ההגות הציונית לדורותיה: הרב קוק והעלייה החלוצית

ההגות הציונית לדורותיה: הרב קוק והעלייה החלוצית

פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים

עלייה חלוצית לארץ משנה את מפת הארץ על ידי ישובים חדשים בייחוד קיבוצים והתנועה הסוציאליסטית. איך אדם דתי, רב, מתרחש לתופעה זאת? יהודים חילוניים יש בחו"ל ואפשר להתייחס אליהם כאל יהודים שחיים בחו"ל. יהודי בוינה או בלונדון, מי שלא שומר כשרות ושבת הוא ישראל חוטא. אין בך עניין מורכב. מה קורה כאשר יש יהודים חילוניים שעולים לא"י, ולא חיים בלונדון או בפריז, מוותרים על מעמד שאולי יש להם בגולה, עוברים לרמת חיים נמוכה יותר. הם מוסרים את נפשם לאידיאה של לחיות לא"י. האם אפשר להתייחס אליהם כמו אל יהודים שחיים בגולה? הם מדברים עברית, מחיים תרבות עברית, נלחמים מלחמה פיזית. חלק גדול מהרבנים המסורתיים בארץ ובחו"ל לא הייתה להם תשובה לכך. המתיישבים הללו פירקו חיי משפחה, נשים עבדו עבודת כפיים, ויש שראו זאת כפריצות וזנות. אבל הם מגיעים מתוך אידיאה יהודית. וכאן מפתח הרב קוק את התפיסה הדיאלקטית. יש הבדל בין הכוונה ובין התוצאה. כל החלוצים שבאים לארץ באים וחושבים שהם מקימים חברה יהודית חילונית וסוציאליזם, והם רחוקים לגמרי מקיום מצוות, וחלקם אפילו אתיאיסטיים. טענתו של הרב קוק היא שצריך להתבונן בהם לא לפי מה שהם חושבים שהם עושים ולא לפי מה שהם עושים, אלא לפי מה שיהיה התוצר האובייקטיבי של מפעלם שלפעמים הם לא מודעים לו. יתקיים ישוב יהודי ולכן מצוות יישוב הארץ מתקיימת. מחיים את השפה היהודית, לומדים את התנ"ך במשמעות חילונית אך בעברית. כל הדברים הללו יוצרים תשתית אפשרית לגאולה. כאן יש חזרה לדברים של אלקלעי וקלישר. לכשתבוא הגאולה היא זקוקה לתשתית, והם לעיתים מוסרים את נפשם על א"י. לא על קדושתה , אל בדיעבד. הם עדיפים על פי הרב קוק, על מי שנמצא בגולה ומקיים מצוות. לומר שיהודים חילוניים שאולי חיים חיי פריצות וזנות בארץ הקודש עדיפים על שומרי מצוות בגולה, זה מהפך. ויש כאן קשר בין הרב קוק והציונות הדתית ותנועת העבודה. שותפות למטרה שכל אחד מגדיר אחרת, והיא לא שונה זו מזו. היא ממומשת אחרת, מוגדרת אחרת, אבל אם הרב קוק אומר שלפני תפיסתו א"י חשובה ורק בה מתגלה אור השכינה, יש ברית בינו ובין אלה שחושבים כמותו, ובין הציונות הסוציאליסטית החילונית. זה לא מקרה שחלק מתנועת העבודה, בשנות ה-30 222 "יש כאלה שאינם נזקקים לרוח אלוהים, אם היו באמת יכולים לבסס רוח אלוהים בישראל היו יכולים להציג את האומה… אבל כל כך מחובר הוא רוח ישראל ברוח אלוהים, עד אפילו שמי שאומר שאיננו נזקק כלל לרוח השם.. הרי הרוח האלוהי שורה בתוכיות… גם בעל כרוחו. היחיד הפרטי יכול לנתק עצמו ממקור החיים לא כן אומת ישראל " כל המרכיבים הלאומים שהם קשורים לכנסת ישראל- העם, השפה, המנהגים- לא חייבים להיות דתיים כדי שרוח אלוהים תשרה עליה. הערה של אבינר- קיבוצי השומר הצעיר שבפסח התייחסו לפרעה כאל סטלין או האימפריאליזם הבריטי, עדיין קשורים לדת. גם את המצות לא כשרות לחלוטין, יש להן משמעות עבורם. בסופו של דבר יתברר שהם חלק מתהליך הגאולה וגם הם ישתתפו זו. אבל גם בניהם ובני בניהם ישתתפו בו, וגם הם יחזור לקיים מצוות, אבל זה כרגע לא חשוב. זו גישה שלא רק אומרת שיש מקום לציונות דתית במתווה הכללי, אלא צריך לזכור שהציונות כולה כולל היסודות האתיאיסטיים היא חלק מפרויקט אלוהי. כל מש שקורה בעולם קורה משום שיש השם מבקש, אז כנראה שריבנו של עולם בתבונתו מבין שגאולה וקירוב גאולה עושים גם על ידי דברים לא דתיים. הוא נותן דוגמא שכבר הזכרנו- קורבנות, שהיו מנהג של העמים האחרים ואומץ על ידי היהודים כחלק מתהליך המשיכה לבית המשפט. הפנימיות קובעת, והם לא תמיד יודעים אותה. זה חיבוק של הציונות החילונית. זה מפץ רציני שהופך את הדת היהודית שללא ספק שמרה על יסוד מנוגד או ניטראלי לציונות, ליסוד מוביל. מי שבסופו של דבר יצליח עלפי הרב קוק הוא מי שאמונתו שלמה.  הוא קורא לציונים החילוניים בעלי ההיפרדות- נפרדים מהתכנים הדתיים . "על ידי ברור עניין אמיתי זה יעמדו סוף סוף כל בעלי ההיפרדות על ההכרה ויבינו שדי להם לכלות לשווא תא כוחם ותחת להחזיק בחלק נפרד שכל השאיפות והתכנים של כל האומה כולה תלויים בו אבל הם כהים ומטושטשים ובתוך כל מונעים בנפשות המחזקים בו את שובעם הרוחני מצמצמים את המרחב רוחם … יותר נוח יהיה להם להכיר באמת את האמת המציאותי.. להחזיק באור הקדוש. הרב קוק עודד רבנים אחרים ללכת לקיבוצניקים הטיפשים ולהסביר להם מה זה באמת פסח, מה זה מצוות, לקרב אותם לדת. צריך לחפש את הניצוצות.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות