ההגות הציונית לדורותיה: הוגים קדם ציונים – רנ"ק

ההגות הציונית לדורותיה: הוגים קדם ציונים – רנ"ק וגרץ

פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים

מי שהיגר לארה"ב רצה טוב לעצמו, מי שעלה לא"י (להבדיל מהשימוש במילה היגר) רצה גם בטובתו אבל חשב גם על יסוד של זהות קולקטיבית חדשה ומהפכנית. היום נתרכז בשני הוגים שהם לא ציונים, הם קדמו לכך, והם לא מבשרי הציונות. אבל, ההגות שלהם יצרה מהפך בתפיסה של יהודים משכילים, שאפשרה את ההתפתחות של האחוז הבודד בעתיד. אחד הוא פילוסוף והשני היסטוריון. רבי נחמן קרוכמל- רנ"ק, גרץ. מדובר בשני אנשים שונים בעלי רקע אורתודוקסי, שניהם רבנים. הם לא מהפכניים, לא מורדים במסורת הדתית האורתודוקסית, אבל הם משמעותיים לשינוי בתפיסות של הזהות היהודית במאה התשע עשרה.

רבי נחמן קרוכמל- רנ"ק17.2.1785-31.7.1840

רנ"ק נולד גדל וחי בדרומה של פולין, בגליציה, אזור שעבר את הכיבושים הנפוליאונים, חלוקת פולין, והיה מאוד מודע לשינויים הללו. אבל, מה שיותר חשוב, הוא היה למעשה ההוגה היהודי הראשון אשר ניסה מתוך עמדה דתית למצוא קשר בין אמונה בדת ישראל לבין המסורות הפילוסופיות של זמנו. שני ההוגים הללו, לא במקרה, גרמניים, שניהם הטביעו חותמם על הרבה מהמחשבה המודרנית באירופה.

מורה נבוכי הזמן – פישור בין הדת היהודית והפילוסופיה המודרנית

מי שקורא לספרו כך, מבקש להעלות את הרמב"ם, שניסה לפשר בין הדת היהודית והפילוסופיה האריסטוטלית ולהראות שאין סתירה. דבר דומה ניסה לעשות קרוכמל, ורואים כיצד אדם שכיהן ברבנות, אבל למד גרמנית וידע שפות מנסה לאשש את האמונה היהודית מתוך הפילוסופיה בת זמנו. הוא רצה להראות ליהודים משכילים שברגע שמקבלים את הפילוסופיה האירופאית לא צריך לזרוק את הדת היהודית. הפישור יוצר משמעות אחרת וחדשה גם לאמונה. בנקודה אחת של הפילוסופיה ההגליאנית מתמקד קרוכמל.

הגל הוא הפילוסוף שהשפיע יותר מאחרים, על תפיסה האומרת שהתפתחויות היסטוריות עוברות תהליכי שינוי וכל תקופה היסטורית מאופיינת על ידי עם, קבוצה תרבותית אתנית לשונית, שהיא תורמת משהו להיסטוריה האנושית, מקדמת אותה, וזו תרומתה להיסטוריה האנושית. יש תרומה של היוונים, של הרומאים, של השבטים הגרמאניים וכ'.

הרדר– הוגה שקדם לו , כינה זאת "רוח העם" או "רוח האומה". רוח היא סך כל המאפיינים של תרבות מסוימת. ביוון העתיקה אנו מוצאים דת מסוימת, ארכיטקטורה מסוימת, מהלך פוליטי,  ספרות. וזה לא מוצאים לדוגמא אצל הבבלים, וזו התרבות החברתית או הפוליטית. הגל מראה כיצד היוונים תרמו משהו לתרבות העולם, ותרומתם נספגה לתוך התרבות האנושית, זה לא נשאר אצל היוונים, אבל לאחר שהם תרמו הם גם נעלמו מן העולם. הרומאים תרמו סדרי שלטון, אימפריה, וזה גם כן נספג. התרבות העולמית סופגת מיני תרומות של רוחות העם. התרומה של היהודית היא אמונה באל אחד. ותרומה זאת עברה אל הנוצרים ואל המוסלמים, בדומה לארכיטקטורה היוונית שעברה אל העולם.

רנ"ק רואה בעיה אצל הגל– אם בודקים את כל העמים שהגל מדבר עליהם, שתרומתם המצטברת היא משמעותית, דבר אחד מאפיין אותם, בין אם הם היו חלשים או חלשים מבחינה מדינית, בשלב מסוים תרומתם נספגת והם כיחידה לאומית, או כיחידה אתנית לאומית, נעלמים. אין יותר יוונים שמתנהלים כמו בימי אתונה, או אתונאים, אבל יהודים יש. והוא שואל כיצד העמים הללו, שתרומתם אולי חשובה יותר נעלמו, בשעה שהיהודים לא נעלמו. זו שאלה שהעסיקה הרבה הוגים נוצרים.

תשובתו של קרוכמל מורכבת וקשורה להרדר, שדי קרוב להגל, הוא מגלה שכל עם שמופיע בהיסטוריה, יש לו שלבים שונים של הופעתו- נעורי, צמיחה והיעלמות. אם נדבר בעברית היפה של קרוכמל, הוא מאמץ זאת ואומר שלכל עם יש מועד הצמיחה והגידול, מועד העוז והמפעל ומועד ההיתוך והכיליון. זו עדות לניסיון לשלב יהדות מסורתית עם פתיחות לעולם המודרני. קרוכמל אומר שכל אמונה דתית אפילו הפרימיטיבית ביותר מנסה לתת תשובה למשהו רוחני, לסוד של הוויה, היקום, הבריאה. אבל יש דרגות שונות, ויש תשובות מורכבות יותר, אבל בכל דת, וזה מעניין כשזה מגיע מהוגה יהודי דתי, בכל דת יש יסוד של רוחניות. זה לא שאלוהינו הוא הנכון בלבד, זה הרבה יותר מורכב "דע שכל אמונת דת היא ברוחני עד שאפילו בדת היותר גרועה של פראים למודי מדבר וערבה לא תהיה יראתם דבר גשמי כמשהו גשם פרטי, בעל גבול הווה דבר שנעלם מן העולם כי אם הכוח המעמידו, היינו הרוחני שבוא, שהוא העומד לבדו קיים בשינוי תמורות הגשמי כולל ובלי גבול" – מאחורי כל אמונה, אפילו הפגאנית והגסה ביותר עומדת אמונה במשהו רוחני, שהביטוי הגשמי הוא רק כדי לסבר את העין. זו תפיסה מאוד יפה, שעושה הבחנה בין מונותיאיזם ופגאניות. הפסל או הציור הוא רק ביטוי גשמי להוויה רוחנית. מה מיוחד בדת היהודית? היא הרוחני המוחלט, היא איננה זקוקה לביטויים גשמיים (אולי לא חשב על עלייה לקברות צדיקים…) ולכן אין דמות, ולא ישיגהו אלא שיבקשו דמויות. ולכן בקודש הקודשים אין דבר אלא רק דבר מופשט, הדת היהודית היא יותר רוחנית יותר מפותחת. בדת זו יש רוחני המסמל משהו רוחני, וכאן מגיע הקישור להגל. אצל הגל הישות הפילוסופית הסופית והאולטימטיבית היא מה שהגל מכנה "הרוח המוחלטת" זה ניסיון לתאר באופן פילוסופי את המשמעות האלוהית. קרוכמל קורא לכך- הרוחני המוחלט. ולכן, היהודים נבדלים ברוחם מכל רוחות האומה האחרות. מה שמאפיין את כל רוחות האומה האחרות הוא עדיין משהו גשמי, ודבר גשמי סופו לעבור מן העולם. ולכן, העם היהודי שהוא הרוחניות המוחלטת לא עובר מהעולם, אבל גם אצלו יש מחזוריות ואת שלושת השלבים, בניגוד לשאר העמים שבהם זה לינארי.

העם היהודי- עם עולם

כאשר העם היהודי מגיע לשלב הכיליון, אז כמו הפניקס, מתוך עוף החול הוא עולה מחדש. יש חורבן ראשון שהוא לכאורה צריך להיות חורבן, וחורבן הבית השני שאחריו יש משנה ותלמוד בגלות, ועדיין זה פתוח לעתיד. העתיד איננו קשור לחלוטין במובהק בא"י, אבל יש ניסיון לשבץ את ההיסטוריה היהודית עם ייחוד. כאן משתמש רנ"ק בביטוי "עם עולם" כדי לאפיין את העם היהודי. עם עולם פירשו שני דברים:

א.      עם נצחי

ב.      עם אוניברסאלי- לא קשור בהכרח לארץ וכשהוא גולה מארצו ומאבד את ממלכתו הוא אינו נעלם.

מרכזיות הקיום היהודי הוא בהיותו עם מצד אחד ככל העמים, אך שונה, בשל התוכן של זהותו. רואים משהו שאיננו חורג כהוא זה מתורת ישראל, אז אלו היו הדים לתפיסות מודרניות פילוסופיות אנתרופולוגיות.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות