ההגות הציונית לדורותיה: הרצל וכתיבת מדינת היהודים

ההגות הציונית לדורותיה: הרצל וכתיבת מדינת היהודים

פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים

האווירה בבית הרצל בווינה

הרצל שייך לקהילה היהודית בבודפשט. הוא למד משפטים, כתב כמה מחזות לא כל כך טובים, אבל נכנס לעיתונאות הארצית ועשה חיל. הוא היה כתב בפריס כמה שנים ואחר כך עורך של עיתון וינאי "העיתון החופשי החדש" , עיתון ליברלי כללי עם אחוז גדול מאוד של כותבים וקוראים יהודיים. הרצל שייך לאווירה הזו של 10-15 % מתושבי ווינה, מזוהים כיהודים, אך יודעים גרמנית. לא היה פעיל בקהילה היהודית. אחת הדוגמאות לאווירה בביתו, בחג המולד היה עץ אשוח. לא מסיבה דתית, לא שהיה טקס דתי, היה עץ אשוח כמו שאחדים מכם הולכים לרקוד בסילבסטר, בייחוד שהחברה מסביב עושה זאת. ביומני הרצל, שהם אחד המקורות המעולים להבנתו. הוא מציין שפעם אחת הילדים הוזמנו למשפחה נוצרית ואחד הילדים שואל- אבא, אתה יודע, גם לנוצרים יש עץ אשוח. היהודים הללו היו מעורים עם עצמם, אבל לא עם החברה הכללית. הרוב הגדול של יהודי ווינה היו באווירה המודרנית, שמצד אחד הם מאוד מעורים ומצד שני יודעים שהם יהודים. אולי בראש השנה הולכים לבית כנסת, אולי בכיפור, עם משמעות סמלית.

איך מגיע הרצל לכתיבת מדינת היהודים?

אם קוראים את היומנים של הרצל רואים שיש כמה אירועים שלאט לאט משפיעים או משנים את התמונה האופטימית.
פרישה מאגודת הסטודנטים – הרצל כסטודנט באוניברסיטה של ווינה הצטרף לאגודת סטודנטים. זו אגודה שעוסקת בשני דברים- בשתייה ובסיוף. לא ארגון מאוד חשוב. זמן מה לאחר שהרצל כבר איננו סטודנט אבל הוא חבר ותיק, חבר בדימוס של האגודה, האגודה מקיימת כנס לרגל מותו של ריכרד וגנר. אחד המוזיקאים הגדולים של המאה ה-19 אבל גם אנטישמי גדול מאוד. ובכינוס נאמרים דברים אנטישמיים. הרצל כותב מכתב לראש האגודה על כך שנאמרו דברים אנטישמיים שפוגעים בחלק מהאנשים. הוא דורש להתפטר מהאגודה, וזה עובר כעניין שולי. כשהרצל כבר עיתונאי ונשוי, עם נישואים די מסובכים. אם תקראו את מה שפרויד עשה, רובם היו יהודיים עם בעיות משפחתיות, או שחלמו על כך. חלק גדול זו בורגנות יהודית עם מתיחויות פנימיות.
בחירות דמוקרטיות לראש עירייה אנטי סלאבי ואנטישמי-1895-6 קורא משהו בווינה שבשביל הרצל הוא סימן אזהרה רציני. בפעם הראשונה הממשלה האוסטרית במסגרת הרפורמות ההדרגתיות משנה את החוק של מינוי ראש עיריית ווינה. עד אז ראש עיריית ווינה היה ממונה על ידי הקיסר. במסגרת הרפורמות מאפשרים בחירות כלליות. מתקיימות בחירות, הן לא בדיוק בחירות כלליות כי לא נשים בוחרות, ורק גברים עם השכלה או משלמי מיסים משתתפים בבחירות כמה מאות אלפים, לא מספר מבוטל. מי נבחר? נבחר אדם ששמו היום פרט לווינה לא ידוע- לוגר. באותם שנים הרבה אנשים הגיעו מהפרובינציה אל ווינה, ובין המהגרים היו צ'כים , סלובקיים, דוברי שפות סלאביות ויהודים. זה שינה את המבנה הדמוגראפי של ווינה. ובשנות התשעים אחוז גבוה של האוכלוסייה היה דובר צ'כית או סלובקיים. הם דרשו שבווינה, יהיו בתי ספר בלשון צ'כית. חלק מהאוכלוסייה האוסטרית גרמנית רואה עצמו מאוים, הרוב מצטמק בעיר הבירה. מספרם של היהודים שמגיע, רובם דוברי יידיש, גדל מספר מאוד בבנקאות, בספרות. לוגר מקים מפלגה פופוליסטית לאומית שאומרת שצריך לשמור על ווינה לוינאים. ואלו הם גרמנים, אוסטרים. לא לאפשר לסלבים בתי ספר בשפתם, לא יותר מדי יהודים בעיתונות. הוא מנצח בבחירות במצע בחירות שהוא אנטי סלאבי ואנטישמי. הקיסר לא מוכן לאשר זאת. מתקיימות בחירות בפעם השנייה, והקיסר לא מאשר. בבחירות השלישיות הקיסר מרים ידיים וחותם על כתב המינוי. הרצל כותב בספריו שזו תחילה של ליל ברטולומאוס שירד על אירופה. זה סמל של טבח דתי שהקתולים טבחו בפרוטסטנטים. לא רק על ווינה, הוא צופה שזה יפגע בכל אירופה. יש רגישות לתופעה חדשה של הרחבת זכות הבחירה, שהיא לכאורה מטרה ורעיון ליברלי, מביאה להיבחרות של לא ליברלים דמוקרטיים או אנשים סובלניים, אלא היבחרות של פופוליסטיים לאומנים. מזכיר לכם, בחירות היטלר ב1933. הנה מתברר שבחירות לא בהכרח מביאות את הדמוקרטיה הליברלית. בחברה המודרנית התהליכים הם לא כל כך פשוטים. לעיתים הרבה יותר מסובכים.

אידיאולוגיות גזעניות– במקביל לכך מתרחש תהליך אחר באימפריה האוסטרו-הונגרית, בווינה מתפתחות אידיאולוגיות גזעניות שמכוונות בעיקר מול יהודים שמספרם בווינה הולך וגדל ובולטותם הולכת וגדלה. כאמור, בנקאים, תעשייה, עיתונאים, סופרים, מדענים, ציירים. העלייה הזאת של מגמות גזעניות בווינה יותר מאשר כל מקום אחר, לא נובעת מאנטי יהודיות דתית היסטורית, אלא דווקא מכניסתם לחברה ומההצלחות שלהם. המעמד הבינוני והאינטליגנציה רואים עצמם מאוימים. אלו אידיאולוגיות שמדברות על גזע, לא על דת. מדובר באוכלוסייה שהיא בחלקה איננה דתית, שבחלקם התנצרו. כאן, בווינה, לא בברלין עולה הביטוי של הגזע הארי. לא ניכנס לשאלה מה זה גזע הארי אבל דבר אחר ברור- אלו לא יהודים. הבעיה היא לא מדעית אם כי משתמשים כביכול במדע, והכוונה היא למנוע כניסת יהודים.
התאבדויות יהודים– אגודות סטודנטים מסוימות, כולל האגודה שהרצל היה חבר בה, מקבלת החלטה שמעתה ואילך היא מקבלת רק ארים. לא רק שיהודים לא יכולים להיכנס, אלא שיהודים מתנצרים לא יכולים להיכנס אליה. כעבור כמה שנים מתקבלת החלטה נוספת, שגם אלה שכבר באגודה והם לא ארים, או מוצאים מהאגודה או הופכים לאזרחים פסיביים. ראש האגודה, שהיה יהודי שהתנצר, התאבד. בעיר פראג, שחלק גדול מאוכלוסייתה דובר גרמנית, יש בה יישוב יהודי לא קטן, ותהליך הכניסה שלו לחברה האירופית בא באמצעות קבלת השפה הגרמנית. היהודים מחפשים אינטגרציה עם דוברי הגרמנית כי זה המעמד השליט, וכי הגרמנית היא השפה האוניברסאלית. חלק גדול מדוברי הגרמנית בפראג הם יהודים או יהודים שהתנצרו. עורך העיתון הלאומני האנטי צ'כי הוא יהודי שהתנצר. בשלב מסוים אגודת העיתונאים דוברי הגרמנים בפראג מקבלת את הסעיף הארי, וכתוצאה מכך עורך העיתון מוצא מאגודת העיתונאים ומתאבד. הרצל אחד הראשונים שכותב זאת ביומנו, הכנסת היסוד הארי לאגודות סטודנטים, עיתונאים, ספורט, יוצרת מצב חדש- אין מוצא. בעבר יהודים או שחשבו נרדפים או שלא היה להם נוח ביהדותם התנצרו לא מתוך אמונה עמוקה אלא כמו שאמר היינה "התנצרתי כי זה היה תהליך הכניסה לתרבות אירופה" התברר שדלת זו הייתה פתוחה ונסגרת בצורה ברוטאלית .ולכן אנו מוצאים, והרצל רושם זאת, שיש אחוז גבוה של התאבדויות. אחדים מאלו שנזרקים מכל האגודות מבקשים להתקבל לאגודות הצ'כיות, והצ'כים לא מקבלים אותם.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות