ההגות הציונית לדורותיה: הרקע להגותו של הרצל – הרפובליקה הצרפתית השלישית

ההגות הציונית לדורותיה: הרקע להגותו של הרצל – הרפובליקה הצרפתית השלישית

פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים

הרצל אחד הראשונים שמצליח להבין שהאימפריה האוסטרוהונגרית הרב תרבותית ליברלית מתפרקת. הרצל כותב ביומנו- יום אחד האימפריה הזאת שהיא טובה ליהודים, תתפרק. כל העמים הללו יזכו לעצמאות ולמולדת, ואנו נאבד את המולדת. אם נתרגם למושגים היסטריים ב- 1895 הוא מודע לתהליך שיוביל לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. יש רבים אחרים שמודעים- סוציאליסטים אוסטריים שרוצים להקים מדינה סוציאליסטית, ליברלים שמתייחסים בזלזול.

הרצל עובר לפריס ומשמש כתב פרלמנטארי. במשך שלוש שנים הוא מדווח על ההתפתחויות כמעט כל יום, מהמקום שהוא הרפובליקה היחידה באירופה. וזו צרפת, מאה שנה לאחר המהפכה הצרפתית, לאחר נפוליון, לאחר עוד מהפכה, ומלך, ועכשיו רפובליקה. הרצל מגלה בפריס רפובליקה צרפתית מאוד קרועה ושסועה. ראשית, 1893 כשהרצל מגיע לפריז זו צרפת שעדיין מלקקת את פצעיה מהמפלה לפרוסיה, שיש לה קנסות גדולים, ולקחו לה שני אזורים- אלזאס ולוריין. הקיסר הצרפתי אז, נפוליון השלישי מתפטר, והרפובליקה הצרפתית שנוצרת ב1871 היא מצד אחד מדינה מוכה. ויש לזכור שזו הייתה מדינה מובילה במשך 300 שנה באירופה. הם לא יכולים לקבל זאת, ובייחוד שגרמניה היא החזקה. היא חושבת ומקווה שתהיה הזדמנות לסבוב שני נגד הפרוסים והגרמנים לקחת בחזרה את האזורים הכבודים והגאווה. חלק גדול מהממסד הצרפתי לא מקבל את הרפובליקה- הצבא, הכנסייה, האריסטוקרטיה. בשביל חלק מהימין הפוליטי שמיוצג בפרלמנט הרפובליקה לא לגיטימית, ומצד שני מהשמאל הם גם לא נחשבים לגיטימיים. בין שני אלה הממשל מנווט את עצמו. יש רציחות פוליטיות כולל נשיא הרפובליקה קמנו שנרצח, יש מכות בפרלמנט, דו קרב בין חברי פרלמנט.

היהודים ברפובליקה הצרפתית

מתפתחת שנאה וטינה חדשה כלפי היהודים. בצרפת יש פחות מ 100,000 באוכלוסייה של 20 מיליון, והם לא בולטים. אבל, בשנות התשעים המוקדמות מתפוצץ בצרפת סיפור שקשורה בחברה שהוקמה בצרפת כדי לממן את פנמה. מי שעמד בראש החברה היה מי שפתח את סואץ. החברה הייתה חברת מניות שזכתה קצת לתמיכה ממשלתית והיא הסתבכה בדיוק במה שסיבך את כולם מאדוף. הם הבטיחו ריבית גבוהה ולקחו השקעות, הלוואות, והתפוצץ הסקנדל הפיננסי הבורסאי הגדול ביותר באירופה המאה ה-19. שני האנשים שעמדו בראש החברה היו יהודים. ריינך והרץ, יהודים גרמנים, שרק הוסיפו לזרות, יצרו בצרפת אווירה אנטישמית. הרצל מודע להתפתחות האנטישמיות גם ברפובליקה דמוקרטית. הוא כותב מחזה שנקרא "הגטו החדש" הוא כותב בפריס, ושומע שם בכמה אסיפות "מוות ליהודים" . מחזה זה הוא עדות למציאות חברתית ולהשקפתם. הוא עוסק ביהודים שהתעשרו מהבורסה, אבל חיים בגטו שהוא עם סורגים מזהב. הגיבור הראשי, בסוף נהרג בדו קרב עם נוצרי אנטישמי שמילותיו האחרונות הן "החוצה". החוצה מאיפה? מווינה, מהבורסה, מהחברה. הוא כותב זאת חצי שנה לפני שהוא כותב את מדינת היהודים.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות