מרטין היידגר והנאציזם

סיכום – הפילוסופיה של המאה ה-20: מרטין היידגר והנאציזם

  • היידגר והנאציזם – עובדות:  היידגר מצטרף למפלגה הנאצית ב-33', וזמן קצר אח"כ מתמנה לרקטור של אונ' פרייבורג – רקטור נאצי, במשך 10 חודשים. הוא היה כששרפו ספרים ודנו בפיטורים של מרצים יהודים. יש סיפור מפורסם (אינו מאומת) שהוא אסר על הוסרל להיכנס לספריה, לא באופן אישי אלא כחלק מיישום נוהל כללי. חלק מהשינויים במעמדו של הוסרל חלו עוד לפני מינויו של היידגר. לאחר מכן היידגר פרש (ב-34'). היידגר לא הרגיש שהנאציזם הולך בכיוון שהוא שיער שילך. בנאום הרקטורט שלו עם מינויו ב-33', הוא מגייס את תורתו עבור הנאציזם, ונראה שהוא מנסה להיות המנהיג הרוחני של היטלר. הוא מהר מאוד מבין שהיטלר לא ממש שם עליו, ושהוא אינו מוביל לכיוון של חידוש רוחני של גרמניה, ואז היידגר פורש. הוא ממשיך להשתייך למפלגה עד 45' אך אינו מתפקד באופן פעיל. יש הרואים בהיידגר כמתון מבין הנאצים. ב-45' החל תהליך דה-נאציפיקציה, בו העריכו האם אנשים שונים שהשתייכו לנאציזם יכולים לשוב וללמד במוסדות האקדמיים. יאספרס טוען כי היידגר לא הפנים את מעורבתו בנאציזם ולא ראה בכך דבר רע, ולכן הוא ממליץ שהיידגר לא יחזור ללמד בפרייבורג. לאחר 5 שנים בכל זאת מחזירים את היידגר ללמד באונ', והוא פורש לפנסיה לאחר כמה שנים. היידגר מעולם לא התחרט על השתייכותו לנאצים, והוא גינה את השואה רק בהקשר הרחב של גינוי הטכנולוגיה המודרנית וההשתלטות על הטבע.
  • פרשנויות לסוגייה: הפרשנויות נעות על ספקטרום רחב. ראשית, יש הטוענים שהיידגר היה פילוסוף נאצי לגמרי, ויתר על כן הוא ניסה להכניס את הנאציזם לפילוסופיה. לפיכך יש לאסור על הוראה של היידגר בפילוסופיה, וללמד את כתביו כמו שמלמדים את "מיין קאמפף" (במעמד הזה). שנית, יש הטוענים שהפילוסופיה של היידגר אינה ניתנת להפרדה מהנאציזם שלו. שלישית, יש הטוענים כי יש אלמנטים נאציים אצל היידגר, אך זה לא מתקיים בכל הפילוסופיה שלו. רוב הפרשנים משתייכים לעמדה זו. רביעית, יש הטוענים כי הנאציזם של היידגר היה פסול אישית, אך זה לא קשור לפילוסופיה שלו – שאין בה שום דבר נאצי. דהיינו, יש לעשות הבחנה בין האדם וטעותו, לבין הפילוסופיה שלו (חנה ארנדט משתייכת לכך). הבעיה עם הכיוון הזה היא שמבחינת הפילוסופיה של היידגר עצמה – יש בעיה בהבחנה חדה בין פילוסופיה לבין פוליטיקה. חמישית, יש הטוענים שהיידגר נכנס למפלגה הנאצית כדי להילחם בה מבפנים (קצת הזוי).
  • היידגר עצמו לקח את הוויה וזמן ומשך אותה משלב מסוים לכיוון נאצי. עם זאת, אנחנו לא חייבים להסכים עם הפרשנות של היידגר עצמו. כך שהיידגר מתקשר להקשר ניטשאני של קיום אנושי תוך מלחמה ועמידה אל מול המוות, אך קישור לנאציזם הוא צר למדי ולא הכרחי. היידגר עצמו לא הסכים עם התורה הביולוגית של הנאציזם (הוא דחה את קיומן של תורות ביולוגיות של עליונות גזעית), ומרבית תלמידיו היו יהודים בשנות ה-20.
  • החלק שאולי יותר בעייתי הוא היידגר אחרי המלחמה, ועצם כך שהוא לא עשה מהלך פומבי של חרטה.

ראו: הפילוסופיה של המאה ה-20

פילוסופיה קונטיננטלית – סיכומים

הפילוסופיה של מרטין היידגר – מבוא

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: