ההגות הציונית לדורותיה: הרקע להגותו של הרצל – פרשת דרייפוס

ההגות הציונית לדורותיה: הרקע להגותו של הרצל – פרשת דרייפוס

פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים

פרשת דרייפוס מתרחשת בסוף השהות של הרצל בפריס, לפני שהוא חוזר לווינה להיות עורך העיתון. הדיווחים הראשונים של הרצל על דרייפוס- נמצא קצין שהממשלה חושבת שהוא נאשם בבגידה. בשש כתבות שהוא מדווח, הוא מאמין כמו רוב האנשים בצרפת שדרייפוס באמת אשם. אצל הרצל כמו אצל רבים אחרים באותה תקופה בצרפת, מאמינים שדרייפוס מרגל כי הוא מאלזאס לוריין, ולכן בוגד. באותה תקופה יהדותו לא משנה, אלא מוצאו הגרמני. כאשר הרצל מדווח על גזר הדין, דרייפוס נידון להרחקה מהצבא ולמאסר באי השדים. הרצל מדווח מחצר המצעדים, מועמד מול קצין, הקצין תולש את הדרגות ושובר את החרב. טקס השפלה. בספרי הלימוד כתוב שההמון שאג מוות ליהודים. בכתבה שכתב הרצל לא מופיע הביטוי מוות ליהודים, אלא מוות לבוגד. מאיפה המוות ליהודים? אחרי שהרצל חזר לווינה, אחרי שכתב את מדינת היהודים, משפטו של דרייפוס שבשלב זה לא היה בעל יסוד אנטישמי, הופך לעניין אנטישמי כאשר מתברר שהוא לא היה בוגד. השמאל והיהודים ואמיל ז'ולה מתייצבים לצד דרייפוס. שש שנים אחרי הפרשה הרצל כותב מאמר לעיתון לא יהודי אמריקאי, לא חשבו במיוחד, מסביר כיצד הוא הפך לציוני, ומביא את פרשת דרייפוס, ואומר שההמון צעק מוות ליהודים. הוא מבין שהאמניספציה לא עובדת, ותקומנה מדינות לאומיות.

בסוגריים- כאשר האימפריה האוסטרו-הונגרית התפרקה והוקמו מדינות לאומניות אנטישמיות ובהן מיעוט יהודים. התחזית של הרצל התממשה, ואין יותר קבוצת מיעוט יהודית בתוך האימפריה.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות