ההגות הציונית לדורותיה: ערוץ לאומי וערוץ סוציאליסטי ושינוי היחס הסוציאליסטי כלפי הלאומיות

ההגות הציונית לדורותיה: ערוץ לאומי וערוץ סוציאליסטי ושינוי היחס הסוציאליסטי כלפי הלאומיות

פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים


אם אנחנו בודקים את הזרמים האינטלקטואלים של המאה ה-19, אפשר לראות שבאיזשהו שלב סביב מהפכות 1848, הנהר המהפכני הגדול ששוטף את אירופה ומשנה את פרצופה הפוליטי של אירופה מתפצל לשני ערוצים. לערוץ הלאומי ולערוץ הסוציאליסטי. הערוץ הלאומי מכוון להקמת מדינות לאום, תוך פירוק האימפריות הקיימות. הערוץ השני- האפיק הסוציאליסטי שחוזה חברה אוניברסאלית שבה ההבדלים הלאומיים ייעלמו מול ההבדלים המעמדיים והסולידאריות של מעמד  הפועלים תגבר על הסולידאריות הלאומית של קבוצות פועלים בארץ זו או אחרת לפי הביטוי הידוע במניפסט "לפועלים אין מולדת". המאבק בין שתי התנועות הללו, הוא מאבק שמתייחס לתפיסת עולם בסיסית מאוד: מהי ההיסטוריה האנושית? לאן היא שואפת? אנשי התנועות הלאומיות סוברים שאלו הן מדינות לאום. כל עם ישלוט על עצמו, זכות להגדרה עצמית. הגישה הסוציאליסטית טוענת שהשחרור האנושי מן הניצול לא נעשה על ידי לאומיות. בדיעבד אפשר לומר שאחת החולשות הגדולות של הסוציאליזם הייתה אי מתן חשיבות מספקת ללאומיות גם בקרב המעמד הפועל. כשבודקים את מרקס, אין התעלמות מהתנועה הלאומית, אבל יש ניסיון למזער אותה ולראות אותה כתנועת לוואי של התפתחויות כלכליות. בניין על שמתבסס על התשתית הכלכלית. אצל מרקס יש שתי תפיסות וההבדל הוא הבדל זמן. עד מהפכות 1848, מרקס אומר בפשטות גדולה שהעלייה של המשטר הקפיטליסטי מביאה לאוניברסיליזאציה, הוא לא אומר גלובליזציה אבל לכך הוא מתכוון. נוצרת כלכלת שוק עולמית שמחלקת את האנשים לבורגנים ולפרולטריון. זה יוביל להיעלמות המסגרות הלאומיות שהן טרום מודרניות. מול המודרניזציה הגלובלית הזאת כל ההבדלים נעלמים. בסופו של דבר זה משפיע לא רק על המבנים הכלכלים והפוליטיים אלא גם על המבנים התרבותיים. במקום ספרות גרמנית רוסית וכ', יש ספרות עולם. יש בכך משהו, לקראת סוף המאה ה-19 נוצרת ספרות שנכתבת במיני לשונות, אבל מופצת בעולם: טולסטוי, גתה, שילר.

שינוי היחס הסוציאליסטי כלפי הלאומיות

מהפכות 1848, התביעה לאיחוד גרמניה, איטליה, עצמאות פולין צ'כיה הונגריה ועוד, הן הרבה יותר מרכזיות מאשר תנועת מעמד הפועלים ולכן לא מקרה זה נקרא: "אביב העמים" אחרי 1848 מרקס משנה את דעתו, הוא לא אומר שטעה אבל כשרואים איך הוא מתמודד עם תופעות לאומיות ביחוד לאור איחוד גרמניה ואיטליה, רואים גישה אחרת. יש תנועות לאומיות והן ביטוי לאינטרסים מעמדיים כלכליים. גרמניה לא הייתה מאוחדת, היא הייתה עם 27 מדינות, מטבעות, מכס, חוקים הכל שונה. אחת הדוגמאות הקלאסיות – לאורך כביש אחד של100 קילומטרים שנוסעים ועוברים בדרך 20 תחנות מכס שונות. וזה האינטרס של הבורגנות להקים יחידה כלכלית גדולה באמצעות איחוד פוליטי. האיחוד הוא לא בגלל השאיפות הלאומיות אלא כדי להבטיח שווקים גדולים. אני רואים שני הסברים ללאומיות מצד הסוציאליזם, לפני 1848 ואחרי:

הראשון – לאומיות היא תופעה טרום מודרנית ותיעלם

שני- הלאומיות היא מכשיר בידי הקפיטליזם להבטיח שווקים גדולים.

זה משאיר מורשת קשה מאוד לתנועת הפועלים האירופאית שבאה לידי ביטוי ערב מלחמת העולם הראשונה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות