ההגות הציונית לדורותיה: יהדות רוסיה – רקע

ההגות הציונית לדורותיה: יהדות רוסיה – רקע

פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים

רוסיה עד 1750- ללא תושבים יהודים

 אותם תהליכים שהתחילו בתחילת המאה ה-19 באירופה המערבית מגיעים למזרח אירופה ולרוסיה קצת יותר מאוחר. ולכן המעבר הוא לא רק מעבר גיאוגרפי אלא גם כרונולוגי. נראה התפתחויות שהן יותר מאוחרות מהארצות דוברות הגרמנית. במאה ה-19, האימפריה הרוסית הייתה המדינה עם האוכלוסייה הגדולה ביותר של יהודים. בין שניים לשלושה מיליון, לקראת סוף המאה המספרים הם יותר גדולים. מדובר ברוסיה הצארית, משטר אוטוריטארי, במושגים אירופאים לא עבר מהפכה צרפתית, רפורמציה או ליברליזציה. זה המשטר שבו המספר הגדול ביותר של יהודים בעולם במאה ה-19. ליהודים ברוסיה הצארית מותר היה לגור אך ורק בתחום המושב. זהו דבר ייחודי לרוסיה. אלו לא גטאות בערים מסוימות, אלא אזור שלם שרק שם היו רשאים יהודים לחיות. חשוב לדעת כיצד נוצר תחום המושב הזה כי היו לו השלכות גם לחיי היהודים וגם להתפתחות לאחר מכן. זה לא העניין שבשלב מסוים החליטו שמדובר לגור רק באזורים מסוימים. ההיסטוריה כאן חשובה. רוסיה ההיסטורית, עד אמצע המאה ה-18, מרכזייה היו קייב ומוסקבה, בה לא היו יהודים. הסיבות לכך הם מורכבות, מצד אחד רוסיה נמצאת לחלוטין בפאתי אירופה. פעילות כלכלית מאוד מאוד טרום מודרנית. רוסיה גם הייתה מאות שנים תחת כיבוש מונגולי, ובנוסף היא לא הייתה אז ציר מסחרי מרכזי. המרכז המסחרי היה במערב ומרכז אירופה, ושם ישבו היהודים. רק להזכיר, רוסיה עם הדת האורתודוקסית, גם לא מקבלת יהודים. באופן עקרוני, סיבות דתיות מורכבות. כך שב 1750, ברוסיה אולי יש יהודים בודדים.

רוסיה לאחר 1750- קבלת יהודים והקמת תחום המושב

אחרי 1750, במחצית השנייה של המאה  ה-18 יש שרשרת שלמה של אירועים שמשנה את המאזן הפוליטי, וגם את תפוצתם של היהודים. פולין שעד אמצע המאה ה-18 הייתה המדינה הגדולה ביותר במזרח אירופה וכללה גם את ליטא וגם את אוקראינה, מחולקת. שלוש מעצמות מחלקות את פולין ומחסלות את הישות הזאת, ולהזכירכם היא נתנה את המפלט הגדול ביותר ליהודים באירופה. חלקים גדולים נופלים בחלקה של רוסיה- ליטא, מזרח פולין, בלרוס ואוקראינה. ושם יש אוכלוסייה יהודית גדולה. זה מה שיקרה בחבל הריינוס מאוחר יותר. רוסיה מוצאת עצמה במצב שהיא מקבלת שטחים עצומים, הופכת למעצמה הרבה יותר קרובה, מעצמה חזקה, בימי הקיסרית הצארית קתרינה הגדולה.  ברוסיה עצמה יש רתיעה מיהודים והממשל הרוסי מקבל החלטה שנובעת מהמציאות הפוליטית. הוא מקבל את האוכלוסייה היהודית הזו שכנראה הייתה כמיליון נפש. יש לה משקל גדול בערים, בעיירות, במסחר, חוכרים של אדמות אצולה, בעלי בתי מזרח, יש להם תפקיד מרכזי מאוד בחברה שהיא עדיין בעיקרה חברה כפרית ולא מפותחת. חלק גדול מהמסחר המקומי הוא בידי יהודים. ואז רוסיה מקבלה החלטה שליהודים מותר לשבת רק באותם מקומות שבהם הם ישבו קודם, אסור להם לעבור לאזורי רוסיה גופה. זה מקורו של תחום המושב, שמצמית את היהודים לשטח עצום, אך מוגבל. זה יוצר מציאות מיוחדת במינה, עם ריכוז טריטוריאלי באזורים מסוימים ואזורים בהם אין בכלל יהודים.

רוסיה המעצמה והקדמת אודסה

יש דבר אחד חשוב, והוא בסוגריים, רוסיה בסוף המאה ה-18 מתעצמת, חלוקת פולין, סיפוח שטחים, והיא גם מנהלת מספר מלחמות עם האימפריה התורכית ששולטת באותה תקופה על חלקים גדולים של צפון הים השחור, אזור קרים. כתוצאה משתי מלחמות ושני חוזי שלום , בסוף מאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. רוסיה הופכת למעצמת עם גישה לים. השלטון הרוסי מחליט להקים עיר נמל באזור זה שתהיה פתוחה למערב ובדרך זו מאפשרת לרוסיה קשר עם המערב-אודסה. כדי למשוך מתיישבים השלטון הרוסי מאפשר לארמנים, גרמנים, יוונים וגם ליהודים לבוא, מתוך הנחנה שמדובר בעיר נמל. התוצאה היא שבאזור אחד ברוסיה, עיר נמל חדשה, יהודים מורשים להתיישב ואנו רואים שמי שבא למקומות הללו הם צעירים, אנשים שרוצים לברוח מהמחנק הקטן של תחום המושב והעיירות, לברוח מהחברה המסורתית הרבנית. ולכן באודסה בתחילת המאה -19 צומחת אוכלוסייה יהודית מאוד לא מסורתית. בעלי מלאכה, יזמים, גנגסטרים, זונות, אינטלקטואלים. לא באותו סדר. מוצאים משהו שאין בשום מקום אחר, בשום מטרופולין אחר. ויש גם ספרות יהודית רוסיה- איציק בבל. שם מתחילה ההשכלה היהודית החילונית ברוסיה. יש שם אנשים שפתוחים למעבר, והם אינם תחת ההשפעה היהודית הרבנית. יש שם בתי ספר בעברית, חלק גדול מהאנשים שנדון בהם שהיו בראש האינטליגנציה היהודית ברוסיה, הגיעו לאודסה. בתחום המושב קשה מאוד לפתח בתי ספר חילוניים, להגיע לספרות חיצוני. שם יש מגע יומיומי בשל היותה עיר נמל, וגם היום האוכלוסייה היהודית שם חילונית יותר. דיברו שפות, נסעו למערב, פתיחות קוסמופוליטית.

ליית אלכסנדר השני ותחום המושב

בשנת ה60 של המאה ה-19 אחרי 1860, עולה לכס הקיסרות, הצאר אלכסנדר השני שיזם מהלכים לרפורמות, מרחיקי לכת בחברה הכללית- פיתוח בתי ספר, עידוד מסחר, פתיחות למערב, עידוד של מוסדות נבחרים ומייצגים, קודם לא היו בחירות אפילו לעירייה. ומדיניות המכוונות לאפשר ליהודים מצד אחד להתערות בחברה הכללית, לצאת מתחום המושב, גם באופן גיאוגרפי וגם סוציאלי. ראשית מתירים למספר קטן בייחוד יהודים עשירים וסוחרים לגור מחוץ לתחום המושב. הם מקימים בתי מסחר ובתי עסק מחוץ לתחום המושב- גינסבורג, ויסוצקי, מסחר בעצים בפחם. שנית, מתירים תוך עידוד ההשכלה הכללית גם ליהודים להיכנס לבתי הספר, תיכוניים ואוניברסיטאות. משפחות יהודיות יש ידיעת קרוא וכתוב. וכניסה זו יוצרת התפוצצות השכלתית, מאפס תלמידים יהודים מקבלים מספרים עצומים, מעבר לאחוזים של האוכלוסייה הכללית. זה מביא לעידוד של השקפת עולם בקרב אותם מכילים יהודיים, שבחלקם בייחוד באודסה, מתחילים לכתוב בעברית. ולא רק ספרי קודש. תקופה זו מ1860, עד 1881, היא תקופת התקווה הגדולה ליהודי רוסיה. אם קודם נדמה היה שאין עתיד למעמדם, ב1869 נפתח הפתח לתקווה גדולה. הצאר אלכסנדר השני הוא גם הצר שביטל ב1861-2 את מוסד הצמיתות. זוהי רפורמה מהפכנית מאוד שמשנה את המציאות. רוסיה היא מדינה ביקורתית מסודרת, יש רישום אוכלוסין חלקי. אבל, יהודים מזדהים כיהודים. בלבושם, בשפתם. רובם לא יודעים רוסית או אוקראינית, יש שמות יהודיים מובהקים. יש מגבלות על נסיעות, תעודת זהות פנימית, לא כל אחד יכול לגור בכל מקום.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות