אנשי הערים הגדולות ובערים המרוחקות סגדו לאלילים. המושג כפרי בא מהתקופה הזו.
דתות פאגניות היו קיימות בכל העולם והיו לכל אחת צורות שונות. אבל היה משהו משותף לכולם:
–          פוליתיאיזם – הרבה אלים , ריבוי אלים. כל החברות הפגאניות האמינו שיש הרבה אלים.
–          פנתיאיזם – פן זה הכול, אתוס זה אל. האל מתגשם בהכול, הטבע הוא בעצם ה'. הם האמינו שכל תופעת טבע היא התגלמות של ה'. גם ביהדות ה' נמצא בכל אבל ה' לא מוחשי.
–          כבוד לטבע כמקור הרוחניות והאל – סגדו לטבע כי הטבע ייצג את ה'. מהסיבה הזו הם גם האנישו את הטבע. יורד גשם כי האל של הגשם כועס / כועס אליהם. נתנו לאל אלמנטים של בני אדם.
–          אלוהות נשיות נגד גבריות – בדתות המונותיאיסטיות ה' הוא גבר, חוץ מהיהדות שלאל אין דמות.
–          הכרה הדדית באלים – אם לי היה אל גשם ולחברה אחרת יש מישהו עם אל גשם שלו, לי אין בעיה לקבל אותו. בגישה מאוחרת יותר הפכו לגישה שיש רק את האל שלי.
גם כל המהות של הגישה הפגאנית היא ניסיון של האנשים להסביר את החיים. כל דבר בטבע קשור לאל. יש אלים טובים ויש אלים רעים.  אם נרצה את האלים אז הם יחזירו לנו בחזרה.
התפיסה של טוב ורע גרמה לכך שהתפתחה גם סגידה לאלים רעים. ניסו לשחד את האלים הרעים כדי שלא יפגעו בנו. אם אני אתן לאל הרע מתנות הוא יפסיק לפגוע בנו.
כך התרבות הפגאנית התפתחה לתרבות הכישוף. האלמנט התרבותי שהתחיל אז וקיים עד היום. ברגע שקורים דברים שאי אפשר להסביר בצורה מדעית לוגית – פנו לכישוף ולאל טבעי.
עצם התפקיד הכישוף הוא לצור קשר בין האדם הפשוט לבין הלא נודע. אנחנו  מוצאים תיעודים היסטוריים של כשוף עוד מלפני המון זמן. לכל הדתות היו אלמנטים של כשופים ושל האל הרע שגם לו צרך להתייחס. זורואסטר הגדול במזרח הרחוק פיתח דת מאגית שתדע להבחן בין הטוב לרע. אך דת זו התפתחה לכוון של פולחן והערצה של האש. והכוהנים של דת זו נחשפו לקוסמם שחורים גם.
גם בדתות אחרות היה את אל החושך שסגדו אליו(מצרים). לפרסים היה אהרימן שהיה האל הרע. למיתולוגיה היוונית היה את פיתון – אל הנחש. ואת אותו אלמנט בדיוק מוצאים ביהדות – הנחש שמסמל את הפיתוי. פה מתחילים את הדילמה של האם ללכת אחרי הפיתויים של האל הרע או ללכת לפי הדרך של האל הטוב. ככל שהתרבות מדגישה  את עיניין השטן, הוא מתחיל לקבל דמות אישה – דמות מפתה. בקבלה השם המקורי של השטן הוא היפוך האותיות של האל. באלוהים יש טוב, יש רע ו-ה' מנסה אותנו כל הזמן, שם לנו פיתויים כדי שנוכיח לו כד כמה אנחנו מאמינים בו. זו אותה דמות בדיוק שאנו  מאמינים בה.
מאותה תרבות פגאנית התחילו להתפתח פסטיבלים של מסכות שמי שהשתתף במסיבות של המסכות יגיד שהוא יכול לפרוץ מעבר לתרבות האמיתית שלו. יכול להתנהג בדרך שלא מקובלת בחברה.המושגים האלה של מסכה שאנו משנים נמצא אצילנו עד היום. רואים את זה בסרטים למשל סרט המסכה. ברגע שהוא שם אותה הוא הופך למשהו שונה לחלוטין זה עניין שקיים מאות שנים אחורה.
מקורות לתורת הכישוף
מילות כישוף –  מילים לשליטה ברוחות, מילים לא מובנות שהציבור לא מכיר. אם אני רוצה לדבר עם הרוחות אני צריכה לדבר עם בעל הידע לעשות זאת. זה מישהו שמחזיק חברה, אחרת כל אחד פה היה יכול לעשות זאת בבית.
מוטות שרביטים וכלי פולחן – כדי להוכיח שה' יותר חזק – עושים כשפים.
מעגל כישוף – עושים סיאנס, יושבים במעגל. תפקיד המעגל הוא צורה מושלמת שאין לה התחלה ואין לה סוף משמע המעגל מגן עלינו מפני הרוחות.
סמלים וחותמים – נחשבו לחשובים כדי לעורר את הרוחות. הם יכולים לעזור לתקשר עם רוחות.
כאשר התפתחו הדתות המונותיאיסטיות הם ניסו להלחם בפגאנים. הם תפסו את עצמם כדתות מתקדמות יותר והם ניסו להלחם בכל דבר שקשור לכישוף. תרבות = חברה. אם אנשים יאמינו בדתות פגאניות הם לא ילכו אחרי החברה שלי. ולכן ניסו להלחם בהם. למשל בספר שמות רשום "ומכשפה לא תחיון". כנראה הלכו למכשפים ולכן הוסיפו חוק זה.
בכל ספרי הילדים המכשפה היא המפתה. היא תמיד הדמות המכוערת, גם בעמי ותמי יציינו את המכשף הרע בתור משהו שאנו צריכים להתרחק ממנו.מי שצריך  להלחם בו, הורס לנו את החברה, צריך להלחם בו. הוא תמיד יהיה שחור, מכוער וירצה לפגוע בחברה. מי שנלחם בו הם האנשים היפים, הטובים, טהורים ורוצים לעשות טוב לכולם. זה משחק בין כל הדתות בין טוב לרע. יש את הרע יש את הטוב, הטוב מנצח ואז אנו חייבים לו את חיינו.
השפעות פגאניות עד היום
יש אלמנטים של פגאניות עד היום. למשל שמות של חודשים כמו תמוז/אדר זה שמות של אלים פגאניים. יש שמות של דמויות בתנ"ך כמו אסתר שמקורם מתרבות פגאנית. יום ראשון הוא יום של השמש – SUNDAY. סגידה לאל השמש. ראו ה' בטבע ואז סגדו לטבע. יום שלישי לקוח ממארס, יום שישי מיופיטר,. כל יום הוא יום סגידה לאל וזה נשאר עד היום. מרץ = מארס = אל המלחמה. יוני = יונו = אשתו של יופיטר.
גם בתרבות/ספרות/ שפה שלנו יש עד היום השפעות פגאניות. התרבות שלנו ניזונה מזה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות