ההגות הציונית לדורותיה: משה הס, קרל מרקס וההיסטוריה הקדושה של האנושות

ההגות הציונית לדורותיה: משה הס וקרל מרקס

פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים

משפחת מרקס

 קרל מרקס הוא ממוצא יהודי, אבל מה בדיוק הגדרתו? אבא של מרקס היה רב בעיר טריר, והוא למד משפטים ותחת השלטון הצרפתי היה עורך דין. כשהאזור עובר לפרוסיה הוא בדיוק הנשוא של התקנה. אביו של מרקס, אביו היה רב, אחיו רב, והוא נשוי לבת של רב. הוא מנהל התכתבות עם משרד המשפטים הפרוסי, ומבקש שיאפשרו לו להמשיך לכהן בעריכת דין מבלי שיחייבו אותו להתנצר. "אני ממשפחה יהודית, אינני כרגע בקהילה היהודית, אינני אתיאיסט, ואני מבקש להיות עורך דין כי- הרי זה יהיה בניגוד לעקרונות הנוצרים אם אדוני השר הנוצרי יביא לכך שמישהו כמוני יקבל את הדת הנוצרית לא מתוך אמונה נוצרית אלא מתוך פרנסה" ליד המשפט הזה יש שלושה סימני קריאה, השר מקבל את המכתב, ולאחר כמה חודשים של דיונים הם מכריעים שאין מה לעשות, והוא צריך להתנצר. מה עושה אביו של קרל מרקס? מגלה שמחוץ לעיר יש חיל מצב פרוסי פרוטסטנטי. הוא הולך לכומר שם ומתנצר לפרוטסטנטי, כאשר עכשיו יש 95% קתולים, 5% פחות אחד יהודים, ואדם אחד פרוטסטנטי. אמו של קרל לא מתנצרת, כי זה לא מחויב לפני התקנות. כעבור כמה שנים נולד קרל, לאמא יהודיה שעמדה ביהדותה. כעבור כמה שנים, קרל הצעיר עומד להיכנס לבית ספר, ובינתיים נפטר הסב, ואז היינריך לוקח את אשתו, ילדיו, ומטביל את ילדיו, כאשר קרל בן 5 וחצי. לפני כל האינפורמציה שבידינו אלו הפעמים היחידות שאביו של מרקס הלך לכנסיה. עכשיו תנסו להסביר אם קרל מרקס ממוצא יהודי, משפחה שהתנצרה, התבולל או מיני הגדרות אחרות.

הדור היהודי הצעיר

זו דוגמא ליישוב יהודי שב 1898 נפתחים בו שערים לשוויון זכויות וכעבור 20 שנים זורקים אותם מהדלת. זה יוצר אצל הבנים, הצעירים מאותו דור, כעס רב. אלו היו כמה עשרות אנשים שוכני אותו אזור, וזה ייחודי למקום זה. בקרב אותם אנשים שאבותיהם היו צריכים להתנצר, או שהם היו צריכים להתנצר, יש זעם מול החברה, ומוטיבציה עצומה למהפכנות- נגד הכנסייה, המדינה, השמרנות. משה הס שייך לדור זה, עם התסכול והכעס, ובמקודם או במאוחר גם מרקס, גם משה הס גם היינה עוברים לצרפת. כי זו בירת המהפכה הצרפתית, אפילו עם חזרת המלך. בשביל אותם יהודים צרפת היא המדינה אשר קיבלה אותם והיא בירת המהפכה שפתחה את שעריה לפניהם. זה חל על כמה אנשים, אבל אלו לא היו אנשים זניחים… הם לא היו מנוצלים ולא רדפו אותם, ולא הוכנסו לבית סוהר, הם היו שייכים לדור מתוסכל.

ההיסטוריה הקדושה של האנושות, 1837

אנו רואים שמשה הס, היה אחד ממייסדי התנועה הסוציאליסטית, קרל מרקס למד עם הס, התווכח איתו, ובאחד המאמרים קורא לו "הרבי הקומוניסטי שלי" כאשר מגרשים את מרקס הוא כותב להס שהוא רוצה לארוז אותו במזוודה כי הוא יחסר להם.

שניהם היו המייסדים של התנועה הסוצ' בגרמניה. הוא כותב את רומי וירושלים שבו יש תזה שהפיתרון באירופה ליחסים בין יהודים ולא יהודים, הקמה מדינה יהודית סוציאליסטית בא"י. בספרות הפרשנית על הס נאמר שהוא מתחיל כסוצ' אוניברסיאליסטי, ולאחר מכן הוא עובר לתנועה הציונית. אם קוראים בעיון את כתביו הראשונים של הס מוצאים התבלטות מאוד מורכבת ומעניינת גם בתקופה שהיא סוציאליסטית הוא לא חושב על מדינה יהודית. ספר המפתח שהוא כתב, מופיע בהיותו בן 25, לא הופיע בתפוצה, ולא מוכר (לא תורגם שאבינרי תרגם אותו). זה חיבור שלא קל לקרוא אותו, הוא לימד את עצמו פילוסופיה ושפינוזה. הוא למד גרמנית מהגל ולטינית משפינוזה. הוא לא כתב גרמנית טובה. זה ניסיון שהושפע מהגל לתאר את התפתחות ההיסטוריה האנושית, אבל הס פרסם זאת באופן אנונימי והוא קרא לזה "נכתב על יד אחד מתלמידי שפינוזה הצעירים" כדאי לזכור שאז האסכולה השלטת היא של הגל, ויש קבוצה של הגליאנים צעירים. אדם ממוצא יהודי שרואה עצמו כשפינוזיסתי, זה בעיה. זה לא דקארט, או קאנט, זה שפינוזה.

לפי הס ההיסטוריה מחולקת לשלוש תקופות:

א.      התקופה של אלוהים האב

ב.      אלוהים הבן

ג.        רוח הקודש

מיד רואים שזה השילוש הנוצרי, אבל התקופה הראשונה של אלוהים האב, מגיעה לסיום כאשר נולד בן למריה. התקופה השלישית מתחילה כאשר נולד בן להורים יהודים באמסטרדם. יהודי שרואה את זה, נרתע. נוצרי שרואה את זה גם כן נרתע. אנו רואים ניסיון שבו הס משתמש במודל שהוא לא התפיסה הנוצרית הקלאסי. תקופת אלוהים האב על פי הנוצרים זו תקופת בית ראשון ושני. אלוהים הבן זה הנוצרים, ואילו רוח הקודש על פי הס זו העת החדשה שמתחילה לא עם גילוי אמריקה או הרנסאנס, אלא עם הולדת שפינוזה. כאשר הס מתאר את תקופה ההיסטוריה שנשלטת על ידי הסיפור המקראי, את הרוח היהודית מאפיין האיחוד בין קודש לחול. בין דת למדינה, בין מוסר לחברה. מה שמאפיין את הנצרות (אלוהים הבן, ימי הביניים לפני הס), הוא המשפט הקלאסי "תנו לקיסר אשר לקיסר ותנו לאלוהים אשר לאלוהים" יש מלוכה ויש כנסייה. יש קיסר ויש אפיפיורות. על פי הס התקופה המקראית היא תקופה שבה במסורת ישראל המדינה והממלכה מעוצבות על פי ציוויים מוסריים, דומה לגרץ. בנצרות, על פי הס יש הבחנה בין הגשמי והרוחני, ולכן תחילת הקניין הפרטי והקפיטליזם הוא בנצרות. כי הצד החומרי הוא דבר אחד והרוחני אחד. הס נותן כדוגמא לשילוב מוסרי ופוליטי את הדוגמאות של גרץ, וזה הד לאותם דברים, למרות שהם לא מכירים אחד את השני. שבת- זו לא רק מנוחה, אלא גם היבט סוציאלי. לקט שכחה ופאה שממסד את החובה של הפרט לזולת, בייחוד הזולת החלש. שמיטה שהס מבין ובפרט כך שבקהיליה העברית הקדומה היה נהוג שיתוף קניינים "כי לי כל הארץ"- כלומר אין קניין פרטי, אבל במציאות יש קניינים פרטיים, ובסוף תקופת יובל הקניין חוזר לבעלים הפרטיים. אין לפרט זכות קניינית אלא זכות שימוש, כי הקניין בידי ריבונו של עולם. כדאי לזכור שיש אמירה שמוקד הקפיטליזם בנצרות בעוד שבמאה ה-19 יש שמקשרים יהודים עם קפיטליזם. "תורת משה התייחסה לאדם הפנימי כמו גם לאדם החיצוני דת ופוליטיקה כנסייה ומדינה אחוזות היו זו בזאת היה להן שורש אחד הניבו פרי אחד היהודים לא ידעו הבחנה בין ציווים דתיים לחובות בין אלוהים וחובות כלפי הקיסר." הברית החדשה התייחסה אך ורק לאדם הפנימי. לנוצרים לא היה סדר חברתי המבוסס על אלוהים לא הייתה להם מערכת כוהנים או חוק אלוהי .

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות